Skip to content

נפגעי ההפרדה

יולי 28, 2009

מטעמים אקדמיים ובירוקרטים נערכת בבתי הספר לאמנות הפרדה בין המחלקות השונות לאמנות, עיצוב, אדריכלות, צילום וכדומה. החלוקה תואמת את הדרישות הממסדיות, אולם עומדת לא פעם בניגוד לטובת האמנות שאינה נענית תמיד לחוקי המועצה להשכלה גבוהה. כך, לצד יצירות שמציגים בוגרי המחלקה לאמנות בבצלאל, ניתן למצוא עבודות שיכלו להשתלב בקלות ובטבעיות בתצוגת אמנות גם במחלקות לעיצוב קרמי, אמנויות המסך, אנימציה ואף תקשורת חזותית. לנוכח עבודות כאלו עולה שוב המחשבה האם מוטב היה לו אימצו האקדמיות מודל עבודה שעל פיו בתחילה לומדים כל התלמידים יחד ומתנסים בתחומים רבים, ורק לאחר מכן פונים איש-איש להתמחותו.

אחת הנפגעות הגדולות מן ההפרדה האנכרוניסטית היא המחלקה לצילום. צילום סטילס ווידיאו הפכו כבר לפני עשרות שנים לבשר מבשרה של האמנות החזותית. זה כל-כך ברור ומובן מאליו עד שאני מרגיש מוזר לציין עובדה כזו בשנת 2009, לאחר עשרות שנות שימוש בצילום ככלי הבעה ראשי או משני וכמדיום שווה ערך לציור, פיסול וכדומה. כל זאת מורגש בהחלט בתערוכת בוגרי המחלקה לאמנות, הכוללת עבודות וידיאו רבות ויפות (למעשה השנה וידיאו הוא המדיום החזק בתערוכה, עם עבודות מרגשות ושנונות כמו אלו שיצרו תמר שפוני, טלי קרן, יעל אליס, יונתן סואן ויעל גזית), ולא כל-כך מורגש בתערוכת בוגרי המחלקה לצילום, השרויה כבר כמה שנים במשבר עמוק. בעבר נטען לא פעם שתלמידי המחלקה מחקים את מוריהם ויוצרים כפילים קטנים של צלמים כשרון יערי, יגאל שם-טוב, יוסי ברגר ואחרים. השנה בעיה זו נראית כקטנה בצרותיהם של הבוגרים.

asaf_kliger4תצלום של אסף קליגר

בשנתיים האחרונות עומד בראש המחלקה לצילום הצלם מיקי קרצמן. כשנכנס לתפקידו אמר קרצמן כי הוא מעוניין להנחיל לתלמידיו מודעות פוליטית למעשיהם. נראה שאחת ההשלכות של שאיפה זו היא שילובם של טקסטים בתערוכה, שכל בוגר שמשתתף בה מציג לצד עבודותיו גם הצהרת כוונות כתובה. על פניו מדובר בצעד חיובי שנועד לגרום לתלמידים לחשוב ולנסח לעצמם ולצופים את עבודתם, ולהכינם לצורת העבודה המקובלת בעולם שמחוץ לבית-הספר, אולם התוצאה המרושלת למראה נעה בין תיאור טכני ויבש במקרה הטוב, לקשקשת רווית קלישאות וחסרת כל בסיס במקרה הרע, המתרפקת על כותרות לעוסות כ"חצרות אחוריות", "מסעות התבגרות", "מיליטריזם" ושאר נושאים שכל אחד מהם אולי יכול היה להיות ראוי ומעניין כשלעצמו, אלמלא לווה בעבודות משמימות ודידקטיות. היצירות מתוארות לא פעם כצילום שבוחן את גבולות הייצוג, שואל שאלות, מבוסס על דיאלוג, נוגע ביחס בין אינדיבידואל לקבוצה, מתקיים בזיקה לזכר השואה ושאר מאפיינים שנראים על הנייר כמו מטען רציני בהחלט, ולכן מאכזב לגלות שהם מלווים סדרות תצלומים אנמיים עד מלוטשים, ובעיקר לא אומרים דבר. טענה זו מייצגת את מכלול הבעיות המאפיין רבות מן התערוכות במחזור זה, וקשורות בפערים בין כוונות, הצהרות ותוצאות, בבלבול מושגים, בקלישאות ובהיעדר יצירתיות ומחשבה ביקורתית. מגמה דומה ניכרת גם בתערוכות הצילום שמשלבות מיצבים, ונראות כניסיון לחפות על חולשת התצלומים באמצעות פנייה לא מפותחת למיצב.

יש בתערוכה גם עבודות יפות מאד. תצלומיה המטופלים של ענת ליטן למשל, מעניקים ביטוי יפה ומעניין לנושא שנדמה שהכל כבר נאמר עליו – יחסי אמת ובדייה בצילום ובהיסטוריה. בעבודתה משתמשת ליטן בדימויים של ציורי קיר, קישוטים וגימורים מלוטשים מרחבי העולם, הנשתלים בתצלומי מערות ואתרים ארכיאולוגיים מקומיים. התצלומים הגדולים בשחור-לבן עשויים לעילא, מקוריים ומתעתעים במתבונן, ופועלים בזיקה אירונית הן לצילום המודרניסטי והתיעוד המדעי, והן לצילום הדיגיטלי וההיפר-מציאותי כמו זה של ג'ף וול, אנדריאס גורסקי ותומאס דימנד. מישל קליר-גיבנט מציגה ספר תצלומים, שכמה מהם מודפסים בגדול ומוצגים על הקירות. התצלומים צולמו ברוסיה, הונגריה וישראל, ומציגים שברי מקומות שהקשרים ביניהם אקראיים לכאורה ונוצרים באמצעות העבודה. קליר-גיבנט מוכשרת ורגישה מאד, אולם בעוד ספר התצלומים שיצרה מזמין את הצופה למסע, ההצבה על הקירות נותרת כטעימה בלבד, ולכן היא גם מעניינת פחות מן הספר. עבודות יפות נוספות הן סרטה התזזיתי של נטלי אקופיאן ותצלומיו של אורי בהט, שמאמר על עבודתו פורסם בשבוע שעבר במארב.

uri_bahatתצלום של אורי בהט

להגנתם של הצלמים הצעירים יאמר שהם אינם פועלים במנותק מן השדה, שגם בו מורגשות בשנים האחרונות שחיקה ומיצוי האפשרויות והתהליכים שמציב הצילום בן זמננו בפני הצופים. שתי התמורות המרכזיות בצילום בעשורים האחרונים – כניסת האמנות המושגית ונגזרותיה וההתפתחויות הטכנולוגיות והתרבותיות שקשורות במדיום – הביאו אותו לרוויה מסוימת. התקבלותו האמנותית והמסחרית של הצילום כמדיום שווה בין שווים הפכה אותו, בסופו של דבר, לזמין, קל, מובן מאליו ובפעמים רבות לא מעניין. אין זה אומר שצריך להספיד את הצילום. הוא בוודאי ימציא את עצמו מחדש כפי שקורה לכל טכניקה אחת לכמה זמן.

והערה בקשר לתערוכת בוגרי המחלקה לאמנות: כפי שכתבה גם סמדר שפי בהארץ, וידיאו ומיצבים הם האמצעים החזקים בתערוכה הנוכחית הן בשל איכות העבודות והן בשל חולשת הציור, שחלקו עילג וילדותי (להבדיל ממתיילד) וחלקו האחר מהוקצע, ולמעט דוגמאות ספורות  (בולט לטובה הציור של דניאל גלפרין), הוא פשוט מנייריסטי ומשעמם. עם סגל המורים במחלקה לאמנות נמנים כמה מן הציירים והציירות הטובים והטובות בישראל. חבל שסוללת אמנים כזו אינה תורמת לצמיחתם של ציירים צעירים מעניינים יותר.

michelתצלום של מישל קליר-גיבנט

עוד על תערוכות בוגרים

חיים דעואל לוסקי: חווית האמנות העכשווית – על תעורכת בוגרי המחלקה לאמנות בבצלאל
רונן אידלמן: השעמום כהיפוכה של השמרנות – על תערוכת בוגרי התואר השני בבצלאל
חיים דעואל לוסקי: חרשי התרבות החדשים – על תערוכת בוגרי התואר השני בבצלאל
דוד שפרבר: אמנות כשלעצמה אין בה ערך – על תערוכות בוגרי בתי הספר הדתיים לאמנות


From → ביקורת

9 תגובות
  1. ככה זה , כשמכניסים לציבור לראש שמיקי קרצמן הוא א מ ן אז גם ככה נראית ה"אמנות" של המחלקה לצילום.
    קרצמן הוא לא אמן , הוא צלם עיתונות. ולכן רוב התצוגות במחלקה נראות כרפורטז'ה במקרה הטוב ושעור בפוליטיקה מדינית במקרים הממש לא טובים

  2. שחורי permalink

    על מה הפליאה ולמה ביחס לרמת הציור בבצלאל?
    חלק גדול מהמורים רק סיים את הלימודים שלא לדבר שבקושי עשו תערוכת יחיד והם כבר שואבים עצמם למערכת ההוראה.
    האשם הוא במנהל המחלקה שנותן לזה לקרות ומערבב בוסר עם בוסר.

  3. החוג לצילום בבצלאל, לא מחדש ולא מעניין כבר שנים. אפשר אולי להוסיף ולומר שהחוג הזה רחוק מלתת כבוד לתחום.
    אתמול יצא לי לבקר בתערוכת הגמר של ויצו חיפה ואני חייב לציין שזאת היתה אחת מהתערוכות הכי טובות שהוצגו כאן !!! הרבה מאוד זמן לא יצא לראות איכות צילומית כזו !!! עבודות טובות ומעניינות – מלבד שתי עבודות שהיו יותר מדי דומות אחת לשנייה, היה עניין ותוכן בכל העבודות והן נראו ברמת ביצוע וגימור מהשורה הראשונה שלא תבייש אף גלרייה !!!
    חבל מאוד שהמוסד הזה לא זוכה לתשומת לב והכבוד הראוי

  4. נדב permalink

    יש ציור טוב בבצלאל – ההסכמה עם דעתה של שפי על הציור בתערוכה מעידה לדעתי על הגררות אחרי דברים שגויים שנכתבו בטון החלטי ומשכנע – אך הם עדין שגויים. הביקורת של שפי היתה דקלרטיבית ונמהרת, ונבעה מביקור חטוף ולא סבלני שעשתה בתערוכה בבצלאל. יש ציור נהדר במחלקה לאמנות, מורים מקצועיים וציירים שהם ללא ספק, בעיני, הטובים ביותר והמעניינים ביותר בארץ. את ההבחנה בין מתיילד וילדותי חשוב לעשות ואני מאמין שכל אחד מהציירים בבצלאל מכיר בכך ובוחר בקפידה את דרכיו.
    בכל תערוכה יש גם תצוגות חלשות, אבל ציור שנון וטוב קיים שם. נכון שלפעמים צריך לדעת לקרוא אותו. בהחלט מדיום מאתגר.

  5. רועי permalink

    "החלוקה המחלקתית האנכרוניסטית בבצלאל" היא זו שמצילה את המחלקה לאמנות מנפילה למקומות מנוונים וחובבניים שמאפיינים מוסדות מקבילים באירופה. המחלקה לאמנות בצלאל מעניקה השכלה אמנותית ברמה הגבוהה ביותר, ולא מסתפקת בגישת "שעורי העשרה" בתחומים שונים. אם סטודנט לאמנות רוצה ללמוד קרמיקה, הוא יכול לקחת קורס במחלקה המתאימה או לפנות לאיש מקצוע בתחום.
    הגישה בבצלאל גם מלמדת סטודנטים ללמד את עצמם, כשצריך.
    אין בעיני כל רע בכך שהגבולות בין הדיסיפלינות מטשטשים – ההיפך הוא הנכון.

  6. נועה גלר permalink

    לגבי הציורים, הייתי שמחה להבין חמה אתה קורא מתיילד ולמה ילדותי? גינויים צריך גם להוכיח ולא רק לזרוק באוויר. חוץ מזה שלדעתי הדיון לגבי ציור ילדותי-מתיילד כבר עייף את עצמו לפני זמן מה.

  7. גלית permalink

    המחלקה לצילום בבצלאל "על הפנים" כבר מספר שנים, אבל התחושה היא שהשנה נשברו מספר שיאים חדשים. אם בודקים מה השתנה לאחרונה ניתן למצוא את האשם בראש ובראשונה בראש המחלקה המכהן שנראה מבולבל בכל הקשור להקשרים האומנותיים במחלקתו. קשה לצפות מצלם עתונות סלבריטאי חסר הכשרה או נסיון אומנוי כלשהיא שיוכל "להרים" חוג באקדמיה לאומנות.

  8. שרית הספרית permalink

    חוץ מטליה ישראל שהיא באמת ציירת חלשה ובורגנית עידו הביא קבוצת אמנים סבירה ומעלה ללמד במחלקה.
    כמי שלמדה שם די מזמן ,המחלקה נראת היום מרתקת ומאוד עשירה בדורות ובדעות!!

  9. קשה לי להבין את המחלקה לצילום בבצלאל המלמדת צילום כאמנות, להבדיל מצילום כתיעוד, כאילו האחרון "נחות" יותר מהראשון. לדעתי ההתעקשות של המחלקה למקד את הצילום דווקא סביב היותו ז'אנר אמנותי, ולא כאמצעי תקשורת העומד בפני עצמו, יוצרת בבצלאל את "מחלקה לאמנות ב'" במקום את המחלקה הראויה לבוגריה, שהיכולת בוודאי בידיהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: