Skip to content

בלי מילים

ספטמבר 29, 2009

במכון אבני ברחוב אילת בת"א מוצגת עד סוף השבוע תערוכה קבוצתית אמביציוזית אך לא יומרנית בשם "מקסימליזם", שאצרה אלין אלג'ם. אלג'ם היא ציירת, וניכר בתערוכה כי נאצרה ע"י אמנית ולא ע"י אוצר. ההקשרים בין העבודות המוצגות בה אינטואיטיביים יותר מאשר סכמטיים, ונובעים מתחושות בטן בריאות יותר מאשר ציטוטים של תיאוריה ביקורתית. סביר להניח שאוצר מקצועי לא היה עושה כמה מן החיבורים בתערוכה, כמו הצבתן המשותפת של עבודות של יונתן שילה ודנה יואלי או גבי קריכלי ואריק מירנדה, והעובדה שהצבות אלו נעשות בחופשיות ואינן עטופות בהערות שוליים, עושה להן רק טוב.
המושג מקסימליזם באמנות נתפס כתשובה לסגנון האמנות המינימליסטי שהחל להתפתח בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. אם מינימליזם משמעותו ניקיון צורני וצבעוני ודימויים סטריליים וסתומים משהו, הרי שמקסימליזם מאופיין בגודש, בתנופה ובדימויים נראטיביים. זו ההגדרה הראשונית, אולם השנים שחלפו מאז נולדה האמנות המינימליסטית השפיעו על התפיסה הצורנית העומדת בבסיסה, וכיום ניתן לראות אמנות מינימליסטית בסגנונה ומקסימליסטית בתוכנה, ולהיפך. דוגמאות להיפוך המדובר ניתן לראות בעבודותיו של יונתן שילה, המאופיינות באסתטיקה גיאומטרית סטרילית אך צופנות בחובן אמירה ברורה ונוקבת, אל מול ציוריו העמוסים עד להתפקע של גבי קריכלי, שמצליחים ליצור תחושת מפץ פנימי ובכל זאת להישאר עמומים.
"מקסימליזם הוא אקזיסטנציאליזם" כותבת אלג'ם, ומתייחסת לתחושת הדחיפות והטוטאליות המאפיינות את היצירה. ואכן, תשוקה והתמסרות, עוצמה ונכונות ניכרות בתערוכה יפה זו, שמצליחה להיות מקסימליסטית מבלי להידרש להפקת ענק.

ציור של יונתן שילה

ציור של יונתן שילה

נוסטלגיה אופפת את ציוריו של אלי שמיר, המוצגים כעת בתערוכת היחיד הגדולה "עמק בדרך לכפר יהושע" במוזיאון ת"א. מקור הנוסטלגיה נעוץ בנושאי הציור – התיישבות, חקלאות, עמק יזרעאל, שדות, חלוצים ושאר מוטיבים המזוהים עם "ימי התום", בסגנון הציור של שמיר, המאופיין בצבעוניות עמומה משהו שמזכירה תצלומים ישנים (גם הם אובייקטים של געגוע), בהתייחסויות רבות למיתולוגיה ותולדות האמנות, וכן בכמיהתו של שמיר לדמות האמן הרומנטית ומלאת הפאתוס, המבצבצת לא פעם בדמות דיוקנו האישי של הצייר ובדמויות השונות שעימן הוא בוחר להזדהות.
חלקה המרכזי של התערוכה כולל סדרת ציורים גדולה המתארת את נופי עמק יזרעאל וכפר יהושע. במרבית הציורים מופיעות דמויות בני המקום על רקע שדות חרושים וגבעות ירוקות וצהובות. הפרטים השונים ובמיוחד האדמה – חרושה, בוצית או מאובקת – מתוארים לרוב בפירוט ובמיומנות גבוהה. בכמה מן הציורים מופיעים ציטוטים אמנותיים בדמות תלבושות משונות או העמדה לא אופיינית. ההצבות הללו יוצרות תחושת תלישות פנימית אך הן אינן מנומקות, ולא פעם נראה ששמיר פשוט מחפש תירוצים לצייר נושאים חביבים עליו, ומותיר לפרשניו את ההזדמנות לשבור את הראש בניסיונות לפענחם. אוצר התערוכה דורון לוריא מוצא בעבודותיו של שמיר נדבך נוסף בתהליך פירוק מיתוס המקום, אולם נדמה שבתיאורים הרומנטיים ובסימבוליות הרבה אין אפילו טיפת אירוניה, ציניות או ביקורתיות. לא פירוק מיתוסים יש בתערוכה זו אלא השתקעות נרקיסיסטית בגעגועים ובאבל על אובדנם, ולכן היא מתאימה לזמננו כמו כפפה ליד.

אלי שמיר - דיוקן משפחה, 1995

אלי שמיר - דיוקן משפחה, 1995

הביאנלה לאמנות בהרצליה שתיפתח במוצאי שבת, חותמת חודש עמוס באירועי אמנות מסוגים שונים. הביאנלה, שתוצג במהלך חוה"מ סוכות ב"מתכונת לילית" (החל מהשעה שש בערב) נערכת זו הפעם השנייה. היא תוצג לאורך שני צירים מרכזיים בעיר – רחוב סוקולוב ורחוב בן-גוריון – ולצד תערוכות יערכו בה גם מופעי מוזיקה, סיורים מודרכים והפעלות לילדים. את הביאנלה אצרו צוות עורכי המגזין "פיקניק" עדי אנגלמן, מאיר קורדבני והילה טוני נבוק.
פיקניק אינו מגזין אמנות רגיל אלא מגזין ל"תרבות חזותית", ומן המידע שנמסר לתקשורת נראה שסדר היום של עורכיו, המתעמק ביצירת דימויים והצגתם יותר מאשר בניתוחים, ומשלב אמנות, אופנה, מוזיקה, תרבות דיגיטלית, קולנוע ועוד, נוכח גם בביאנלה. לדברי המארגנים, תכלול התערוכה מגוון נושאים ודרכי התייחסות, מרישום עד שזירת פרחים, מעיצוב פנים עד אסטרונומיה, עם עצירות בתחומי הפיסול, המחול, האופנה, אמנויות הלחימה, הרובוטיקה ועוד. חללי התצוגה של הביאנלה ציבוריים והכניסה לכולם חפשית. בין היתר תוצג התערוכה בחללי הפסאז'ים שברחוב סוקולוב בעיר, בסינמטק ובבית האנסמבל החדשים, בבית גיל הזהב, בספרייה העירונית ובמוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. רוב המשתתפים הם אמנים וקבוצות אמנות מקומיות, ויש גם לא מעט ישראלים הפועלים בחו"ל כפיל וגליה קולקטיב, ענת בן דוד ודני וגל.

From → ביקורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: