Skip to content

המדבר הוא שדה קרח

ספטמבר 21, 2011
התערוכה "בוריס לקר: עבודות" מוצגת לקראת יום השנה למותו של האמן. לקר הגיע לישראל מקייב שבאוקראינה בשנת 1990, לאחר שנים רבות של עבודה כצייר ואדריכל. במשך שנות חייו בארץ הציג תערוכות של אמנים שונים בסלון ביתו בשכונת גילה בירושלים, השתתף בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, בנה קהילת אמנות פעילה ובשנים האחרונות חבר לאמני גלריה אגריפס 12. נפגשנו לראשונה בשנת 2004, במסגרת הכנת כתבה על אמנים שעלו מברה"מ לשעבר שפורסמה בעיתון "כל העיר", ומאז נשארנו מיודדים. עבורי, פעילותה של קהילת אמנות זו, דוברת רוסית ברובה, הייתה גילוי נעים, זר ומרתק, אולם ההפתעה הגדולה שזימנה לי ההיכרות עם לקר לא הייתה פעילותו החברתית אלא ציוריו, ובמיוחד סדרת ציורי נוף גדולים בצבעי מים שיצר בתחילת העשור. זו סדרת מופת בעיני. עדיין זכורה לי התדהמה שחשתי כשהבדים הגדולים נשלפו מן הארון בחדר המגורים הקטן. אני לא חושב שנתקלתי פנים אל פנים באמנות שמכילה את מאבקי ההגירה באופן ציורי ופיוטי כל-כך, רך דיבור ומאיר ובו בזמן טעון ומסמא, נאיבי ופסימי בעת ובעונה אחת, ממש כמו לקר עצמו.
מבטו  של לקר נע בציורים אלו בין שני ניגודים – בין המבט המוקסם, השיכור, של צייר שנחת במקום חדש ומופלא, ובין מבטו הזר של המהגר שלעולם יחוש כאילו הוא נוגע בדברים מבעד לכפפות. זהו ציור מרתק משום שהוא מבוסס על התבוננות אך אינו מתאר את המראה בו מתבונן הצייר. הוא (הציור) עומד בתווך שבין לבין, ומתאר את הפן הנפשי של תהליך ההתבוננות, ההכרה, הזיכרון והידע. הציור של לקר מכיל קונפליקט גדול. הוא תוצר של מאבק בין הרומנטיקן שמאמין בכוחו של הציור לתאר מציאות, למפוכח, שיודע כי מדובר בציור שמתאר את הרוח ולא את האור. לקר התבונן חזק חזק. הוא צמצם את העיניים ומיקד את המבט, ניסה נואשות לאחוז את המציאות הפרושה לפניו, גם אם ידע שיכשל פעם אחר פעם, גם אם ידע כי לעולם ישאב, כדברי הפילוסוף מוריס מרלו-פונטי, אל "עומק מטאפיזי הנמצא בין הכפלים הסמויים של מראה העיניים".

בוריס לקר - הר המנוחות, צבעי מים על בד, 240/140 ס"מ. 2001

הציורים צוירו בצבעי מים על גבי בדים גדולים באורך 2-3 מטרים. מזג האוויר החם בישראל, שאינו מאפשר עבודת שטח ממושכת עם צבעי מים, אילץ את הצייר להכין סקיצות בחוץ ולצייר את הציור הגדול בביתו, מן הזיכרון. זהו אילוץ טכני שרק מדגיש את מרכזיות המרחק בציורים. מרחק גשמי שיוצר דימויים מעורפלים בצבעוניות מונו-כרומטית מאופקת, ומרחק נפשי, שמערבב בין זיכרונות קרובים ורחוקים, בין מראה עיניים בלתי אמצעי ובין ידיעה מוקדמת. ציוריו של לקר הופכים את חוף אשקלון לתמהיל של חוף ים, שדה קרח סיבירי וקו אופק פנטסטי. הר-המנוחות שבו נטמן לפני שנה, הופך בציורו לזירת תעתועים.
***
גלריה אגריפס 12 שלקר נמנה עם חבריה היא גלריה קטנה. על קירותיה ניתן להציג מספר יצירות מצומצם, ובברירה בין הצגת גוף עבודות מגובש לבין מבחר "טעימות" מעשרות שנות עבודתו של האמן, בחרנו (לנה, עודד זידל ואני), באפשרות הראשונה. התערוכה "בוריס לקר: עבודות", מציגה אם כן רק קומץ מעבודותיו של לקר, קומץ שמתמקד בסדרה אחת שצוירה בתקופה קצרה יחסית. גוף עבודותיו של לקר מזמין גם בחינה מקיפה יותר.
מבטנו על עבודותיו של לקר הוא מבט של ידידים ישראלים המזהים בחיבור שבין הצייר למקום רגע של התנגשות שהובילה להתפרצות יצירתית. לקר הגיב לפרשנות הזו, שהוצגה בפניו עוד בחייו, בשילוב בין פליאה והסכמה. אף שקיבל אותה, ניתן להניח שלא ראה בה ציווי פרשני אלא אפשרות אחת מני רבות. מבחינה זו נקודת המפגש בין הצייר למקום היא גם נקודת החיבור בינו לביננו, ועל כן התערוכה היא גם דרכנו להודות לו על הפגישה הנדירה.

יונתן אמיר, ספטמבר 2011

התערוכה "בוריס לקר: עבודות" תיפתח בגלריה אגריפס 12 בירושלים במוצ"ש 24.9.11, בשעה 20:00
שיח גלריה יתקיים ביום ב', 3.10.11, בשעה 20:00

From → תערוכות

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: