Skip to content

הם הורגים אותך בשמך

ספטמבר 10, 2012

התפתחותה של המהפכה האיראנית ממאבק ברודנותו של השאה מוחמד רזה פהלווי למשטר אסלאמי קיצוני ורודני לא-פחות, צובעת את אירועי המהפכה בצבעי תוצאותיה. כפועל יוצא מכך, נשכחת העובדה שבראשיתה נבעה המהפכה ממאבק אזרחי ועממי שבו חברו יחד גם קבוצות קומוניסטיות, אנטי-אימפריאליסטיות ואנטי-מלוכניות, לצד זרמים איסלאמיים מתונים שלא מצאו סתירה בין אמונתם הדתית לשאיפתם לקדם תהליכים דמוקרטיים במדינתם. בראש ובראשונה הייתה זו התקוממות נגד עריצותו של השאה ונגד שיתוף הפעולה של האליטה המקומית עם שיעבוד הנפט האיראני לטובת מעצמות המערב. לא לחינם זכתה המהפכה לתמיכת אינטלקטואלים חילונים ומערביים בולטים.

אולם התוצאות ידועות. המהפכה האיראנית סללה את דרכם של חומייני ואנשיו לשלטון, ומלחמת איראן-עיראק שפרצה כעבור שנה סיפקה להם הזדמנות לבסס את שלטונם באמצעות סילוק מתחרים פוליטיים. אנשי המשטרה החשאית ומנגונוני הביטחון שהחליפו את שירותי הביטחון של השאה (הסאוואכ), פעלו אז כאותה הגברת בשינוי אדרת – בולשים, חוקרים, מענים, מוציאים להורג ומטילים אימה על האוכלוסיה. כך, במקביל למאות אלפי החיילים שנהרגו במלחמה הממושכת, אלפי אנשים נתלו ברחובות העיר באותן שנים ורבים אחרים נפחו את נשמתם בעינויים בחדרי חקירות. זהו הרקע לרומן "שקיעת הקולונל", שחיבר הסופר האיראני בן זמננו מחמוד דולת-אבאדי וראה עתה אור בתרגום לעברית של אורלי נוי.

כריכת הספר

"שקיעת הקולונל" נפתח בדפיקה בדלת בשעת לילה. שני אנשי ביטחון צעירים מגיעים לביתו של קולונל מזדקן בכדי לבשר לו כי בתו פרבאנה הוצאה להורג ועליו להתלוות אליהם ולטפל בסידורי הקבורה עד אור הבוקר. אנשי הביטחון עושים את תפקידם באדישות, הקולונל ממלא את הוראותיהם בצייתנות, אולם בשעה שהגוף נענה לפקודות ההכרה מיטשטשת, והקוראים יוצאים עם האב השכול למסע תזזיתי בין זמנים, דוברים ומצבים, הסוקר חלקים בהיסטוריה הפרסית ובמיוחד בתמורותיה המודרניות, בעברו האישי של הקולונל ובקורות ילדיו, ששלושה מהם כבר מתו ואילו השניים שנותרו סובלים מפוסט-טראומה ואינם מתפקדים. וכך, בין טיפול בהליכים בירוקרטיים וטכניים של טהרה וקבורה לבין עיכול בשורת המוות, מדלגים הקוראים בין סצנות ונקודות מבט. רגע אחד זהו מספר כל-יודע המתאר את האירועים בגוף שלישי, ורגע לאחר מכן, לעיתים אפילו במהלך אותו המשפט, עובר התיאור לנקודת מבטה של אחת הדמויות המספרת את הדברים בגוף ראשון. הסצינות עוברות בין עבר להווה, בין הימים שלפני המהפכה, ימי המהפכה התזזיתיים והלא-צפויים, והימים שלאחריה, הצופנים בחובם את התובנה המצמיתה שמבחינות רבות דבר לא השתנה. "ילד, המשטרה החשאית היא כמו דת. ראית שהצליחו אי-פעם להיפטר מהדת?" שואל חוקר לשעבר את בנו של הקולונל בעודו סוקר את אפשרויות התעסוקה שיזמן לו העתיד. "הם חודרים לך מתחת לעור, מדברים בלשונך והורגים אותך בשמך", נכתב במקום אחר בספר.

המעברים התכופים בין זמנים, דוברים ונקודות הזדהות כורכים את הבלבול הפוליטי בבלבול ספרותי ופסיכולוגי, כאשר אי היכולת לצפות, להבין ולקבל את ההתפתחויות המדיניות תולשת את הדמויות והקוראים מכל נקודת אחיזה ומטלטלת אותם ללא הרף מצד לצד. בדומה לבנו של הקולונל, שהטרגדיה שלו "היתה בזה שלא נמנה עם אלה שהוצאו להורג, הוקעו או נמלטו, וגם לא עם אלה שנעשו חלק מהמנגנון ויוצאו להורג, יוקעו ויימלטו בזמן אחר", ובמקום זאת הוא "השתייך לכלואים שבתווך, אלה שמתו בתוך עצמם בכל דקה ודקה", כך גם הקורא מוצא את עצמו קרוע בין תקווה, אכזבה ונסיונות כושלים להבנה. דולת-אבאדי אינו נשאר תחום בגבולות האבל הפרטי, הפסיכולוגי, האישי ולכן גם חסר התוקף הפוליטי הרחב. הרומן שחיבר אינו מרחם על איש – לא על הגיבורים ולא על הקוראים. הוא קושר את האישי והציבורי זה בזה, מחדיר את המוות הפוליטי לגוף הפרטי ואת רוח המשטר לחיי המשפחה. "שתי התגלמויות של המוות היושבות זו מול זו ו… התה בכוסות התקרר".

העובדה שמאבק עממי ואזרחי ראוי סלל בסופו של דבר את הדרך למשטר האיראני של ימינו מהווה תמרור אזהרה חשוב ורלוונטי במיוחד בתקופה של מהפכות, אולם זהו תמרור שאינו מוגבל לתחומי המזרח התיכון או לארצות מוסלמיות בלבד. "שקיעת הקולונל" הוא ספר הומניסטי המתנגד לעריצות ודיכוי באשר הן, וכשם שאינו מהלל את המהפכה האסלאמית (עובדה שהובילה לאיסור פרסומו במשך למעלה מעשרים שנה, עד שהופיע לראשונה בתרגום לגרמנית בשנת 2008), אין בו גם שום סנטימנטים להתרפסות הקולוניאלית של איראן בפני המערב בשנים שקדמו לה. זהו ספר שכל כולו קריאת תיגר גורפת על התביעה הפטריוטית "שקט – יורים", או בניסוחה ע"י אחת הדמויות בספר – "מהפכה היא לא זמן לספקנות אינטלקטואלית, חברים"! זוהי תובנה הראויה לכל זמן ולכל מקום, ועל חשיבותה הגלובלית ניתן ללמוד דווקא מדבריה של "אישיות ישראלית" שצוטטה בעיתון הארץ בינואר 1979 ומוזכרת באחרית הדבר לספר שחיבר המזרחן חגי רם. איזו עצה השיא לשאה הפרסי נציגה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? "על הצבא להפעיל טנקים ומכונות ירייה כנגד ההמונים, להעמיד כיתות יורים מול ראשי השובתים ולתת יד חופשית למשטרה החשאית ולסוכניה".

שקיעת הקולנול – מחמוד דולת-אבאדי
תרגום מפרסית: אורלי נוי
הוצאת עם עובד, 2012

 

 

 

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: