Skip to content

תפאורה לאירועים

דצמבר 28, 2016

זהו השבוע האחרון להצגת התערוכה "בית-ספר לאמנות", שמציינת 70 שנה להקמת המדרשה. התערוכה, שאצר אבי לובין בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב, משלבת בין הצבת עבודות וסידור מיוחד של מפלסי הביתן בצורה שמדמה בית-ספר לאמנות למופעי פרפורמנס שונים שמוצגים בשעות קבועות מראש. אם ביכולתכם להגיע בשעות הפרפורמנס – לכו על זה. אם לא – אל תטרחו. הגעתי לתערוכה בשעות הבוקר ושהיתי בה כ-45 דקות. במקום מבחן קבלה לאקדמיה בעבודתה של מיכל היימן ראיתי שולחן ושני כסאות; במקום מרצים שמדקלמים את הטקסט ״גברים מסבירים לי דברים״ בפרפורמנס של עינת עמיר ראיתי דוכן נאומים; במקום שיעור ערבית אצל ראפת חטאב ראיתי כיתה; במקום לצפות בפרפורמנס בעקבות פינה באוש של נעה גרוס, פגשתי את נעה גרוס משוחחת עם חבר בפינת הקפה.

זו לא סתם תלונה קטנונית. במשך רוב שעות היום התערוכה עומדת דוממת, ורבים מהמבקרים יראו בדיוק מה שאני ראיתי, זאת אומרת מיצב-רישום קטן של שחר יהלום, מחווה למורי המדרשה של אורית אדר-בכר, צנצנות חמוצים של בן הגרי (בהשראת שיעור של גדעון גכטמן), חדר תחזוקה מספוגים של דינה שנהב, ציורי קיר של אניסה אשקר, "פינת עבודה" של גבי קלזמר ועוד כמה עבודות שאינן גרועות בהכרח, אך הן מתקשות למלא את החללים בתוכן של ממש. אם דלות החומר החדשה נובעת מהצורך להתאים את שעות הפעילות לשעות הפתיחה של המוזיאון, זה סתם טיפשי. לעומת זאת, אם מישהו בצוותי המדרשה והמוזיאון חושב שמה שמוצג בתערוכה מספיק – זה כבר הרבה יותר גרוע, כי הדבר מעיד על חוסר הבחנה בין נסיוניות לבין חלמאות וחוסר שיקול דעת.

אף ש"בית-ספר לאמנות" מציינת אירוע היסטורי, זו אינה תערוכה היסטורית בנוסח "מורי המדרשה ותלמידיה", "השפעת המדרשה על האמנות הישראלית" וכיו"ב. למעשה רבים ממורי המדרשה ותלמידיה הידועים נעדרים מהתצוגה. "בית-ספר לאמנות" גם אינה בית-ספר לאמנות. שיעורי האמנות במדרשה ושלל הפעילויות במוסד לא הועברו לרגל האירוע מהקמפוס בבית ברל לביתן במרכז תל-אביב, ולכן בניגוד להצהרת הכוונות בכניסה, אין פה "הפעלה של בית-ספר לאמנות בביתן הלנה רובינשטיין למשך חודש ימים". מה שיש בתערוכה זה רפלקסיביות. לובין בחר להשתמש באמנות ובפלטפורמה המוזיאלית כדי ליצור רגע של התבוננות של בית-הספר על עצמו – מערכותיו, עקרונותיו, כשליו ושאיפותיו.

הניסיון המוסדי-רפלקסיבי מבוסס על מודלים של אוצרות ופעולה אמנותית פתוחה ואלטרנטיבית. למודלים אוצרותיים כאלה כבר יש היסטוריה של כמה עשורים ונוכחות מקומית ובינלאומית, מתומס הירשהורן עד פסטיבל "מתחת להר" לאמנות ציבורית חדשה (שבעצמו הקים בקיץ 2013 בית-ספר זמני לאמנות). המודלים הללו התפתחו בתגובה לאי-נחת ממגבלותיה ושיטות עבודתה של אוצרות מסורתית יותר, וכפועל יוצא מכך סוג הפעולות שהם יוזמים או מקדמים מתמקד יותר באקטים מאשר בתוצרים חומריים (גם כשאלו קיימים, הם אינם מוקד העניין של העבודה). במלים אחרות, התיאוריה שעל בסיסה נאצרה "בית-ספר לאמנות" עוסקת באמנות כאירוע, להבדיל מאמנות כחפץ.

בן הגרי, "החמצה"

במקרה של "בית-ספר לאמנות", האירוע מאפשר לאמנים/ות להתבונן בפרקטיקות העבודה בבית-הספר, ביחסי הכוחות שמופעלים בו, בדפוסי החניכה וכיו"ב. בעבודות הפרפורמנס (שכאמור, לא הוצגו בשעת ביקורי, ואני מתאר אותן על סמך קריאה והתבוננות בתצלומים) הדבר בא לידי ביטוי במבחן הקבלה של מיכל היימן, שמתייחס לאופני המיון והסינון של מועמדים/ות ללימודים בבית-הספר, בהצבת הגברים הנואמים בעבודה של עינת עמיר, שמחצינה בעוקצנות את יחסי הכוח המגדריים שמאפיינים את שדה האמנות והמדרשה עד היום, בטורניר הפוקר של תום פניני, הבוחן יחסים בין חִברות לכלכלת אמנות, ב"נקודת המפגש" על מתקן התלייה/הרמה של מירי סגל, שמכניס מימד פיזי של לחץ ובידוד לפרקטיקת ההנחיה האישית, ועוד.

זו, כשלעצמה, שאיפה ראויה. ראוי גם הניסיון להדגיש את המימד הציבורי בבית-ספר לאמנות, ובמיוחד – כפי שאי-אפשר היה לצפות מראש – בחודש שבו תרגיל פוטושופ של סטודנטית בבצלאל הצליח להקפיץ מדינה שלמה. אולם "בית-ספר לאמנות" מנסה לאחוז את המקל משני קצותיו, ולהציג גם פרפורמטיביות רפלקסיבית והפנינג של אירועים וגם קידוש חפצים. זה לא בלתי אפשרי, ואני לא מתעקש לשמר מודל של "או או" ולדבוק בפורמליזם אוצרותי (גם אם "אלטרנטיבי") שאינו מאפשר לשכלל את המבע. אלא שבמקרה זה המוטיבציות הסותרות יוצרות השטחה שהופכת את כל ההצבה לאילוסטרציה, וכך במקום התבוננות מקבלים הדגמה, ובמקום הרהורים ומחשבה – הנגשה שגובלת בהלעטה. ביקור בביתן בשעות שאין בו פעילות מגלה תפאורה שכל שביכולתה הוא ללמד שבבית-ספר לאמנות יש קפטריה, מחסן, לוח מודעות וקירות מלוכלכים, והתובנה הזו פשוט לא מספיק מעניינת ולא מחזיקה תערוכה.

"בית ספר לאמנות"
אוצר: אבי לובין
ביתן הלנה רובינשטיין, תל-אביב
נעילה: 31.12.16

פורסם ב״ערב רב״

From → ביקורת

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: