Skip to content

סיפור כיסוי – על "סיגל" של אסף שור

אוקטובר 16, 2009

אסף שור, שספרו השלישי "סיגל" יצא לאור בהוצאת בבל, הוא סופר יוצא דופן הכותב סיפורים יוצאי דופן. יחודיותו של שור נשמרת גם לאחר שפרסם שלושה ספרים שקול ספרותי דומה נוכח בכולם, ובכל זאת הם יוצאי דופן, כל אחד לחוד וכולם בבת אחת. למה הכוונה בתיאור "יוצא דופן"? אפשר לתאר את סגנון הכתיבה של שור, שאין לו אח ורע בספרות העברית מבחינת השפה החמאתית, המשתהה על כל מחווה – מפוסקת מבלי להיות מסורבלת ועשירה מבלי להיות מיושנת. אפשר לדבר גם על היעדר כל קשר ביוגרפי או זהותי ידוע בין הסיפור לסופר – פיסת מציאות משותפת שתקל (או תכביד) על הקוראים המבקשים להזדהות עם העלילה. כל שאנו יודעים על אסף שור הן שתי עובדות: הוא נשוי, וכשאינו כותב הוא מאלף כלבים ומתאמן בקונג-פו. אילוף כלבים וקונג-פו הם, ללא ספק, תחומי עיסוק לא אופייניים עבור סופר, אולם גם אם הם באים לידי ביטוי בספרים (עמרם, גיבור ספרו הראשון של שור ואדם נורמטיבי בשעות היום, מטפל בטיפוסים נאלחים בשעות הלילה. מוטי, גיבור ספרו השני, אוהב את כלבתו עד מאד), מדובר בקישור מרוחק ולא אוטוביוגרפי או קולקטיבי.

סיגל היא גיבורתו הנשית הראשונה של אסף שור, אחות ל"מוטי" ו"עמרם" – שני ספריו הקודמים. כמוהם, גם היא מתוארת במהירות, בשפה קולחת ומדוייקת, קצבית ועשירה במחוות קטנות המסוגלות לאפיין מצב נפשי או חברתי שלם בתיאור קצרצר בן מילים ספורות, כתצלום תקריב של אצבעות מתופפות בחוסר שקט, וכמו המשפט "דמעות עמדו לה בעיניים, אבל לא מן העצב. מן המחנק". עשר מילים – עולם שלם.

בניגוד לשפת המספר ב"עמרם" וב"מוטי", שציירה את חייהם האפורים של השניים, ב"סיגל" משמשת שפת התיאור העשירה דווקא על מנת להסתיר את אפרוריותם של החיים ואת ריקנותה הרגשית של סיגל, שתזמין תחפושת תפורה ע"פ מידה עבור בנה הקטן ותדאג לרופאים הטובים ביותר עבור אביה הזקן, אך לעולם לא תוכל להכיל אותם ואת רגשותיהם ואפילו לשאת את נוכחותם. סיגל מכנה את בנה בכל כינוי חיבה אפשרי, אך להקשיב לו היא אינה מקשיבה. אביה הזקן והחולה נאנק מצער ובדידות, ואילו היא רצה לקרוא לרופא ומשאירה אותם לבד, קצת כי "צריך פרטיות", ובעיקר כי אינה יכולה לסבול את הקרבה, הפוגעת פגיעה אנושה בדימוי החיים המושלמים שהיא בונה לעצמה.

כל זאת רק על קצה המזלג, שכן קשה לתפוס בקצרה את מורכבותו של הסיפור הזה, המגיע לא פעם לצמתים ופניות לא צפויות המערערות את נקודת מבטו של המספר והקורא גם יחד באמצעות השפה המוזיקלית. יש בה, בשפתו הקולחת של שור, יסוד מענג ומטשטש גם יחד, המוליך את הקורא יד ביד כנוכל ערמומי המרוקן את כיסיו אחד אחרי השני תוך כדי שיחה, ואולי לא רק את כיסיו אלא גם את נפשו מרוקן, טיפה אחר טיפה, ביס אחר ביס, וכל זאת כמו בהיסח הדעת, ברצף משפטים המופרע רק מדי פעם. וכשמגיע פתאום בום גדול, הוא כמו תופס את הקורא בסיבוב, או ליתר דיוק אחרי הסיבוב, שכן הבום כמעט ולא נשמע ברגע התרחשותו, ולכן רק כעבור כמה פסיעות מסתובב הקורא ומגלה את הריק מאחוריו, ותוך כדי כך מבין שריק זה אינו תוצאת הבום עצמו, ושלמעשה העולם התרוקן מרגשותיו עוד לפני כן, בשעת השיחה. הפיצוץ, אם כן, הוא פיצוץ של הכרה ולא של החרבה, כי הכל קרס כבר מזמן, אולי בזמן שהיינו שקועים בקריאת סיפור.

פורסם בנוסח דומה ב"ישראל היום"

הודעות

1: מחר, שבת 17.10.09, אשתתף בפרויקט "מה מסתתר מאחורי הפסטורליות?" במרכז מעמותה לאמנות בעין-כרם. יחד עם העיתונאים שוקי טאוסיג ואיתמר ב"ז והמאייר והקומיקסאי גיל לביא, שותפי לקבוצת "יוצאי כל-העיר", הידועה גם בכינויה "חפרפרות רחביה", נפיק קטלוג לאירוע.

2: תערוכתו של יורם קופרמינץ"שום דבר לאף אחד" הוארכה ותוצג עד 4.11.09 (גלריה ברבור, ירושלים).

3: מפגש שני בסדרת "שלישי בבית האמנים – סדרת הרצאות על פרשנות ונקודות מבט", יתקיים ביום ג' 27.10.09. האמן, האקטיביסט ושותפי לעריכת מארב רונן אידלמן, ידבר על אמנות ככלי לשינוי חברתי ופעולה פוליטית כמעשה אמנותי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: