Skip to content

חצי נחמה

אפריל 29, 2009

בגלריה עינגע בת"א מוצגת תערוכה מבולבלת מעט המבקשת להגדיר מחדש את תפקיד האוצר ויחסיו עם האמנים, אך מיתרגמת, בסופו של דבר, למקבץ עבודות אקראי הנראה ככל כתערוכה קבוצתית של אמני גלריה. את התערוכה אצר הצלם דוד עדיקא, שבחר לקרוא לה "נחמה" – שם המתכתב עם כותרות תערוכות שהציג בעבר, דוגמת "תיקון" שהוצגה לפני שנתיים בגלריה ברוורמן. נחמה ותיקון הם שמות ההולמים את יצירתו של דוד עדיקא במובן זה שהם פיוטיים משהו ומציעים מינונים משתנים של יופי, מלנכוליה ותקווה, ממש כמו תצלומי הטבע הדומם שהציג בעבר, אולם בתערוכה המדוברת מרוקן השם נחמה ממשמעותו והופך מיופייף ולא מתחייב.

תצלום של מיכל לנרט

תצלום של מיכל לנרט

את הטקסט הנלווה לתערוכה פותח עדיקא בציטוט מן ה"מסה על המתנה" שחיבר האנתרופולוג מרסל מוס, ובה נכתב כי "חילופי מתנות אינם מוסד כלכלי שולי, אלא ערוץ מרכזי של יצירת יחסים חברתיים בין קבוצות. במרכזו – חובת המעניק לתת, חובת המקבל לקבל, והחובה להשיב על המתנה, לגמול". בהמשך מפרק עדיקא את השורש נ.ח.מ, המרכיב את המילה נחמה, מזכיר מילים כמו חינם, מנוחה ומנחה – מושגים שהוא מתאר כמהותיים לתהליכי יצירה – ומספר שלצורך התערוכה ביקש מאמנים-חברים להציג בתערוכה "צילום מנחם". "עבור רוב המציגים כאן, המדיום הצילומי הינו "לוויני" לתחום היצירה המרכזי שלהם", ממשיך עדיקא, ומסיים באמירה ש"הייתי רוצה להתייחס לתערוכה זו כ'הצעה לנחמה'. המהלך האוצרותי מבקש לארח עבודות ואמנים ב'סלון של עינגע', והטקסט של תערוכה זו יירשם וייכתב בין כתלי הגלריה בשעה שהעבודות תנכחנה אחת לצד השנייה".
הבעיה המרכזית בטקסט הזה, כמו גם בתערוכה עצמה, אינה העובדה שהם מבקשים להיות ניסיוניים ולוותר על ידיעה מראש, וגם לא היאחזותם הרופפת בתיאוריה חברתית, אלא העובדה שהם אינם אומרים דבר ומסוגלים להכיל הכל, עד כדי כך שנדמה כי באותה מידה יכול היה הטקסט הלא-מתחייב שכתב עדיקא להיות מנוסח כך: "ביקשתי מאמנים-חברים עבודה לתערוכה ואמרתי להם שזה צריך להיות תצלום מנחם. בעצם בכל יצירה יש משהו מנחם, אז הם שלפו משהו ומבחינתי יש פה הצעה לנחמה. כמעט אף אחד מהמשתתפים אינו צלם ואין להם מושג בצילום, אבל יש להם מצלמה ותוכנת פוטושופ, ולכן ניתן לומר שהצילום הוא "לווייני" ליצירה שלהם. למען האמת אין לי מושג מה יקרה פה, אבל צריך להצהיר על משהו אז אני כותב את הטקסט באמצעות הנכחת המילים אחת לצד השנייה".

קלודט זורע - תצלום מטופל

קלודט זורע - תצלום מטופל

17 אמנים משתתפים בתערוכה ומציגים תצלומים, תצלומים מטופלים ודימויים שהצילום משמש עבורם כחומר גלם. אצל חן שיש וטליה קינן בעלות ידי הקסם נטמע הדימוי המצולם במחוות הידניות (גזירה ואריגה מחדש, ציור, ניקוב וכדומה), בעוד אירית חמו, מיכל לנרט ואחרים מציגים דימוי צילומי ישיר. העובדה שרבים מן המשתתפים אינם צלמים ניכרת, כשאצל אחדים מהם (גל וינשטיין, מאיה גולד) נראה התצלום כסקיצת הכנה לעבודה במיצב או בציור. אצל יוסף קריספל הדבר בולט במיוחד, שכן תצלום הציפור בין העצים שהוא מציג נראה כמו התצלומים שעל פיהם הוא מצייר את ציוריו, אולם בעוד שבציורים נוכחת, לטוב ולרע, התלבטותו של קריספל בדבר כוחו של מדיום הציור, הצדקתו והרלוונטיות שלו בימינו, התצלום כשלעצמו נותר ריק מתוכן והצגתו אינה שונה מהצגת דמויות בשר ודם במקום ציור מודל – כתרגיל קונספטואלי ולא יותר. יש בתערוכה עבודות יפות אבל חלקן סתמיות למדי, כמו למשל זוג תצלומי ספייה סרוקים של מוש קאשי ותצלום הדיוקן של תמר קרוון, שבקונטקסט אחר ובקבוצת עבודות אחרת אולי היה מעניין יותר, אבל בתערוכה זו נשאר סתום.

ב"נחמה" מבקש עדיקא להצעיד את האוצר צעד אחד אחורה, לוותר על היוקרה הכרוכה במעשה האוצרות ולהעניק לאמנים מרחב דיאלוגי, מזמין ומכיל. לכאורה מדובר במעשה של פתיחות וצניעות, אולם בניסיון לוותר על היומרה יש גם התנערות מאחריות. בסופו של דבר, חרף אזכור המתנה ע"פ מרסל מוס והדיבור על מנחת האמנים-חברים, אין מדובר בתערוכה הבוחנת או מגדירה את היחסים החברתיים היוצרים פעולה אמנותית. אין פה גם טיפול מיוחד בשאלות (המעניינות), שעולות מן הטקסט של עדיקא, דוגמת היחס בין קבלה ונתינה לתהליכי יצירה או שימוש במדיה זרה ליוצר. למעשה נדמה שאין יצירת אמנות שלא הייתה יכולה להיכנס לתערוכה בהצדקות כאלו ואחרות, דבר שבא לידי ביטוי באיכות העבודות המשתנה.

נחמה – גלריה עינגע
אוצר: דוד עדיקא
משתתפים: אירית חמו, אלים אלג'ם, גל וינשטיין, דוד עדיקא, ז'וזף דדון, חן שיש, טליה קינן, יוסף קריספל, מאיה גולד, מוש קאשי, מיכל לנרט, מיכל נאמן, נ.ג, נלי אגסי ואסף עברון, קלודט זורע, תמר קרוון
הרכבת 2 ת"א
נעילה: 23.5.09

From → ביקורת

5 תגובות
  1. יוסי permalink

    לא קשור למאמר אבל: האתר החדש נראה מדליק!

    מקווה שיעבוד טוב ומהר.

  2. enya permalink

    אני דווקא חשבתי ששם התערוכה נחמה הוא הומאז' למקום הקודם של בעלת גלריה עינגע , קפה-גלריה נחמה בפלורנטין.
    לי השם נחמה אם כבר מתקשר לא מנחה ולא למנוחה , אלא למחנה. מחנהו של עדיקא הרגיש.

  3. שן אלון permalink

    "העובדה שהם אינם אומרים דבר ומסוגלים להכיל הכול"…יונתן,אתה כמובן צודק ב 100% אך הדברים יכולים להיאמר על כל גיבוב מילים [טקסט ] המלווה אובייקטים למיניהם המוגדרים לרגע כאמנות ועל צירופם יחדיו ,ל'מהלך אוצרותי'.
    נסה ותראה. עבור גלריה,גלריה,קטלוג קטלוג..אפשר להתחיל בטקסט הפרודי של מעין שלף בתערוכה 'סטיית תקן' במרכז לאמנות עכשווית. בהצלחה. כמובן כשאנחנו נתקלים בכותבים עילגים וחסרי כשרון ,הבעיה חשופה וכואבת,אצל הכותבים המוכשרים,לולייני המילים הוירטואוזים, הידענים ,אנחנו נהנים,חוגגים על יופיו של הטקסט,אך שוכחים שהקשר בינו לבין התערוכה רופף ביותר,אם בכלל. מארב, שהוא אתר מילים נפלא וראוי לכל מחמאה, מדגיש את התהום הפעורה…..

  4. תומר permalink

    אם התערוכה סתמית ולא משהו , ולא חשובה ולא מרכזית
    אז מה הטעם לכתוב עליה בכלל. חסרות תערוכות מענינות?
    כנראה זה קל או כיף לך.

  5. תערוכה מדהימה לדעתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: