Skip to content

איש באמנותו יחיה

יולי 11, 2015

בשבוע שעבר פורסמה ב"הארץ" ביקורת של שני ליטמן ("האם אפשר ליצור אמנות אמיתית כשצריך אישור מהרב") על תערוכות של בוגרות המחלקה לאמנות במכללת אמונה. במסגרת הכתבה ביקשה ליטמן לבדוק בקצרה מהם סיכוייה של אמנית דתית ולרוב גם ימנית לחדור לסצינת האמנות המרכזית בישראל.

ליטמן ריאיינה, בין השאר, את צקי רוזנפלד מגלריה רוזנפלד, שטען כי "חוקי הדת לא מאפשרים למאמין לחרוג מהחוקים אותם הדת יוצרת, וזה הופך להיות אמנות מטעם. אלה לימודים שבסיכומו של דבר לא משתווים לפלורליזם, ליכולת לדבר על עירום נשי או על נטיות מיניות, דברים שהם חלק מהכלים שאמנים משתמשים בהם. אני לא אומר שדתיים לא צריכים לעשות אמנות. אבל הם נמצאים בסד נורא קשה".

אני מעריך את רוזנפלד, שמצליח לקיים במשך שנים רבות גלריה איכותית ורלבנטית. איני מתווכח פה עם פועלו כגלריסט, אלא עם העמדה שהביע, שנראית לי רווחת מאוד.

רות קסטנבאום בן דב - טבילה 2, 1996, שמן על בד, 44.32 ס"מ, אוסף פרטי, ירושלים

רות קסטנבאום בן דב – טבילה 2, 1996, שמן על בד, 44.32 ס"מ, אוסף פרטי, ירושלים

הניסיון לכרוך יצירתיות וחופש מחשבה עם חילוניות וצייתנות עם דתיות אינו עומד במבחן המציאות. החברה הדתית אכן מסתייגת מעירום, אך לכל חברה יש חוקים וטאבואים, ובכל החברות נערכים מאבקים בין פרטים או קבוצות שמבקשים למתוח את הגבולות לבין אלו שרוצים לשמר אותם. יש אנשים דתיים חריפים, רדיקליים ובעלי מחשבה עצמאית, כשם שיש חילונים שמרנים ומאובנים. אפשר לטעון, במידה רבה של צדק, שהמגזר הדתי בישראל לא הקדיש עד כה תשומת לב רבה לאמנות חזותית, וכפועל יוצא מכך לא צמחו ממנו אמנים רבים. אבל להגיד שדתיים מתקשים לעשות אמנות משום שהם נתונים במערכת חוקים, זה לפספס משהו יסודי מאוד דווקא ביחס לאמנות הלא-דתית שנוצרת פה.

אני חושב למשל על אמנים מעניינים ומוערכים מגלריה רוזנפלד, כמו תמיר צדוק, טמיר ליכטנברג, זויה צ'רקסקי, זמיר שץ, אלונה רודה ואחרים. אני אוהב את כולם, אבל לא חושב שמישהו מהם יוצר אמנות בלתי אפשרית לעיכול שעוברת על החוקים. עד כמה שזכור לי למעט עבודות בודדות, אף אחד מהם גם לא הציג עירום. לכן לא ברורה לי הבקשה של רוזנפלד להתייחס דווקא לתכנים כאלה בשעה שגם אמני הגלריה שלו בקושי עוסקים בכך, ולמעשה רוב עבודותיהם היו עומדות גם בפרשנות הלכתית מחמירה. ואם אני כבר מציין את צ'רקסקי (או את אנה לוקשבסקי), אזכיר שגם עליהן ועל אמנים אחרים יוצאי ברית-המועצות לשעבר אמרו לא פעם שהם כבולים בסד של חינוך סובייטי לאמנות אקדמיסטית, וגם במקרה הזה מתגלה שוב ושוב שיותר מאופי החינוך וגבולות החברה, חשוב כדור הלבה שמבעבע בבטנו של היוצר, והכישרון, הכלים והאומץ להביא אותו לכדי ביטוי אמנותי מעניין.

אבל נניח לאמני הגלריה הספציפית. העניין פה הוא עקרון החירות והצבתו כניגוד של עשייה תחת מסגרת חוקים. הדבר מוביל אותי לתהות מי מבין האמנים הישראלים ההיסטוריים שבר את החוקים – זריצקי והאוניברסליזם המדומיין? תומרקין והאנטי-מיליטריזם-המסתחבק-עם-גנרלים? ניר הוד והמופע של שיא הרגש? כמה דוגמאות מקומיות מקבילות לאמנים בינלאומיים עוכרי שלווה כמו סנטיאגו סיירה, טרייסי אמין או ארתור ז׳מייסקי יצאו מסצנת האמנות החילונית, שהיא רצה לבקר את גבולות המוסר של דתיים? האמנות הישראלית הצמיחה דורות ע״ג דורות של אמנים ואמניות מוכשרים להפליא אך כשרים למהדרין, והדבר נכון גם כיום לגבי חלק ניכר מיצירות האמנות המוצגות במוזיאון ובגלריות המקומיות. בכלל, לעתים נדמה שדמות האמן החופשי שיוצר בסטודיו עבודות שלא רואות את גבולות העולם ממטר היא סיפור שאנשי אמנות מספרים לעצמם כדי לקדם מכירות, שגם להן יש מערכת חוקים. בפועל חופש הביטוי והחופש האמנותי נתונים מלכתחילה תחת מגבלות חוקיות ופרטיות, ואין אמן שאינו מציב לעצמו גבולות מוסריים. אמנים לא מטרידים ילדים או מתעללים בבעלי חיים, למשל, ואם יעשו כן, לא יוכלו לחסות תחת החוק ולהתגונן בשם החופש האמנותי.

שי אזולאי - הילולה, 2013, שמן על בד, 170/178 ס״מ

שי אזולאי – הילולה, 2013, שמן על בד, 170/178 ס״מ

בשנתיים האחרונות אני מלמד בבית-ספר דתי גבוה לאמנות בשם פרדס. באופן טבעי, אחרי שנתיים של לימודים תלמידי ותלמידות בית-הספר מצויים בעיצומם של תהליכי לימוד והתגבשות ראשונית, אבל כבר עתה ברור לי שהם אינם נופלים במאומה מעמיתיהם החילונים בבתי-הספר הרגילים. לכל היותר אפשר לומר שהעולם התרבותי שלהם נובע ממקורות אחרים.

כך אחד התלמידים יצר קומדיית סלפסטיק שנונה על בן למשפחה חרדית מיוחסת שמתקשה להתמודד עם כובד המשא ומנסה להיפטר בכל דרך מכובע האדמו"ר שהונח על ראשו למרות שהוא גדול פי כמה ממידותיו; תלמידה אחרת יצרה סרטון אנימציית פלסטלינה קורע לב על נערה אבודה שלא מוצאת את עצמה; תלמידה שלישית יצרה פרפורמנס משולב וידיאו שכל פעולה בו שוללת את עצמה וכך כל בנייה היא הריסה ולהפך; רביעית יצרה מיצב מורכב שמבקש לשוב לילדות בידיעה שהדבר בלתי אפשרי. אחרים ציירו, צילמו ופיסלו כפי שעושים סטודנטים לאמנות בכל בית-ספר. שתי תלמידות קראו יחד אגדה של רבי נחמן מברסלב, שהובילה אותן למסע בין צורות אמנות שמצביעות על קלקולים בעולם לכאלו שמבקשות לתקן אותו. דיונים דומים ניתן לשמוע בכל זירת אמנות בימינו, גם אם מקורותיה שונים.

שחף בן שעיה -

מתוך סרטו של שחף בן שעיה ״דרוש אדמו״ר״, 2014

א-פרופו רבי נחמן, קצת לפני פסח הוזמנתי, יחד עם מנהל פרדס פורת סלומון, ללימוד משותף עם תלמידי/ות המדרשה לאמנות בית ברל במסגרת שיעור של המרצה נעמי סימן-טוב. קראנו יחד פירוש של רבי נחמן לפסוק הראשון בפרק העשירי בספר "שמות". לא הכרתי את כתיבתו של רבי נחמן קודם לכן, אבל לא מוכרחים להיות דתיים כדי לקלוט את עוצמת הכתיבה האקספרסיבית, הדחוסה והשוצפת, בעלת המאפיינים המאני-דיפרסיביים והניצוצות הגאוניים ממש. רבי נחמן נוטל את הקורא בידו ופורץ במסע מפותל ונפיץ. אפשר לחוש כיצד הגג מתעופף מעל הראש, הקירות קורסים, הקורא והמחבר צוללים למעמקים וממריאים לפסגות. אלוהים מצווה על משה "בוא אל פרעה", ורבי נחמן שואל מיהו פרעה הזה, ומדוע "לבוא אל פרעה" ולא "ללכת אליו"? התשובה היא שפרעה האמיתי והגדול נמצא בפנים. בוא אליו, אומר רבי נחמן, צעד אל החלל הפנוי והאפל, גשש כעיוור במבוך שנקלעת אליו ואל תהסס לגעת בלא מוכר. כפירה ואמונה, פסיכולוגיה ואקזיסטנציאליזם, בלבול חושים ואי-ודאות מוחלטת נדחסו לפירוש מזהיר בן ארבעה וחצי עמודים על המקום שבו "צומצם האור לצדדין".

אני קורא עכשיו שוב את הפירוש וחושב במקביל על הדברים של רוזנפלד. עם תום הקריאה נסגר הספר, הקירות שוב ניצבים על יסודותיהם והגג מונח מעליהם כפי שהיה בתחילה. העולם המטולטל-לרגע חוזר למקומו, והדי העוצמה הפרשנית והפסיכולוגית הולכים ושוככים. אני נזכר כיצד בשיעור ניסינו לפרש את דברי רבי נחמן כקריאה חסידית מרתקת ליצירת אמנות דתית פורצת גבולות, אך לפתע יוצאת בת קול משמי עולם האמנות הישראלי וזועקת, "רגע, אבל מה עם העירום?".

וכל מה שמתחשק לי לעשות זה לענות לה: למי בכלל אכפת מזה עכשיו?!

פורסם ב״ערב רב״

From → מסביב

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: