Skip to content

רווח נקי

מרץ 21, 2012

בבניין תיאטרון הבימה, מטרים ספורים מהמקום בו נטעה דפני ליף אוהל בליל ה-14 ביולי, יתקיים השבוע כנס בינלאומי שבו ניתן יהיה לשמוע הרצאות על "עליית כוחה של תעשיית האמנות והפיננסים", "ביצועים פיננסיים של שוק האמנות בשנת 2011", "דגשים בבניית אוסף אמנות בחברות" ועוד. בין כמעט 30 הדוברים והדוברות בכנס שינעל בקוקטייל חגיגי לא נמצא אפילו אמן אחד. מחיר הכניסה (450 ש"ח), מבהיר שאמנים לא ישתתפו גם כקהל. היוצרים, ובמידה רבה גם היצירות, משמשים בקושי כשחקני משנה בהפקת הלהיט שובר קופות החיסכון המכונה "שוק האמנות", שפונקציונרים מטופחים לעילא מדלגים בין ירידיו ומשלחותיו ועל ראשיהם כובעי אוצרות ויזמיות, דירקטורים ויועצים.

תמר הירשפלד – התגלמות (צילומים: אריאל קן)

תערוכה שעוסקת במחיריו והשלכותיו של עולם שהרצאות על ביצועים פיננסיים של יצירות הן אחת מתופעות הלוואי שלו, היא "אנחת רווחה", שאצרה נטלי לוין במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. זו תערוכה שלוקחת את האמנות בקלילות ועושה זאת ברצינות גמורה. היא מפקיעה את הקלילות האמנותית ממחוזות הלייף סטייל המעושרים, ומנכסת אותה מחדש כאסטרטגיה של מאבק.
12 אמנים ואמניות משתתפים בתערוכה, כשהמשותף לכולם הוא העיסוק במכלול התנאים, השיקולים, האילוצים והפיצויים המחוללים את יצירת האמנות בימינו. "כילידי שנות השבעים והלאה", כותבת לוין, "האמנים המשתתפים בתערוכה גדלו אל תוך מציאות ניאו-ליברלית שהחליפה את החזון הסוציאליסטי. הדור החדש של ההפרטה לא חווה את החלום הגדול, אלה רק את שברו. הוא נולד אל תוך התפוררותה של מדינת הרווחה – ומתגעגע לדבר שמעולם לא היה לו". ה"געגוע אל דבר שמעולם לא היה" בא לידי ביטוי ממזרי אך גם אמפתי, בדימויים המחצינים את המנגנונים המכוננים אותם ומפוגגים את ההילה הנסוכה עליהם (מהלך שמייצר, בתורו, הילה מסוג חדש).

"אנחת רווחה", אם כן, קשורה לאירועי הקיץ שחלק מן העבודות אף מתייחסות אליהם במישרין, אולם היא אינה עושה זאת בצורה פלקטית (למעט במקרים שבהם פלקטיות משמשת כאמצעי הבעה אירוני). יותר מאשר ניסיון לחשוף את האמת הכלכלית הידועה זה מכבר, יש בעבודות רצון להפעיל את הידיעה – להציבה במוקד העיסוק האמנותי באופן המונע מן היצירות לחמוק מלב העניין ולתפקד כדובדבן שעל העוגה, המוגשת בחגיגה שאפילו האמנים עצמם לא הוזמנו אליה. זה קורה, למשל, בעבודתו השנונה של שי יחזקאלי "מכתב לשרת התרבות לימור לבנת", המלווה ברישום גדול של עץ דקל. הדקל ולימור לבנת הם סמלים שלא ממש קשה לחבוט בהם, אולם לא פחות מכפי שיחזקאלי לועג לממסד הימני הוא מסמן את הפער שבין האינדיבידואליזם האמנותי והכלכלי שעל ברכיו חונך, לדיוקנו העצמי המצטייר מן העבודה כאמן בן חסות מתרפס וכנוע – זונה של דימויים "ראויים" ה"ידוע בציורי ורישומי הדקל הארץ-ישראלי" אך "מתפרנס מעבודה כקופאי בביתו של ח"נ ביאליק, המשורר הלאומי", ומצהיר כי "אשמח לשמוע ממך באם את רוצה לעטר את משרדך/ביתך הפרטי באחת מעבודותיי. יש לי הרבה עבודות ללא עירום גברי או נשי, חלקן מופשטות לגמרי וניתנות לכל פרשנות רצויה".

אריאל קליינר – להקה

"להקה" של אריאל קליינר היא מיצב קינטי הנראה מרחוק כלהקת ציפורים הדואה ברוח בתנועה אחידה. כשמתקרבים מתגלה שהציפורים עשויות מלהבי סכינים יפניות, וכי תנועת הדאיה נוצרת באמצעות מנוע קטן המסתובב סביב עצמו ומושך בחוט ניילון שמטלטל את ה"ציפורים". הקסם האמנותי חושף את עצמו כתצוגת תכלית של אלימות אסתטית ואדישות מכאנית. יפים גם "קליידרמן" של אלישבע לוי – פסנתר עשוי מפורמייקה בגוון קרם מבריק שאינו יכול להשמיע צליל ונותר כסמל חלול ומתקתק, פסל "תולעת שקלים" של שי-לי עוזיאל העשוי מ-1200 מטבעות של ש"ח (ונמכר ב-1200 ש"ח), תבליט גוף של תמר הירשפלד הנותר כהבטחה לא ממומשת במתכוון, ושולחן משרדי ישן ומטופל של טמיר ליכטנברג, ה"ממית" את הצופה שיבקש להאזין לשיר אהבה הבוקע מחור במרכזו.

לאחרונה אפיין מבקר הספרות אריק גלסנר את השירה העברית הצעירה של שנות האלפיים כמעשה של מחאה הנובע לא רק מתוכני השירים השונים וה"ויטאליות" שלהם, כהגדרתו, המנוגדת כל-כך לרוח המאפיינת את הזרם המרכזי ביצירה העברית, אלא גם מעצם הבחירה בשירה – אולי סוגת היצירה האחרונה שנותרה מחוץ לסדר הקפיטליסטי. אמנות, כפי שמדגים הכנס שהוזכר לעיל, ממוקמת בקוטב השני, ומבחינה זו נדרש מאנשיה אומץ רב אף יותר על מנת לדבוק בהתנגדות.

טמיר ליכטנברג – הפגנת אהבה

אנחת רווחה – מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, עמק הירדן
משתתפים/ות: תמר הירשפלד, שי יחזקאלי, טמיר ליכטנברג, הראל לוז, אלישבע לוי, ערן נווה, יריב ספיבק, שי-לי עוזיאל, נועה צאושו, אריאל קליינר, כוכבית קדושים, רומן באימבאיב
אוצרת: נטלי לוין
נעילה: 25.4

פורסם בנוסח דומה ב"טיים אאוט" וב"ערב רב"

From → ביקורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: