מדד הבננה

אמנות מזוהה בד״כ כביטוי רגשי, תרבותי ופוליטי, כחקירה אסתטית, כפיתוח של מסורת וכיו״ב. כל המאפיינים הללו יכולים להיות נכונים, אבל לא פעם הם מצניעים את העובדה שבעולם האמנות העכשווי והגלובלי, ובמיוחד בסקאלה שקטלאן פועל בה, אמנות היא נייר ערך. אני לא מדבר על עצם התשלום על היצירה, אלא על כך שהיא מתפקדת כמו שטר או מנייה שמסמנת הון שערכו נקבע בשילוב מתוחכם בין כללי היצע וביקוש למעמד ציבורי ומשתנים נוספים שקשורים להתקבלות של יצירות ויוצרים. אולם בזמן ששטרות כסף וניירות ערך בורסאיים נתונים לרגולציה ופיקוח ציבורי, ומי שיתפס כשהוא מבצע הרצת מניות או מזייף כספים עלול להגיע לכלא, תחום ניירות הערך האמנותיים אינו כפוף לרגולציה כמעט בכלל, והוא מאפשר לאנשי עסקים ממולחים לגרוף רווחים אדירים בזמן קצר. אספן או קבוצת אספנים יכולים לרכוש קבוצת עבודות של אמן צעיר במחיר נמוך יחסית, ובסדרת פעולות קידום (למשל דרך מוזיאונים פרטיים שהשפעתם הולכת וגדלה בעשורים האחרונים), להגדיל את ערכן של היצירות במאות ואפילו אלפי אחוזים בשנים ספורות. איזה ענף השקעות אחר מניב תשואות דמיוניות כאלה?

קטלאן הוא אמן מתוחכם ופרובוקטיבי שמצליח שוב ושוב להתענג על סימון נקודות תורפה תוך הפקת רווחים מהפעלתן. הבננה שהודבקה לקיר במסקינג-טייפ היא חלק ממשחק שבמסגרתו האמן מזהה אפשרות לבצע מניפולציה יצירתית בשוק האמנות, אבל כדי שהמניפולציה תעבוד כל השחקנים האחרים צריכים להרוויח ממנה משהו. האמן יוצר מניפולציה, האספן רוכש את המניפולציה ובכך נותן לה תוקף והופך לבעליה, הקהל והעיתונות מדווחים, מבקרים ותוקפים את המניפולציה ובכך תורמים לביסוס שמה, אמן מיצג אוכל את הבננה ובכך מגדיל גם את תהילתו שלו וגם את ההילה שעוטפת את המניפולציה הראשונית, העיתונות מדווחת על המניפולציה המשנית על המניפולציה הראשונית וכן הלאה וכן הלאה. הבננה עצמה הרי לא חשובה. חשוב הסימון וחשובה ההילה שסביבו. גם אם אלפי אמנים יציגו עכשיו בננות מודבקות במסקינג טייפ ויציפו את השוק בחיקויים זולים, עבודתו של קטלאן לא תיפגע אלא להיפך. שווייה רק יגדל כי כעת היא לא רק יצירת אמנות עם בננה, אלא גם יצירת אמנות שיצרה מסורת בפני עצמה.

לכן הבננה המודבקת לקיר במסקינג טייפ היא יצירה מתוחכמת-מפגרת. למה מתוחכמת? כי קטלאן גם זיהה את המנגנון וגם הצליח להפעיל אותו ולסובב מערכת בינלאומית אדירה סביב יצירתו, והוא עשה זאת בידיעה שה״ביקורת מבפנים״ על המערכת היא חלק בלתי נפרד ממבנה הפעולה שלה. אם בעוד כמה חודשים הבננה המודבקת לקיר עם מסקינג טייפ תימכר בשנית לאספן אחר, בהחלט יתכן שמחירה יאמיר בזכות הסערה שעוררה. אז למה מפגרת? כי זו בננה שהודבקה לקיר עם מסקינג טייפ.

ולכן ההשוואות למשתנה של מרסל דושאן אמנם מתבקשות, אך הן גם לא מדוייקות. דושאן השתמש באובייקט סתום כמו משתנה כדי להעלות שאלה: מהי אמנות? קטלאן השתמש באובייקט סתום לא פחות כדי לתת תשובה: אמנות היא נייר ערך. זו לא התשובה היחידה (וכי יכולה להיות תשובה יחידה לשאלה כזו?), אבל זו תשובה מאד רלוונטית. מי שלא מרוצה ממנה לא אמור להילחם באמנים ״שרלטנים״ שמצביעים על אופני הפעולה של המערכת בלי להימנע מפירותיה, אלא לחשוב האם וכיצד ניתן להפעיל מערכות אמנות חלופיות.