Skip to content

ישר ירושלמי

אוקטובר 17, 2011

למונח "המשולש" במובנו הגיאוגרפי יש בישראל משמעות מוכרת, המתייחסת לאיזור ממזרח לשרון הגובל בשומרון ובו שוכנים כפרים ערביים רבים. אולם בישראל קיים משולש גיאוגרפי נוסף, חדש יותר אך ידוע לא פחות. זהו "המשולש הירושלמי" – כינוי לאזור מרכז העיר העומד במרכז ספרו החדש של האדריכל וההיסטוריון דוד קרויאנקר "המשולש הירושלמי – ביוגרפיה אורבנית".

כמו הרבה דברים בירושלים, גם לתואר "המשולש הירושלמי" יש כבר שתי פרשנויות – האחת מתייחסת ל"משולש ההיסטורי" שקודקודו בכיכר ציון והוא תחום ע"י הרחובות יפו, המלך ג'ורג' ובן-יהודה, והשנייה מתייחסת ל"משולש המורחב" שקודקודו בכיכר צה"ל בואך העיר העתיקה, והוא כולל גם את רחובות שמאי והלל, בן-סירא, שלומציון המלכה וגן העצמאות, ומסתיים ברחוב אגרון. ספרו של קרויאנקר מתייחס לשני המשולשים הללו, ומסביר כיצד נולדו, התפתחו ודעכו וכיצד נקבעו גבולותיהם. כיום מביט המחבר במידה רבה של נוסטלגיה על המקום שירד מגדולתו, מייחל שסיום עבודות הכנת הרכבת הקלה ותחילת פעילותה בחודשים האחרונים ישיבו חמצן לסביבה האורבנית השוקקת.

קרויאנקר פותח את ספרו בנימה אישית. המשולש, שהיה בעבר מרכז העסקים, הפוליטיקה, התרבות והבוהמה הירושלמית, הוא גם חלק בלתי נפרד מזכרונות חייו. גלגוליו השונים של המקום מלווים אותו מאז היה ילד המבקר בהצגות היומיות בבתי הקולנוע שכבר אינם פועלים במרכז העיר. אפילו את הסדרנים המיתולוגיים שאפשרו לילדים להתפלח לאולמות ההקרנה הוא זוכר. כאדם בוגר נוכח קרויאנקר בשינויים שחלו באיזור לאחר חיבור שני חלקי העיר במלחמת ששת הימים ותנופת הבנייה שהביאה, וכאדריכל לקח חלק בדיונים ופעולות הנוגעות לסוגיית השימור מול ההתחדשות במרכז העיר. אחת הדילמות המפורסמות והשנויות במחלוקת שבהן היה מעורב היא בניין טליתא קומי ברחוב המלך ג'ורג', שנבנה במחצית המאה ה-19 ע"י הכנסיה הגרמנית, שימש כבית יתומות ונהרס בשנת 1980 לטובת בניין משרדים ומסחר מכוער ומגושם (בניין רג'ואן). קרויאנקר לקח חלק במאבק על שימור הבניין, ולאחר שהוחלט להרסו קידם את היוזמה לשמר חלק מחזיתו ולהפוך אותה למעין גן אדריכלי-פיסולי קטן שינציח הן את אדריכלות התקופה והן את חוסר הרגישות כלפיה ע"י בני הדורות הבאים.

כריכת הספר

ספרו של קרויאנקר מחולק למספר שערים – חתך היסטורי המתאר את תולדות המשולש בתקופות שונות, חתך נושאי העוסק במבנה האורבני של המקום, בסגנונות אדריכליים ובסוגיות של שימור והריסת מבנים ישנים, וחתך גיאוגרפי המורכב מחמישה מסלולי סיור מודרכים מפורטים הכוללים 121 בניינים שקרויאנקר מציג כציוני דרך בעלי עניין. הבניינים מתוארים בתצלומים, איורים, מפות ושרטוטים, לצד מידע אדריכלי, תיאור גלגוליו של הבניין ואנקדוטות היסטוריות. מבחינה זו זהו ספר שמזמין את הקוראת לצאת ולשוטט בחברתו ברחובות העיר ולגלות בה פינות נידחות, מסגרות חלון ייחודיות ובניינים היסטוריים ששינו את חזותם, אך הפורמט האלבומי של הספר, עב כרס וכרוך בכריכה קשה, הופך את המשימה למסורבלת מעט לטיולים.

"המשולש הירושלמי – ביוגרפיה אורבנית" ממשיך את עבודתו ארוכת השנים של קרויאנקר בתחום חקר האדריכלות בירושלים – מפעל חיים שמכונס בסדרת ספרי אדריכלות עבי כרס, גדולים ומפורטים, המתארים סגנונות בנייה ותכנון, חתכים היסטוריים ואיזורים גיאוגרפיים ייחודיים בתולדות העיר העתיקה והחדשה. זהו ספר מעניין ומפורט, אך הוא אינו חף ממעידות וביטויים תמוהים. כך למשל, בית אבי חי ברחוב המלך ג'ורג' שתכננה עדה כרמי-מלמד, מתואר בספר כביטוי ל"אדריכלות צנועה ומופנמת". על מנת להבין את גודל התמיהה יש לבקר במקום ולהיווכח כי מדובר על מבנה שכל חלליו הפנימיים עשויים גדרות על גבי גדרות וחומות על גבי חומות. הססמא המזוהה עם המקום – "בית אבי חי – יש מקום לכולם" – זוכה כך לפרשנות אדריכלית אירונית משהו. אולם צורות אדריכליות הן, בסופו של דבר, עניין של טעם, וזכותו של קרויאנקר לגבש טעם משלו. מכעיסה יותר קינתו על היעלמותן של "חנויות האיכות של פעם, שהיה בהן ניחוח אירופי, טעם ואנינות", לטובת דוכני שווארמה ופלפל וחנויות זולות של ביגוד, וכל זאת תחת הכותרת "מחנויות איכות לבזאר מזרחי". זו ביקורת אופיינית למשכילים אשכנזים בני דורו של קרויאנקר, אלו שמאז סוף שנות ה-70 חשים ש"לקחו להם את המדינה". אולם למעשה, מי שישוטט במרכזי בירות אירופאיות בימינו יגלה שגם שם פינו חנויות העבר האנינות את מקומן לטובת רשתות זולות, ומסעדות משפחתיות נסגרו ובמקומן נפתחו סניפים בינלאומיים של אוכל מהיר. זהו אחד מתוצרי הכלכלה הגלובלית. הוא אכן מצער ומעורר נוסטלגיה, אך אין לו שום קשר לירושלים או למזרחים, ובכלל, לא ברור במה באמת היו המוכרים היקים בחנויות העבר טובים ממוכרי החנויות בימינו, למעט העובדה שהראשונים ענבו עניבה ולבשו ז'קט מכובד גם בטמפרטורה של למעלה משלושים מעלות ללא מזגן.

לנוכח הסלידה שחש קרויאנקר משינוי אופיין של החנויות במרכז ירושלים, מפליא עד כמה מרומזת עד בלתי מורגשת היא ביקורתו על מהלכי תכנון ובנייה הרסניים הרבה יותר שרומסים את העיר ברגל גסה בעשורים האחרונים. כך, למשל, הוא מסביר כי בנייה למגורים היא אחת הדרכים החיוניות להשבת חיים למרכז העיר ומזכיר מספר בנייני מגורים שנבנו באיזור בעשור האחרון, אך מתעלם מן העובדה שמדובר על דירות יוקרה במחירים שתושבים מקומיים כלל אינם יכולים להרשות לעצמם. כל אחד ואחד מן הבניינים המוזכרים בפרק זה הוא מתחם רפאים המתמלא בתושבי חוץ רק בעונות החגים, מרסק עסקים מקומיים ביתר ימות השנה והופך את מרכז העיר לאיזור שלתושבי העיר אין מה לחפש בו. יתכן שהבחירה שלא לציין את העובדה נובעת מרצונו של המחבר לשמש כמתעד נייטראלי של המצב, אולם במקרה זה, ההתעלמות מהשלכותיה של בניית היוקרה תוך הצגתה כפיתרון להחייאת מרכז ירושלים, מייצרת תיעוד מוטעה ומטעה.

"המשולש הירושלמי" הוא ספר נוסטלגי. אבי, שכל חייו מתגורר בירושלים, עיין בו בעיניים בורקות, מצביע פעם אחר פעם על תצלום ישן, רישום או תיאור של בניין שזכר מילדותו ונהרס, מגרש בו שיחק והפך למתחם מסחרי או בית מלון, ורחוב בו לא ביקר במשך שנים וחזותו השתנתה. אולם לא רק ירושלמים וותיקים ימצאו עניין ותועלת בספר, שחרף מגבלותיו נותר ספר מעניין, שימושי ועשיר בידע המוגש בלשון ברורה וקולחת ובצירוף שפע דוגמאות חזותיות, שמהווה חוליה מקשרת המכסה על הפער בין מחקרי אדריכלות אקדמיים ובלתי נגישים לקהל הרחב, לבין מדריכי טיולים כלליים שאינם משופעים בד"כ במידע אדריכלי מפורט.

פורסם בנוסח דומה ב"ישראל היום"

One Comment
  1. א.ב. permalink

    מי מימן את הוצאת הספר?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: