Skip to content

חומות של נייר

אוקטובר 10, 2014

ספרה החדש של דורית רביניאן "גדר חיה" יכול היה בקלות להיות שיעמומון דידקטי וצדקני. סיפור אהבה בין ישראלית לפלסטיני הנפגשים באקס-טריטוריה הניו-יורקית, ומצליחים לקיים קשר על-תנאי, עם תאריך תפוגה, הגובר על הקשיים ובו בזמן נופל קורבן להם, נשמע כמו הגרסא האלף לסיפור רומיאו ויוליה. מבחינות מסויימות זה אכן כך (איזה סיפור אהבה בין אויבים לא יזכיר את האגדה הידועה?), אולם "גדר חיה" רחוק מדידקטיות ומוסרנות כמרחק הלאומי – להבדיל מהגיאוגרפי – בין ערי מגוריהן המקומיות של הדמויות, רמאללה ות"א.

"גדר חיה" מתרחש ברובו בניו-יורק. ליאת, מתרגמת ישראלית בן 29 השוהה בעיר במסגרת מלגת עבודה של שנה, פוגשת את חילמי, צייר פלסטיני צעיר המתגורר בעיר. פגישה אקראית דרך מכר משותף מתגלגלת במהירות לרומן סוחף של אהבה ותשוקה בלתי נלאית, של קירבה גדולה וגם של מתח הנובע מן המציאות הפוליטית שחודרת שוב ושוב אל הקן המבודד שהשניים בונים במרחב הקוסמופוליטי המוגן של העיר. ליאת וחילמי ממעטים לשוחח על פוליטיקה בינם לבין עצמם, אולם התודעה אינה מרפה, במיוחד לא מליאת, וכך בעוד חילמי, שמתפקד קצת כקלישאה של אמן צעיר, משוחרר וחסר עקבות, מעוניין להשאיר את האיבה בחוץ ולהתמסר לאהבה, אצל ליאת, העצורה והחששנית, מקננים ללא הרף הספק, החשש מתגובת ההורים והסביבה ואפילו הבושה. ביומיום, בעיר האלמונית, עם חילמי ובין חברים משותפים, היא מאהבת מאוהבת. בפגישות עם מכרים ישראלים או בשיחות טלפון למשפחה שבארץ, לעומת זאת, חילמי נדרש "להיעלם מהחיים שלי לעשר דקות". מעל כל הסיפור מרחפת הידיעה שזה רומן חולף, בועה קטנה של אהבה שנגזר דינה להתנפץ בעוד כך וכך חודשים, עם הטיסה הביתה לישראל.

כריכת הספר

כריכת הספר

סיפור על אהבה ומלחמה, על "סוד האהבה הזאת, החינמית, המסתפקת במועט", שמתקיימת במרחקים ויכולה לכל מלבד למציאות החיים, נשמע כמתכון בטוח לקלישאה שחוקה. הגורם שמחלץ את "גדר חיה" מן המלכודת הידועה מראש אינו תיאוריה פוליטית חדשה ומקורית, לא צירוף מקרים מיוחד וגם לא תכונות ייחודיות של הדמויות. להיפך אפילו. הסיפור, שמתרחש בשנים 2003-2004, אינו חורג מקווי הטיעונים והמחשבה הרגילים של הצדדים הנתונים בעימות מדמם, אינו מציע פרספקטיבה שונה על המצב, ואינו מציג דמויות לא שגרתיות ושוברות מוסכמות במוצהר. חילמי, בן הזוג הפלסטיני שישב 4 חודשים בכלא על ציור גרפיטי, בן למשפחה מאיזור לוד שנעקרה פעמיים מביתה והתמקמה לבסוף ברמאללה, מתנגד לכיבוש וסוחב את צלקותיו. ליאת, הישראלית, מצרה על המצב אך עומדת על זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית ומתנגדת בתוקף לכל הצעה שתעמיד את הריבונות הישראלית בספק. אחיו של חילמי, ואסים, סטודנט ביקורתי ורהוט למדעי המדינה המתגורר בברלין, מתעמת עם ליאת כשבאמתחתו כל הנימוקים הידועים, והיא עונה לו באותה מטבע צפויה ושחוקה עם נימוקים לא פחות מוכרים. בקיצור, ברמה הפוליטית אין ב"גדר חיה" משהו שלא שמענו וקראנו אינספור פעמים בעבר במאמרים פובליציסטיים ובשיחות סלון. מה שיש בו, וחסר בלא מעט ספרים, זו עלילה משכנעת, כתיבה רהוטה, עשירה ורגישה, ודמויות שאינן נקראות כשבלונות קרטון של בעלי התפקידים השונים.

רביניאן לא כותבת ש"המצב" מורכב, אלא יוצרת דמויות מורכבות, אמינות ובעלות עומק פסיכולוגי. אפשר לכעוס  או לאהוב אותן ואפשר להזדהות או להסתייג מהן, והדבר קורה לא בגלל מידת ההתאמה בין העמדות שהן מציגות לעמדותיו של הקורא, אלא משום שהן משכנעות באותנטיות שלהן, בהתגלגלות הרגשות, המחשבות והתגובות. כך כשליאת מתנערת מחילמי בשעת שיחת טלפון עם משפחתה, אפשר ממש לחוש את בטנה המתכווצת מתגובתם האפשרית של שני הורים מבוגרים ושומרי מסורת שהיגרו לישראל מאיראן, אם יגלו שבתם מנהלת קשר רומנטי עם מוסלמי-פלסטיני. מנגד, אפשר גם לחוש באופן פיזי ממש את עלבונו הצורב והמשתק של חילמי לנוכח ההתכחשות של בת זוגו לקיומו דווקא מול האנשים היקרים לה ביותר. רגישות דומה ניכרת גם בתיאור האהבה ולא רק המלחמה. אלו מאופיינים בפרטנות רומזנית – מוזר ככל שהביטוי הזה לא ישמע – שאינה מתעכבת על תיאורי מין למשל, אולם מקפידה לתאר כיצד אצבעות הרגליים חופנות את עקב אכילס של בן הזוג בשעת החיבוק ההולך ונרפה שלפני ההירדמות.

קשה לכתוב סיפור על אהבה בצל עימות ולהימנע מקלישאות (קשה גם לכתוב ביקורת לא קלישאתית על סיפור כזה). רביניאן אינה מציעה לקורא סיפור על אהבה שיכולה לכל, אך גם לא על אהבה שמתנפצת לרסיסים על החומות הבצורות. מבחינה זו הריאליזם של הרומן אינו בא לידי ביטוי רק בסגנונו המתבונן והרהוט, אלא גם בהבנה האפרורית והיומיומית של השפעת התנאים על התשוקות. מבלי למסור יותר מדי פרטים על סיומו החפוז (מדי) של הספר, אפשר לכתוב שמה שיכריע את הסיפור אינו העימות הלאומי וגם לא המרחק הגיאוגרפי, אלא העובדה שבסופו של דבר למרות רוח ההרפתקנות הזמנית ליאת היא בחורה עם רגליים על הקרקע, וחילמי הוא רומנטיקן חסר הגנה. בעצם, הנה שוב נכנסת הפוליטיקה למיטה.

דורית רביניאן – גדר חיה
עם עובד, 344 ע"מ, 68 ש"ח

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: