Skip to content

היסטוריה קטנה של ספרי צילום

ספטמבר 15, 2013

באמצע שנות ה-30 של המאה שעברה הצטרפה הצלמת דורותיאה לאנג לפרויקט הצילום התיעוד הגדול והידוע שיזם המינהל לביטחון בחקלאות (FSA). בין השאר תיעדה לאנג פועלים עניים שהגיעו לחפש עבודה בקליפורניה בעקבות קריסת משקיהם בדרום ארה"ב. התצלומים הוצגו בעיתונות ובתערוכות כמו תערוכת הצילום הקבוצתית "בדמותה של אמריקה", כשהם מלווים בכיתוב אינפורמטיבי שחיברה הצלמת. 3 שנים מאוחר יותר, עמוק אל תוך מלחמת העולם השנייה, הוצג אחד התצלומים בשנית במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק במסגרת התערוכה "הדרך לניצחון", בשינוי אחד: הכיתוב המקורי שחיברה לאנג הוחלף בכיתוב שחיבר אוצר התערוכה אדוארד סטייכן, וכך במקום "חקלאות מתועשת. מאיכר מטקסס לפועל נודד בקליפורניה", נכתב לצד התמונה "מלחמה – הם ביקשו אותה – כעת, חי אלוהים, הם יקבלו אותה!"

כריכת הספר

כריכת הספר

הבדלי הכיתוב – המציגים באירוניה את טענתו של סטייכן כי תצלומי הפרויקט "טעונים בדינמיט אנושי" – יצרו הבדל תהומי במשמעותו של התצלום. מתיעוד קר וביקורתי הפכה התמונה לכלי תעמולתי, וקורבנות המשבר הזנוחים הפכו לפטריוטים בעל-כרחם בשירות האומה. קלות הסטת משמעות התמונה יכולה לתת בדיעבד הסבר לבחירתם של צלמים, ולאנג ביניהם, לא להסתפק בהעברת התצלומים לידי המינהל שהזמינם, ולפרסם את חלקם גם בסדרת ספרי צילום תיעודיים שחוברו בשיתוף פעולה בין צלמים/ות לסופרים וחוקרים. ספרים אלו – הצד הפחות מוכר בפרויקט הצילום הידוע – עומדים במרכז ספרה של ד"ר יערה גיל-גלזר "ספר הצילום התיעודי – ביקורת חברה ותרבות בארה"ב בתקופת השפל הכלכלי והניו-דיל" שראה אור בהוצאת רסלינג.

המשבר הכלכלי המיט מכה קשה לא רק על אזרחי ארה"ב אלא גם על המיתוס המכונן של האומה. הקשר הישיר בין עבודה להצלחה הועמד בשנים אלה תחת סימן שאלה גדול. אנשי המינהל לביטחון החקלאות הבחינו בכך בקלות, אולם נסיונם להביא את התופעה לדעת הקהל זיכה אותם בביקורת מצדה הימני של המפה הפוליטית וחשד ב"נטיות קומוניסטיות". השילוב בין פעילות במסגרת ממשלתית ללחצים הפוליטיים עשתה את שלה וגרמה לראשי הפרויקט לעמעם את הביקורת המפורשת שבתצלומים נגד יחסם של בעלי הקרקעות לאריסים ונגד האפלייה הגזעית כלפי שחורים ואינדיאנים. בספרי הצילום, לעומת זאת, נהנו היוצרים משליטה גבוהה יותר בתכנים והצביעו על עוולות רבות שערערו את האתוס האמריקאי מן היסוד. "הרחקתם של התצלומים מהחללים המוסדיים וערוצי המסירה שבמסגרתם הוצגו בד"כ, אפשרה את ביטויו של מסר עצמאי מורכב וחריף", כותבת גיל-גלזר.

ספרי הצילום התיעודיים, שנוצרו ע"י מרגרט בורק-ווייט, ווקר אואנס, ג'ק דלאנו ואחרים ונידונים בהרחבה בספר, יוצרים מבנה משולב של טקסט ודימוי השומר על לכידות פרשנית ומחדד את כוונתם של היוצרים. הם ניחנו בתכונות שונות, פועל יוצא של גישתם השונה של היוצרים, ולא פעם שיכפלו סטריאוטיפים וערכים שמרניים בד בבד עם נימה ביקורתית. כך, למשל, זוכה מרגרט בורק-ווייט לביקורת חריפה על התמקדותה בהיבטים פורמליסטיים של התצלום, המדגישים סטיגמות שליליות ביחס למצולמים ונעדרים אמפתיה למצוקותיהם. מנגד מוצגים תצלומיה של לאנג, ראסל לי, גורדון פארקס ואחרים כמופת של בהירות הנמנעת מפשרות וטשטושים.

ג'ק דלאנו - ידיו של מר הנרי ברוקס, עבד לשעבר. ג'ורג'יה 1941. אוסף ספרית הקונגרס

ג'ק דלאנו – ידיו של מר הנרי ברוקס, עבד לשעבר. ג'ורג'יה 1941. אוסף ספרית הקונגרס

כאמור, אחת הסוגיות הטעונות שתועדו בתצלומים וטושטשו בהצגתם הייתה אפליית השחורים בדרום ארה"ב, שנמשכה ללא הפרעה למעלה מ-60 שנה לאחר ביטול העבדות במדינה. גיל-גלזר מציינת כי למרות ששחורים תועדו ביותר מ-6000 תצלומים שצולמו במסגרת הפרויקט, לעיתים גם ע"י צלמים שחורים, בתערוכות לא נכלל כמעט תצלום אחד שלהם, וכמה תצלומים אף נחתכו על מנת שלא יציגו את אי-השוויון הגזעי באופן ביקורתי. ספרי הצילום, לעומת זאת, ביקשו לתקן את הרושם. בראשם עמד הספר "תריסר מיליון קולות שחורים", שנכתב ע"י הסופר השחור ריצ'ארד רייט, איגד תצלומים של צלמים שונים ופורסם ב-1941. רייט בחר להתייחס לא רק למשבר הכלכלי בדרום אלא גם להשלכותיו על אוכלוסיית השחורים בחלקים אחרים במדינה. הוא חבר לסוציולוג השחור הוראס קייטון ויצא למסע תיעוד של הגירת השחורים לשכונות עוני בשיקגו. הספר מציג את חיי השחורים באופן ריאליסטי מאד ומנוסח ככתב אשמה חריף, אולם הוא מסתיים בפאתוס, תקווה ומבט אופטימי אל העתיד.

ההיסטוריה של ספרי הצילום התיעודיים הייתה קצרה. היא התקיימה בתקופת המשבר הכלכלי ונעצרה עם גלי הפטריוטיות המלחמתית בשנות ה-40 והתפתחות תרבות הצריכה והדיכוי המקארתיסטי בשנות ה-50 – שלוש תופעות חברתיות שדחקו את רגלי האמנות החברתית והביקורתית לשוליים. "מי שמתח ביקורת על ארצות הברית באותן שנים הואשם בחתרנות או בקומוניזם, וכך חוסלה הלגיטימציה של צילום תיעודי המבטא מחאה חברתית באופן ישיר או עקיף", כותבת המחברת. ספרי צילום תיעודי שפורסמו בשנים אלו, דוגמת ספריהם של רוברט פרנק וווקר אואנס, הביעו ביקורת מהוססת ומעודנת בהרבה מזו שהוצגה ע"י קודמיהם. צלמים אחרים, שמקצתם זומנו לחקירות במשרדי ה-FBI, פנו באותה תקופה לכיוונים מופשטים, ליריים ואישיים יותר. התעוררותה של מחאה חברתית עולמית בשנים האחרונות מספקת הזדמנות לחשוב מחדש על הפוטנציאל הגלום בתופעה, ועל אפשרויות ההפקה החדשות שלה.

ספר הצילום התיעודי – יערה גיל-גלזר
רסלינג, 305 ע"מ, 94 ש"ח

פורסם בנוסח דומה ב"טיים אאוט" וב"ערב רב"

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: