Skip to content

מהפיכת ההשתהות

יוני 11, 2013

לפי טענה מקובלת בחקר האמנות המודרנית, אם אמנות המערב החל מתקופת הרנסנס ביקשה להיות חלון המציג לצופים מראה מסויים, האמנות המודרנית עברה להתעניין בחלון עצמו. הצייר הצרפתי קלוד מונה, מחשובי הציירים האימפרסיוניסטים של המחצית השנייה של המאה ה-19, ניצב על קו הגבול של המודרנה. על רקע הטענה בדבר הנוף והחלון ניתן לראות את ציוריו כרגע מעבר. הם מציגים את הנוף ואת צורת ההתבוננות בו, את החלון ובה בעת את מסגרתו. ציוריו פירקו את הנוף למרכיביו החזותיים ועסקו גם באור ובאוויר העוטפים אותו כחלק בלתי נפרד מן הציור. ככאלו, הניחו ציוריו של מונה כמה מיסודותיה של האמנות המודרנית הרלוונטיים גם בימינו. את מקורות העיסוק הנפוץ בסדרות ובטיפולוגיות, בזמן ובמבט, בפירוקו של תהליך ההתבוננות ובהפשטה, ניתן לאתר כבר אז. את השפעת עבודתו של מונה ניתן לזהות אצל אינספור אמנים, מסזאן עד ג'קסון פולוק, מואן גוך עד צ'אק קלוז, וכלה בצלמים רבים שהשתמשו בסדרתיות מצולמת על מנת להתחקות אחר קווי דמיון ושוני בין תופעות דומות.

כריכת הספר

כריכת הספר

מארק אלדר, סופר צרפתי פורה אך נשכח, ערך סדרת שיחות עם ידידו קלוד מונה ופרסמן בשנת 1924 (שנתיים לפני מות הצייר) בספרון בשם "בז'יברני, עם קלוד מונה", הרואה עתה אור בתרגום ראשון לעברית בהוצאת "נהר". זה ספרון של אנקדוטות המורכב מאוסף שיחות קצרות – כל אחת בת עמודים ספורים – שרבות מהן מציגות את תיאוריית האמנות של מונה לא באמצעות הצהרות גדולות אלא בפרטים קטנים, בהשתהות על רגע מסויים, טכניקה או קשר לצייר אחר, תיאור תמציתי של יחסיו של מונה עם מוריו, אהבתו להדפסים יפניים שאסף, לגלוג על שמרנותו של ממסד האמנות שהתקשה בתחילה לקבל את מהפכת הציור של מונה וחבריו מחד גיסא, וזיכרון ניסיון ציור של השתנות האור במהלך היום מאידך גיסא.

חלק ניכר מן הספר עוסק בציור דרך הרכילויות של עולם האמנות הצרפתי של התקופה. כך נחשפים רגשות ההערצה והקנאה, התיעוב ההדדי, החשיבות העצמית וכן ההערכה הגדולה המאפיינים קהילות אמנים אז כהיום. כך למשל, הצייר אדוארד מאנה, שהיה מבוגר ויודע ממונה בראשית דרכו, עקץ את הצעיר בטענה שהוא זוכה להכרה בזכות הדמיון בין שמותיהם (ומייד לאחר מכן החמיא לו על ציורו, אך סייג ואמר שהוצג "קצת גבוה מדי"). מונה מגלה רגישות רבה לתנאי התצוגה ומתלונן על כך שבתאורה המוזיאלית המקובלת בצרפת – להבדיל מזו שראה במוזיאון הפראדו במדריד – הציורים מאבדים את כל צבעיהם. בהתייחסות מעניינת לשאלת הזדקנות הציורים הוא אינו מבין מדוע לא לצייר העתקים חדשים של ציורים היסטוריים, והודף את הטיעון שהעתק תמיד יהיה שונה מן המקור בטענה ש"פרשנות של בעל כישרון עדיפה על לא כלום".
אלדר כותב על (ואל) מונה כמעריץ מושבע, עובדה שנוטלת מן הספר ריחוק מחקרי אך מוסיפה לו יופי וייחוד.

בז'יברני, עם קלוד מונה
מארק אלדר
מצרפתית: אביגיל בורשטיין
אחרית דבר: אורי דינור
נהר ספרים, 126 ע"מ, 79 ש"ח

פורסם ב"ערב רב"

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: