Skip to content

האונס לא היה חלום

אוקטובר 9, 2014

צודק פרופ' יורם שחר בטענתו כי שופטים אינם בעלי תכונות על־אנושיות וכן בתפישתו את החוק והמשפט כמערכות מוגבלות ("מאגיה שיפוטית", "הארץ" 29.9). אולם בשימוש שהוא עושה בהרשעתו של בני שמואל באונס בתו בילדותה כדוגמה למגבלות המשפט והסכנות הגלומות באי הכרה בהן, הוא טועה ומטעה.

פרופ' שחר מציג את קבלת גרסתה של המתלוננת "על בסיס חלום שחלמה", כחוסר זהירות, ואף מכנה את המעשה "קפיצת אמונה", ברמזו שההרשעה התבססה על תחושות בטן יותר מאשר על עדויות וראיות. למקרא דבריו עולה ספק אם קרא בעיון את פסק הדין. אחרת, קשה להבין כיצד החמיץ רצף עדויות של בנות משפחה, ילדות של שותף לעסקים ונשים שבהיותן נערות עבדו בבית המאפה שבבעלות שמואל, שסיפרו כי נהג לתקוף אותן בקביעות בילדותן. כיצד פספס את הניתוח המפורט של עדות המתלוננת עצמה והעימות בינה לבין האב, את ההערות שנכתבו ביומנה של המתלוננת שנים לפני שחלמה את החלום המדובר, ואת השיחות עם קרובת משפחה ועם פסיכולוגית, המצביעות על זיקה בין מצבה הנפשי לטראומה הקשורה ביחסים עם אביה.

שחר גם התעלם מעדותה של אחותה של המתלוננת, שעימתה את אביה עם הטענות ונדהמה כאשר במקום להכחיש בתוקף, ענה שהוא "לא בטוח" אם יש בהן ממש.

המאמר מתייחס לחוסר היכולת לסמוך בוודאות על הזיכרון האנושי, ומזכיר כי כנגד חוות הדעת של המומחים מטעם התביעה, הציגה גם ההגנה חווֹת דעת של מומחים. הוא לא מספר שחוות הדעת הללו קרסו בחקירה נגדית, התגלו כרשלניות וספגו ביקורת מבית המשפט. באחת מהן נכתב אבחון פסיכולוגי של המתלוננת על סמך חומר כתוב, מבלי לפגוש אותה. השנייה, שנכתבה על ידי חוקר המציג את עצמו כ"מדען זיכרון" המתמחה בסטטיסטיקה ושיטות מחקר ולא בטיפול, הסתמכה על מחקרים מיושנים.

שתי חוות הדעת מטעם ההגנה התייחסו לסימפטומים של המתלוננת באופן חלקי, והתעלמו באופן תמוה מממצאים מחקריים עדכניים הסותרים את עמדתן. חוות הדעת שהציגה התביעה, לעומת זאת, הסתמכו על עבודה מקיפה של חוקר וחוקרת המתמחים בסוגיות של זיכרון וטראומה מינית, וכן על דו"ח של עובדת סוציאלית ותרפיסטית המתמחה בטיפול בנפגעות תקיפה מינית, שאיבחנה אצל המתלוננת תופעות המזוהות עם נפגעות גילוי עריות.

בפסקי הדין מצטיירת דמותו של תוקף מיני סדרתי המטריד בקביעות ילדות ונערות בסביבתו הקרובה, ובכללן בנות משפחה. עוד עולה, כי המתלוננת סובלת במשך שנים מתסמינים האופייניים לנפגעות תקיפה מינית בתוך המשפחה, וחוקרי טראומה וזיכרון מאשרים את האפשרות שזיכרון של אירוע טראומתי יודחק במשך שנים ויצוץ מחדש בעקבות חלום. צודק פרופ' שחר בטענתו כי מקרים כאלה אינם מאפשרים אימות מוחלט, אולם נדמה שגם אם מכלול המידע שהוצג ונחקר בשני סבבים בבית המשפט המחוזי ובעליון אינו מוחלט באופן מדעי, יש בו כדי להסיר כל ספק סביר.

בני שמואל לא הורשע באונס בתו על בסיס חלום בלבד. לכל היותר ניתן לומר שמשפטו נפתח בעקבות חלום, אולם ההרשעה הסתמכה על שורת עדויות של נשים שונות, על חוות דעת מקצועיות, על רמזים מתועדים ועל העובדה ששמואל עצמו נמצא לא אמין בחקירותיו. מדוע, אם כך, הגיע שחר למסקנה שההרשעה הסתמכה על חלום? אולי בגלל הרושם שהותירו כותרות הדיווחים בתקשורת על המשפט. גם לשם כך נדרשת "קפיצת אמונה".

פורסם ב״הארץ״, 8.10.14

From → מסביב

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: