Skip to content

צליל לא מזייף

נובמבר 10, 2010

"חולה זה עניין יחסי", מסביר הפסיכולוג המשטרתי לחוקר הארי הולה במהלך חקירת סדרת רציחות מסתוריות המתרחשות באוסלו של תום האלף ומרמזות על אפשרות שהרוצח הינו בעל זהות מפוצלת. "כולנו חולים, השאלה היא רק מה דרגת התפקוד שלנו בהשוואה לכללים שהחברה קובעת להתנהגות רצויה. שום מעשה בפני עצמו אינו סימפטום למחלה, צריך לבחון את ההקשר שבו הוא נעשה. רוב האנשים, למשל, מצוידים במין וסת דחפים במוח התיכון, שמנסה למנוע בעדנו לרצוח את האנשים סביבנו. זו רק אחת מהתכונות האבולוציוניות שלנו שתפקידן להגן על המין שלנו. אבל אם מתאמנים די זמן כדי להתגבר על המעצור הזה, הוא נחלש. כמו אצל חיילים, למשל. אם אתה או אני נתחיל פתאום להרוג, רבים הסיכויים שחלינו. אבל זה לא בהכרח המצג אם אתה רוצח שכיר או… שוטר, לצורך העניין".
"אז אם אנחנו מדברים על חייל", מנסה הולה לצמצם את מאגר החשודים – מישהו ש"סף ההרג שלו נמוך בהרבה משל אדם אחר, בהנחה ששניהם בריאים נפשית?"
"כן ולא", עונה הפסיכולוג. "חייל מאומן להרוג במצב של מלחמה, וכדי שהמעצור יוסר, הוא צריך לחוש שמעשה ההריגה מתרחש באותו הקשר".

מושגים כמו "הקשר", "יחסיות" ו"השוואה" המופיעים בפסקה המצוטטת חוזרים שוב ושוב ב"אדום החזה" – בלש מסדרת "הארי הולה" שכתב הסופר הנורבגי יו נסבו. הם משמשים להסבר בדיעבד של החלטות פוליטיות לא מקובלות, להצדקת מעשים הנחשבים לפשע רק לאחר מעשה, ולהתחקות, פיענוח וניבוי התנהגות עתידית של רוצח שזהותו לא ידועה, רגע לפני שיבצע פשע נוסף.  הטענה שאמת היא מושג יחסי ושרירותי שזורה בסיפור ועומדת כניגוד לעבודתו הבלשית של הולה, המבוססת על חקר האמת. "צליל לא מזייף" הוא חושב. "צליל לא הופך לזייפני כל עוד לא מחברים אותו לצלילים אחרים". "אדום החזה" הוא הבלש השלישי בסדרת ספרי הארי הולה, אך הראשון שמתורגם לעברית (בהוצאת בבל). הבעיה שעשויה לצוץ בהיכרות מקוטעת שכזו עם חוקר סדרתי נפתרת משום שהולה הוא בלש טיפוסי למדי – בודד, ספקן ומסוכסך, בעל הרגלי חיים משחירי ריאות ומשחימי כבד, שהסיבה היחידה שבגללה נישואיו אינם מתפרקים, היא שמעולם לא נישא.

אדום החזה - יו נסבו

"אדום החזה" נע לסירוגין בין שני זמנים. חלקו האחד מתחיל בשנת 1942 ומלווה קבוצת צעירים נורבגים שהתנדבו לשרת בחזית המזרחית יחד עם כוחות ה-ס.ס הגרמנים. בדומה לאירופאים רבים באותה תקופה גם הצעירים היו אנטישמים, אך לא במובן הנאצי של המושג. חבירתם לנאצים לא נעשתה מתוך תמיכה בתוכנית הפיתרון הסופי (שלא הייתה ידועה עוד), אלא מהזדהות עם הלאומנות הפשיסטית ושנאה לקומוניזם. מנקודת מבטם, כל מעשיהם נעשו מתוך אהבה ודאגה לארצם, והעובדה שלאחר המלחמה הואשמו בבגידה ונשפטו לתקופות מאסר, היא סטירת לחי שהדיה מצלצלים באזניהם עד היום. על כן שנאתם היוקדת לקומוניזם התחלפה עם השנים בשנאת המלך הנורבגי וחברי הממשלה שנמלטו לאנגליה בתקופת הכיבוש הנאצי, ולא פחות מכך תיעוב ה"יושבים על הגדר" – האזרחים הפשוטים שבחרו שלא לבחור צד אלא להמשיך בחייהם בזמן המלחמה, ונקטו בעמדה רק משווידאו את זהותו של הצד המנצח. אלו, המכונים בספר "קדושים בני זמננו", מהווים בסופו של דבר את חלקו הגדול של העם הנורבגי.

זמן ההתרחשות השני של הסיפור הוא חורף 1999-2000, כאשר הולה מקבל העלאה בדרגה ומועבר מן המשטרה לשירות הביטחון הנורבגי במסגרת להטוט דיפלומטי ותקשורתי שנועד לטייח ירי במאבטח של משלחת אמריקאית נשיאותית. בתפקידו החדש הוא מאתר דיווח אגבי על קליעי רובה מסוג נדיר שנמצאו באיזור ציד מרוחק, גילוי שמתקבל בביטול ע"י הממונים אך מעורר את חושיו של הולה ומוביל אותו לחקירה מסועפת הקושרת שורת מעשי רצח שונים המובילים בסופו של דבר לתוכנית לרצח פוליטי. הדילוג החוזר מן העבר להווה משמש לא רק על מנת למקם את העלילה בהקשר הנכון, אלא גם כדי לחבר בין ההיסטוריה הלאומית והפסיכולוגיה האישית, במהלך הקורע את המסכה מפני ההווה ומגלה את שכבות העבר המודחק שמבעבעות תחתיו.

במאה האחרונה עסקו תיאורטיקנים שונים בקווי הדימיון שבין חקר ההיסטוריה והטיפול הפסיכואנליטי – שני מנגונוני מחקר הסורקים את מאורעות העבר, ממיינים, מעבדים ומצפינים לבסוף, בין אם בארכיונים וספריות ובין אם בין קפלי הזיכרון והלא-מודע. הצפנת זיכרונות והופעתם הפתאומית והלא-מוסברת מאפיינת גם את עבודתו של הולה, שגם לאחר שהאמת מתגלה לו, מתבקש ע"י גורמים שונים לקבור אותה כדי למנוע אי נעימויות פוליטיות ומשפחתיות. מבלי למסור יותר מדי פרטים על השתלשלות האירועים, אכתוב רק שפיצול האישיות של אחד החשודים, המזדהה עם מתנדב מיתולוגי לצבא הגרמני שנהרג מפגיעת צלף רוסי, מתפקד בסיפור כסמל הזהות הלאומית הנורבגית והמפוצלת, שניזונה מפיסות העבר המפליל המבצבצות מבעד לשכבות הטיח שנוצקו במשפטי ראווה והלבנה ערכית בדיעבד, חברה שדימוי ההתנגדות שאימצה לעצמה  – בין השאר בזכות מחקריו של היסטוריון בשם אבן יול שצייר את סיפורה של נורבגיה תחת הכיבוש הנאצי בצבעים של התנגדות, וכך סייע לנורבגים להלבין את מעשיהם ולגבש דימוי עצמי נאור והומניסטי – פטר אותה מעריכת חשבון נפש על עמדותיה, ובמיוחד על היעדרן של אלו בקרב היושבים על הגדר. אי ההתמודדות עם עמדות אלו הופך אותן ליסוד מודחק אך דומיננטי בנפש הנורבגית, שמבחינות מסוימות עודנה מצויה בנקודת הזמן בה הסתיימה המלחמה. הסברו של הפסיכולוג המשטרתי – "חייל מאומן להרוג במצב של מלחמה, וכדי שהמעצור יוסר, הוא צריך לחוש שמעשה ההריגה מתרחש באותו הקשר" – מתאר אם כן לא רק פרופיל של חשוד משוער ברצח, אלא גם תרבות לאומית שלא השכילה להישיר פנים ולהתמודד עם עברה, והיא מאפשרת לו לתפקד כנוכח נעדר המעצב את פניה גם כיום.

פורסם בנוסח קצת שונה ב"ישראל היום"

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: