Skip to content

סוגת חול – על "בחול" של אגור שיף

אפריל 4, 2010

בשליש הראשון של "בחול" – ספרו החדש של אגור שיף – הקריאה מעצבנת למדי. כל דמות, כל דיאלוג וכל ניואנס בספר נדמים כאילו נלקחו מלקסיקון קלישאות ספרותיות, ואלו מתווספות לקלישאה הגדולה מכולן, הלא היא קלישאת ז'אנר סיפורי הבלש. בשלב מסוים, אני מודה, התחלתי להצטער על ההצעה לכתוב על "בחול", שלאחר כמה עשרות עמודים נראה היה כספק ספר טיסות במתכוון וספק תאונת עבודה של סופר מוכשר, ובכל מקרה לא ספר מעניין במיוחד, לא לקריאה ולא לביקורת. לקח קצת זמן, למעשה כמעט חצי ספר, כדי להבין שערימת קלישאות העלילה והז'אנר אינה אלה תחבולה האורגת יחדיו נורמות חברתיות וספרותיות, ושכל המהלך הזה נבנה בדיוק כדי שיוכל להתפרק רגע לאחר מכן, בהתפוררות בו זמנית של  סיפור החיים וחיי הסיפור.

רפ"ק רמי דינור, לשעבר רומק פוירבלום, הוא סיפור הצלחה ישראלי מהלך על שתיים. יליד פולין, ניצול שואה שעלה לארץ כילד בודד, שכח את פולין ואת הפולנית, נשא לאשה קיבוצניקית לשעבר, התגייס למשטרה ורכש לעצמו מוניטין של בלש מומחה. דינור הוא בלש זחוח דעת ומאוהב בעצמו, שמעשן טיים, שותה גולדסטאר, לא שואל יותר מדי שאלות (מלבד שאלות הקשורות לעבודתו), ולא מחפש יותר מדי תשובות (כנ"ל). אין לו משקעים ולא טראומות, ואלמלא אשתו מילכי הייתה טורחת להזכיר לו מדי פעם את שורשיו הפולניים, היה חש כצבר למהדרין.

יום אחד בקיץ 1973, רגע לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, נקרא רפ"ק דינור להצטרף אל צוות חקירת  רצח נערה בשם טליה רבינוב, שגופתה החנוקה והמסוממת נמצאה עירומה בחולות קיסריה. סימני הרצח מזכירים רציחות נוספות שהתגלו לאחרונה, והחשד לפעילותו של אנס ורוצח סדרתי מושך את תשומת ליבם של עיתונאים וקציני משטרה תאווי פרסום. לא עוברים ימים רבים ומפקד המחוז מכריז כי הרוצח נתפס, ואף כופה על החשוד – דג רקק המום ומבולבל שקרס תחת לחץ החקירות – לבצע שחזור מאולץ של הרצח לעיני המצלמות. המשטרה מכריזה על סיום החקירה, אולם דינור, שרמזים שאיתר שואבים אותו למסע גילוי אישי ובלתי ניתן לעצירה, מודיע על פרישה מן המשטרה וממשיך בחקירתו באופן עצמאי. פענוח תעלומת הרצח מתרחש במקביל לפתיחה מחודשת של תעלומת חייו של דינור עצמו, המוצא עצמו עוזב את ביתו, מסתובב במיניבוס בעל מספר זר שהוסב למגורים וחובר לקבוצות שוליים זרוקות הנעות בין תל-אביב לחופי סיני, שחבריהן מפריחים לאוויר טבעות עשן חשיש לצד תערובת של תיאוריות מרקסיסטיות, אנרכיסטיות וסתם סטלניות. ברקע מופיעים הבזקי עבר מחייו של דינור ויחסיו הסבוכים עם אביו, יאנוש פוירבלום, שנטש אותו ואת אימו ערב מלחמת העולם השנייה ועלה לישראל, רק כדי שיוכל לנסות לשחזר, שנים מאוחר יותר ובחוסר הצלחה גמור, את חיי המשפחה שהותיר מאחוריו.

כצפוי, ב"בחול" יש הרבה חול. חול הוא מקום השלכת הגופות, הוא מצע לזוגות אוהבים, הוא סמל לטוהר ולכלוך, ילידיות וקולוניאליזם, חופש ועיוורון. חול מטשטש במהירות עקבות זרים ועקבות פשעים, אך את עקבותיו שלו קשה למחוק. חול הוא שריון המגן המאפשר לגיבור לטמון בו את ראשו ולחיות באושר מדומה, וחול הוא גם המקום בו חקירת הרצח שהפכה למסע גילוי עצמי תסתיים, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
הרבה סמליות יש בחול של "בחול", בלש פוליטי המבקש להשתמש בכללי הז'אנר – ובחופש לחרוג מהם – על מנת לבחון את פניה של החברה הישראלית ערב מלחמת יום הכיפורים (שבמידה רבה מאפייניה רלוונטיים גם כיום). "גם תרנגולת עיוורת מוצאת בסוף את השוחט שלה", נכתב בפתיחת הספר, שעיוורון, עבר ועבירה משמשים בו בערבובייה וטורפים זה את קלפיו של זה, וכך כאשר רצח הנערה מתגלה כמוות ממנת יתר שעוצב כרצח ע"י החשוד המרכזי, מתרחשת קריסה משולבת של הקונספציה המשטרתית, הקונספצייה הספרותית וקונספציית חייו הפרטיים של החוקר. הרצח המזוייף, אם כן, אינו אלא אמצעי לחשיפת אושר מזוייף, שמרני, פטריוטי ללא תקנה ונטול סימני שאלה. אושר שזכרונות השואה אינם מופיעים בו בגלוי, אך הם מספקים הצדקה לקיומו האדיש והבטוח.

פורסם במדור הספרים של עיתון "ישראל היום".

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: