Skip to content

דברים שהצטברו

דצמבר 27, 2009

"הירגזי וההומלס", תערוכתן של נועה תבורי ורותם תמיר בגלריה בקיבוץ נחשון, חותמת את פעילות הגלריה לאחר 15 שנות עבודה. נסיבות הסגירה משמחות אמנם (מנהלת המקום יעל קיני מונתה לאחרונה לאוצרת של גלריה הקיבוץ בת"א), אולם מצער להיפרד מגלריה שהיוותה קול מקורי, שאפתני ולא-שגרתי, איכותי מבלי להיות מסחרי ופריפריאלי במובן המעניין והמפרה של המושג.
עבודות הפיסול והמיצב שמציגות תבורי ותמיר נוצרו בנפרד, אך הצבתן בחלל הופכת אותן למיצב שלם שחיים בצדו האחד ומוות בשני. אין זו הפעם הראשונה שתערוכות מכילות ודיפוזיות כאלו מוצגות בגלריה, שביקשה מלכתחילה לבחון מבפנים ומבחוץ את מקומה במרחב האמנות ובחברה הקיבוצית והכללית (ראו, למשל, ביקורת שפרסמתי לפני שנתיים על התערוכה "מרחב מוגן").
תבורי מציגה שורת אובייקטים שנוצרו משאריות: עגלת סופרמרקט, גזרי ניילונים, גבס, ברזל ומלט. ערמת אפר שחור, רוטטת בפינת החדר לצלילי מטרונום מונוטוניים. תמיר חקרה את האיזור ובנתה שורת מבני קינון עבור ציפורי הסביבה. המבנים השקופים תלויים בתוך הגלריה, כאשר חורים בגדלים שונים שנקדחו בקיר מאפשרים לציפורים להיכנס ולצאת כאוות נפשן. בין הקינים לשאריות ניצב בלון-שמש צהוב וגדול שפרפר מחובר לו.

לכאורה ברור מה הוא המוות ומהם החיים במיצב זה, אולם מטאפורת השאריות כחורבות אל מול פוטנציאל הצמיחה שבקינים מקבלת בתערוכה זו משמעות הפוכה. תבורי, האוספת שאריות, יוצרת מבנים חדשים וקישוטיים וכמו יולדת את החומרים והאובייקטים מחדש. בתיבות הפלסטיק השקוף, לעומת זאת, אף ציפור אינה מקננת בינתיים. הן נותרות נקיות כאילו הוצגו בחלון הראווה של חנות, ונדמה כי רק אם תיסגר הגלריה וקירותיה ינטשו, יגלו אותה הציפורים ויהפכוה לבית. הצמיחה, אם כן, כרוכה בנבילה, ואילו החורבה בתערוכה זו משמשת כמרחב מחייה. באמצעות חומרים פשוטים והצבה בסיסית ומינימליסטית, מנסחת תערוכת הנעילה של גלריה נחשון אמירה פיוטית ואירונית בדבר היחס בין טבע, תרבות ואמנות.

נועה תבורי ורותם תמיר - מראה כללי מתוך התערוכה
נועה תבורי ורותם תמיר – מראה כללי מתוך התערוכה

בלי דלות החומר

אוסף האמנות הישראלית של עמי וגבי בראון כולל למעלה מ-3000 עבודות אמנות ישראלית, שנוצרו החל משנות ה-20 וכלה בזמננו. בתערוכה שמוצגת בימים אלה במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד מוצגים רק עשרה אחוזים מן האוסף, ובכל זאת מדובר בתערוכה גדושה ועמוסה המספרת גרסה אחת, אישית ופרטית ובו בזמן לאומית וכללית, לסיפורה של האמנות הישראלית. זו תערוכה יפה ומרתקת, הכוללת עבודות משובחות המעידות על אנינות ואהבה רבה לתחום, לצד ביקורתיות ועמדה אישית ברורה.
מן התערוכה ניכרת העדפה ברורה לציור על פני מדיות אחרות (מקומו של הפיסול בתערוכה קטן מאד ומצומצם לעבודות בממדים קטנים, צילום מיוצג רק בזוג עבודות של מיכל רובנר, ווידיאו ומיצבים כלל אינם מופיעים), ולמרות שמרבית האמנים המציגים בה משתייכים לזרמים המרכזיים באמנות הישראלית, מראובן רובין ואנה טיכו, עבור דרך אביבה אורי, משה קופפרמן ויגאל תומרקין וכלה בגבי קלזמר והילה לולו לין, היא מציגה אותם באור מעט שונה. שנות השבעים לדוגמא, שנחשבות לשנות מפתח בהתפתחות האמנותית בישראל, אינן מיוצגות כלל בתערוכה, ואילו אמני שנות השבעים (רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן ואחרים), מיוצגים כמעט אך ורק בעבודות מוקדמות או מאוחרות יותר.

לצד האמנים המוכרים מוצגים בתערוכה מקבצי עבודות יפים ונדירים של אמנים פחות מוכרים כאיקא בראון (אחיו של עמי בראון), והצייר יחיאל קריזה, שעבודותיו הביאו לארץ את השפעות המופשט האמריקאי שלא היו מקובלות כאן בתקופה שאמנים ישראלים הושפעו בעיקר מן הנעשה בפאריז. לאחר מות קריזה רכשו בני הזוג בראון את מרבית ירושתו של האמן, והצגתו בתערוכה לצד אמנים מרכזיים בני תקופתו עושה עימו צדק.
בשנים האחרונות הפך המשכן לאמנות בעין חרוד למוזיאון היחיד בארץ שהזוג בראון מוכל לשתף עימו פעולה. מאחר ותערוכה זו מציגה רק חלק קטן מן האוסף, יש לקוות שהיא תוביל לתערוכות נוספות.

גבי קלזמר - ציור מאוסף בראון המוצג בתערוכה
גבי קלזמר – ציור מאוסף בראון המוצג בתערוכה

לוחמי הגטאות בוגי-ווגי

קלישאה ידועה אומרת שהצייר משה קופפרמן (1926-2003), צייר כל חייו את אותו הציור. טענה זו מתייחסת לתהליך העבודה שמזוהה עם קופפרמן, ונראה כאילו הוא ממשיך מבלי לעצור מבד ציור אחד למשנהו כאשר בכל ציור חוזר הצייר על פעולות מוכרות. תערוכת עבודות שיצר קופפרמן בשנות ה-70 והוצגו בחודש האחרון בגלריה גבעון בת"א, חשפה את תהליך התגבשותו של הצייר בשנות יצירתו המוקדמות (הוא החל ליצור רק בשנות ה-60), ומראה כי בניגוד לקלישאה ניתן לזהות ביצירתו תהליך התפתחותי ברור. התפתחות השפה הציורית בעבודות אלו, שממשיכה תהליך שהוצג בתערוכה קודמת שכללה עבודות משנות ה-60, חושפת באופן כרונולוגי את התבגרותו של צייר נזירי וחמור סבר, אחד הציירים המיוחדים והטובים ביותר שצמחו כאן.
התערוכה נפתחת בשני ציורים משנת 1970. אלו ציורים מפתיעים בשל האינטנסיביות הצבעונית והקומפוזיציה הקופצנית והעליזה משהו שמאפיינת אותם. ציורו הידוע של פייט מונדריאן "ברודווי בוגי-ווגי", שמהווה גם הוא חריגה קופצנית מן הסגנון הנוקשה והחמור של הצייר, הוא הדוגמא הראשונה שעולה על הדעת. כאמור, אלו ציורים חריגים בגוף העבודות הגדול, כפי שניתן לראות ביתר העבודות המופיעות בתערוכה. בכל אחד מן הציורים הנוספים מופיעים מוטיבים קופפרמניים מוכרים, החל בצבע הסגול-אפרפר המזוהה עם עבודותיו, עבור דרך סימנים גיאומטריים שונים החוזרים בציורים רבים וכלה בפעולות הציור האקספרסיביות והשיטתיות, שהופכות כל בד ציור למשטח רב שכבתי בעל משקעים ארכיאולוגיים המבצבצים ונחשפים מבעד לשכבות הצבע החדשות.
קופפרמן, שהיה חבר קיבוץ ולא נאלץ למכור עבודות למחייתו, הותיר אחריו גוף עבודות גדול מאד. מאז מותו נערכת הצגה מחודשת של עבודותיו, החוזרת והופכת בהן, חוקרת אותן ומגלה בהן צדדים לא מוכרים. כך ראוי להתייחס לאמנים גדולים, וחבל שקופפרמן הוא יוצא מן הכלל מבחינה זו.

קופפרמן - ציור, 1970 (מתוך התערוכה)
קופפרמן – ציור, 1970 (מתוך התערוכה)

אקטיביזם דיגיטלי (הודעה לעיתונות)

זוג האמנים הווינאי הקונטרוברסלי UBERMORGEN.COM (ליז בלקס והנס ברנהרד), מוביל בשיח האוונגרד באמנות הטכנו האירופאית העכשווית. מעגל היצירה של UBERMORGEN.COM מקיף אמנות קונספטואלית, אמנות-תוכנה, ציור-פיקסלים, מיצבי מחשב, net.art, פיסול ואקטיביזם דיגיטלי. המחשב והרשת מנוצלים בעבודתם להכלאה מרובדת של תצורות אמנות מרובות. אמת ובדייה מתמזגים ביצירתם לכדי קונספט מורחב של חומרי עבודה, שכוללים גם התייחסות לזכויות בינלאומיות, דמוקרטיה ותקשורת גלובלית.
ליז, הנס ושתי בנותיהם הוזמנו לשהות  במרכז לאמנות ומדיה "מעמותה" על שם דניאלה פסל, בהנהלת קבוצת Sala-Manca כחלק מן התוכנית של "אמנים ברסידינסי" של המרכז לצורך המשך המחקר ופיתוח של הפרויקט.
UBERMORGEN, אחד הקולקטיבים המובילים במדיה החדשה בעולם, יציגו את עבודתם במפגש שיתקיים במעמותה. ביום רביעי, 6.1.10, בשעה שמונה בערב. החלק הראשון של המפגש יתמקד בעבודת המרכזיות של הזוג מאז 1999: The Election Trilology, [V]ote-Auction, GWEI, the Generator Tetralogy. החלק השני יעסוק בפרויקט שהם מפתחים בשנתיים האחרונות : Superenhanced, העוסק בעינויים, כליאת ילדים, והתוכנה לתחקור  – Superenhanced Generator. הם ידברו על המחקר שלהם, על הגישה האמנותית שלהם, על הטכנולוגיה באמנות ועל המיצגים ואספקטים אישיים של הפרויקט הזה.

המפגש יתקיים בשפה אנגלית.
דמי כניסה: 10 ₪
אוטובוס: 17, 17א., עד רח' המעיין ומשם עולים לרגל לאמצע העלייה לכנסיית הביקור.

והזמנה להרצאה:

סטודיו (לצילום) ללא קירות: צילום וזכויות אדם

הרצאתה של אריאלה אזולאי במסגרת התערוכה "צילומים חטופים" בגלריה זוכרות (אבן גבירול 61, ת"א)

לאחר ההרצאה יתקיים דיון פתוח בהשתתפות האוצרת חגית קיסר.

יום שלישי, 29.12.09 , 20:30

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: