Skip to content

גיל ומעבר – יונתן אמיר

מרץ 18, 2009

עידו בר-אל במוזיאון אשדוד, טמיר ליכטנברג בבית האמנים בירושלים והשקת ספר בישול לאמנים במוסררה

עידו בר-אל - ללא כותרת, 2002. מזוניט, צבע תעשייתי, אקוורל ופיגמנט

עידו בר-אל - ללא כותרת, 2002. מזוניט, צבע תעשייתי, אקוורל ופיגמנט

פירמידת הזכוכית הניצבת על גג מוזיאון אשדוד לאמנות שואבת השראה ממוזיאון הלובר בפריז. חלליו הפנימיים של המוזיאון נראים כשילוב בין ספירלת הבטון הלבן במוזיאון גוגנהיים בניו-יורק וזוויותיו החדות של בניין המוזיאון היהודי בברלין. פה מתחיל וגם נגמר השיק הבינלאומי המפואר, שכן מוזיאון אשדוד, הזוכה בקלות בתואר המפוקפק חלל התצוגה המכוער והמעיק בישראל, מזכיר, יותר מכל, סניף של קופת-חולים.

במוזיאון מוצגת "סימן" – תערוכת יחיד של הצייר עידו בר-אל, הכוללת חמישים ציורים שרובם צוירו בעשור האחרון ונערכת לרגל יום הולדתו ה-50 של האמן (אוצר: יובל ביטון). יום-הולדת הוא תירוץ קצת משונה לתערוכה. עם כל הכבוד, מוזיאון ציבורי נועד לשרת את הציבור, שלרובו לא ממש אכפת ולא אמור להיות אכפת מגילו של האמן אלא מעבודתו. לאחר למעלה מ-20 שנות יצירה ופעילות כצייר, כמורה ובשנים האחרונות כראש המחלקה לאמנות בבצלאל, עידו בר-אל ראוי לתערוכה מקיפה של עבודותיו, ואין צורך בתירוצים ספק מתלוצצים וספק מתנצלים כמו תערוכת יום-הולדת עם 50 עבודות כמספר שנות חייו של האמן כדי להסביר זאת. "סימן" אינה עוד תערוכת יחיד רגילה אך היא גם לא רטרוספקטיבה, ויש לקוות שהעובדה שהיא מוצגת במוזיאון לא תמנע ממוזיאונים אחרים להציג תערוכה מקיפה של עבודותיו של בר-אל בעשרים השנים הקרובות.

כמעט כל העבודות בתערוכה נוצרו בעשור האחרון ורובן טרם הוצגו בארץ. כל הציורים צוירו, כמו תמיד אצל בר-אל, על מצעי ציור לא שגרתיים כחלקי תנורים וארונות מטבח, קרשי חיתוך, שלטי רחוב ומשטחי עץ, פלסטיק ומתכת שונים שנאספו מן הרחוב. יש המוצאים בתהליך עבודה זה מטאפורות מיניות רבות, החל בשיטוט ברחובות לצורך מציאת שותף מתאים לפעילות והבאתו לסטודיו, וכלה בביצוע המעשה הציורי, שאצל בר-אל נקשר תמיד ליחסי שליטה, התנסות חדשה ותכנון מקדים מול הפתעה לא צפויה. גם הדימויים עצמם מיניים. לנוכח המחוות הציוריות והמלוכלכות אך אלגנטיות בעבודות שהציג בר-אל בשנים האחרונות, תהיתי אם יגיע לרגע בו ההשפרצות יהפכו מנייריסטיות ומלוטשות יתר על המידה, אולם בעבודות החדשות החושניות הפכה מלוכלכת יותר ופתיינית פחות מבעבר, ומרבות מהן עולה תחושה של עכירות וכאב. במהלך השיטוט בתערוכה כדאי להתעכב כמה דקות ולצפות גם בסרט שיצרו גיורא קריב וגדעון סמילנסקי, שצולם בסטודיו של בר-אל ומתאר את תהליך עבודתו. כל מי שאי פעם לכלך את אצבעותיו בצבע ייהנה מן הסרט, כמו גם מסרטים אחרים שיצרו השניים ומוצגים באתר Artist in Action.

בר-אל הוא צייר במלוא מובן המילה, זאת אומרת צייר שהציור עבורו אינו רק כלי אלא נושא ותחום התייחסות בפני עצמו. בטקסט הנלווה נכתב כי "בשנים האחרונות זנח בר-אל את העיסוק המושגי בציור ועבר לתפיסה ציורית טהורה". לדעתי זה לא מדויק, ונכון יותר לומר כי בר-אל מעולם לא היה אמן מושגי "טהור" בצעירותו, והמושגיות אינה נעדרת מעבודותיו גם בבגרותו. למעשה, בעבודותיו מעשה הציור וההרהורים בדבר מהותו של המדיום כרוכים זה בזה וניזונים זה מזה. כל מחווה ציורית מייצרת דימוי חדש ובו בזמן שואלת מהו הדימוי הזה ומהי הפעולה.
שמה של התערוכה, "סימן", נלקח מתחום הבלשנות המודרנית המבחינה בין מסמנים, מסומנים ורפרנטים (כמו למשל המילה ספר, שמייצגת את הדבר המסומן – הספר, אך אינה יוצרת ספר וגם לא לוכדת את מהותו, את ה"סיפריות" שלו). יונה פישר, שניהל את מוזיאון אשדוד בשנים האחרונות ומוגדר עתה כיועץ חיצוני, כותב כי "אפשר להתייחס לשפת הציור שלך (של בראל. י.א) כמערכת של סימנים, כתווך כלשהו בין מסמן למסומן", אולם נדמה שיותר מאשר תווך שבין קצה אחד לשני, מייצגים הדימויים שיוצר בר-אל דווקא את הקצוות עצמם. עבודתו של בר-אל עושה שתי פעולות במקביל – יוצרת ציור ומצביעה על ציור. זה גם מקור הקשר שבין פעולה ציורית ומושגית בעבודות אלו, שכל דימוי בהן מצביע על דבר ובו בזמן משמש כדבר עצמו.

עידו בר-אל - ללא כותרת, 2008. צבע מים וצבע תעשייתי על עץ לבוד ממוסגר

עידו בר-אל - ללא כותרת, 2008. צבע מים וצבע תעשייתי על עץ לבוד ממוסגר

העידן שאחרי הממותה

בסדרת נדבך לאמנים צעירים בבית האמנים בירושלים מוצגת עד תחילת השבוע הבא תערוכת היחיד של טמיר ליכטנברג "אשכרא". ליכטנברג זכה ל-15 דקות של תהילה בתערוכת הסיום שהציג לפני שנה וחצי בבצלאל. פסל הממותה הענק שהציג אז במרתף בית הספר הורכב ממכשירי חשמל, חפצי אמנות, רהיטים, גרוטאות ואפילו פסנתר, וזכה בפרס האקדמיה ובשבחי מורים, תלמידים ומבקרים. העבודה הצליחה להיות מצחיקה וטראגית ובו בזמן מהממת ביופייה, מה שעשוי היה להפוך את הממותה ליצור בעל מימדים מיתיים אפילו יותר מכפי שהיה בין כה וכה, כשלשלת כבדה המעיקה על צווארו של אמן צעיר, כתסמונת האלבום או הספר השני אצל מוזיקאים וסופרים, שכל מה שיצרו אחרי הברקת עלומיהם נשפט ביחס להצלחתם הראשונית.

טמיר ליכטנברג - פרט מתוך התערוכה

טמיר ליכטנברג - פרט מתוך התערוכה

בשנה וחצי שחלפו מאז סיום לימודיו השתתף ליכטנברג בכמה תערוכות קבוצתיות והקדיש זמן רב לגלריה דרום שהקים עם חבריו ברחוב מטלון בת"א. "אשכרא" היא תערוכת היחיד הראשונה שלו, וכבר בכניסה אליה עולות שתי מחשבות.
א: זו לא ממותה.
ב: טוב מאד שזו לא ממותה.
התערוכה, שהבנתי כי שונתה לפחות פעמיים מאז נפתחה, מדמה חדר עבודה וגם הוכנה בחלל התצוגה עצמו. היא מורכבת מפריטים רבים שכל אחד מהם לוכד בדרכו הפשוטה הומור ואירוניה דקה. כליבה אוחזת מניפת שקפים ונעוצה בקיר, אליפסה לבנה מוארת ע"י נורת ניאון המונחת על הרצפה, כסא מפולח במוט ברזל ואובייקטים נוספים שכל אחד מהם הוא כמעין פרודיה קטנה ומבריקה, וכולם מגודרים במעקה שחציו ברזל וחציו נייר דבק לבן. "לו רק ידעתם מאיזו פסולת / צומחים שירים בלי להרגיש בושה" מצטטת מאשה זוסמן, אוצרת התערוכה, את המשוררת אנה אחמטובה, במשפט שכמו נכתב במיוחד לתערוכה זו.
בתערוכת היחיד הראשונה שלו מציג ליכטנברג דרך עבודה צנועה ויפה, אלגנטית מבלי להיות זחוחה, שנונה אבל לא מבודחת, וחשוב לא פחות – בעלת מרחב נשימה מספיק המאפשר ליוצר לגדול מתוך הממותה ולא לגרום לה להיות גדולה עליו.

הצעת גישור – פעם שנייה

לפני שבועיים כתבתי פה על מסלול האמנות שיצר מתן ישראלי בשכונת מוסררה בירושלים. בשבוע שעבר יצא ספרו של ישראלי "נתחיל בלשרוף חציל" – ספר אמן המשלב ציורים, סיפורי מסע ומתכונים לאוכל המהווה מסע בפני עצמו, שכן גם בו מודגש היסוד הניסיוני ותהליך העבודה, כשלפעמים "חביתה לארוחת בוקר הופכת לפשטידת עשבי תיבול". האירוח בביתו של ישראלי הוא חלק ממסלול האמנות שלו. זו גם הזדמנות להתוודע לכישוריו של היוצר כמארח וכבשלן. התערוכה הלא שגרתית תוצג עד ה-27 במרץ. פרטים נוספים באתר.

From → ביקורת

3 תגובות
  1. בילבי permalink

    עידו בר אל משעמם לאללה
    יאללה אמנות עכשווית צעירה!

  2. מימי permalink

    טמיר ליכטנברג אמן מבטיח ומדהים אבל הציורים שהוא מציג בצבע טרי 2 בקושי מצחיקים. מצד שני אולי יקנו אותם ואז יהיה לו כסף להמשיך בגרליה דרום המקסימה.

Trackbacks & Pingbacks

  1. ממותה-מנטלי « חוסר סדר מאורגן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: