Skip to content

על התגובות ללצאת! – יונתן אמיר

ינואר 21, 2009

ברבות מן הביקורות שנכתבו ונאמרו על לצאת! חוזרות ועולות שלוש טענות מרכזיות. הראשונה מאשימה את עורכי האסופה וכותביה ה"תל-אביבים" בחוסר אכפתיות, דאגה ואמפתיה לתושבי הדרום המופגזים. בתשובה לטענה זו ניתן לשאול עד כמה דואגת המדינה עצמה לתושבי הדרום, ואם היא כל-כך דואגת, מדוע נתנה להם לחיות תחת הפצצות במשך שמונה שנים ומדוע היא מכתירה את המבצע הצבאי בהצלחה למרות שהחמאס עדיין מחזיק הן בטילים והן ביכולת וברצון לשגרם, אך עוד קודם לכן כדאי לציין כי מדובר בהאשמה שאינה מבוססת על דבר מלבד דעה קדומה. לו טרחו המבקרים לבדוק את העניין לפני הפרסום, היו מגלים כי לכל אחד מן העורכים ולרבים מן הכותבים שהשתתפו בלצאת! יש ניסיון רב בפעילות חברתית. אחד מהם גר בדרום, כולם מכירים היטב את הפריפריות בישראל וגם אלו מהם הגרים בת"א אינם מתגוררים בשכונותיה הנוצצות של העיר. בכלל, צקצוק הלשון הנלווה בד"כ לזעקות נגד "חסרי אכפתיות ומצפון ממדינת תל-אביב" מאופיין לא פעם במוסר כפול. כפי שציין רועי צ'יקי ארד, איש מתומכי המלחמה הדואגים לגורל תושבי הדרום לא הגיע לאירוע שארגנו חברי קבוצת "גרילה תרבות" (התל-אביבים!) בקריית גת במחאה על סגירת מפעל פולגת, שכן "חובבי הדרום מגינים עליו כשמדובר בתירוץ להרג ערבים".

האשמה השנייה נגד לצאת! נוגעת לאיכויות האמנותיות של החומרים שפורסמו בה. אני חושב שבחלק מהמקרים מדובר בטענה נכונה, אך היא מפספסת לגמרי את הקונטקסט והמשמעות הפוליטית וההצהרתית של האסופה. לצאת! ביקשה להתנגד ולהגיב, כאן ועכשיו, למעשים שנעשים ע"י המדינה ובשם אזרחיה. מבחינה זו לצאת! היא הפגנה בדפוס לא פחות מאשר קובץ שירה, ומכיוון שהפגנה נמדדת בעוצמתה הכללית ובמחאה שהיא מבטאת ומכוננת ולא בתסרוקתו של כל אחד ואחד ממשתתפיה, ניתוח האיכויות הפואטיות בכמה מן השירים המופיעים בלצאת! כמוהו כביקורת על הפגנת המונים בכיכר רבין, בטענה שהפונט בו השתמשו בשלטים שהונפו בהפגנה אינו יפה מספיק.

ההאשמה השלישית שמופנית נגד לצאת! ומשתתפיה היא החמורה והכואבת מכל, שכן היא נוגעת בזכותו, חובתו ומידת הצלחתו של האמן להשפיע על מדיניות הננקטת בשמו. מבקרים מעודנים יחסית קובלים על חוסר התוחלת שבניסיונם של משתתפי לצאת! להשמיע את קולם. לאלו ענה יפה עמרי הרצוג כשכתב במוסף הספרים של הארץ כי "יש בזה טעם. והטעם קשור באופן שבו היוצרים הללו מסרבים לשתף פעולה עם אחדות השורות, ומוכנים לשאת באלימות הסימבולית (ולעתים גם הפיסית) שמופנית כלפי מי שמשמיע קול אחר. אין ספק שהאסופה ממוקמת בשוליו של השיח הציבורי והספרותי, והשפעתה הפוליטית בוודאי אפסית. אולם כשהיא מצטברת – ויש בספרות הישראלית מצע מספק להצטברות כזו – היא יכולה לשחרר את הדמיון הספרותי מכבלי הזהירות, הנאמנות והציות הלאומיים. טיפין טיפין, אם תשכיל לוותר על צדקנות והתנשאות שנוגדים את עניינה, כתיבה כזו יכולה להרחיב את המבט, לכתוב מחדש ולקרוא מחדש את הכללים הידועים, לאתגר את הדמיון ואת הפרשנות ולהעמיד את הקורא במקומות זרים לו, גם כאלו שמאיימים עליו. זה, אחרי הכל, תפקידה של הספרות וגם סודה".

חמורה מאנחתם של המיואשים היא דרישתם של מבקרים להתיישר ע"פ נוהל "שקט – יורים" ולתת למוזות לשתוק. כך ליאור אלפרוביץ, מבקר ספרות בעיתון העיר, מבקש בבלוגו כי עורכי האסופה "ישמרו את פרצי האומנות, הללו לימים שקטים יותר, ולא לתקופות מתוחות בהם אנשים רוצים לשמוע רק בשורות טובות, ולא ללמוד מוסר וצדק" (השגיאות במקור). הדרישה שאמנים ישתקו מושמעת בימים רעים לדמוקרטיה הישראלית, העומדת על כרעי תרנגולת גם בתקופות רגיעה. עצוב לגלות כי השתקת האמנים נעשית ע"י מי שמזהים עצמם כנציגי ה"שמאל" בשעה שצבא ההגנה לישראל מבצע מסע הרג המוני ברצועת עזה וחברי כנסת ימנים דורשים לשלול את אזרחותם של מתנגדים לפעולות הממשלה. מטרידה גם העובדה שפליטת המקלדת בדבר השהיית "לימודי המוסר והצדק" נכתבה ע"י אדם המגדיר עצמו כ"מבקר ספרות וחוקר שואה".

הערה לסיום, אפרופו שמאל בישראל
תוכנית הרדיו הותיקה "המילה האחרונה" המשודרת בגלי צה"ל, מוגשת מדי יום ע"י צמד שדרנים המייצגים שני קטבים בחברה הישראלית – חילוני ודתי, ימני ושמאלני, גבר ואישה וכיו"ב. אחד המגישים הקבועים בתוכנית הוא אברי גלעד, המייצג את השמאלן החילוני ומגיש את תוכניותיו יחד עם מגישים כג'קי לוי, קובי אריאלי וחנוך דאום.
באחד מימי המלחמה האחרונה ישבו באולפן גלעד ושותפו (אריאלי או דאום, לא זוכר בדיוק), וליבנו את סוגיית ההבדלים החשובים בין זקנו של יאסר ערפאת לזה של איסמעיל הנייה. "שערות הזקן של ערפאת", קבע גלעד, "ינקו מגולגולת רקובה במיוחד".
גזענים לא מתים, הם דואגים לאיכות הסביבה, מנחים טקסי נישואים אזרחיים ומטיפים לפלורליזם.

7 תגובות
  1. עופר permalink

    אולי אברי גלעד פשוט חושב שהגולגלת של ערפאת הייתה רקובה, ולאו דווקא של כל ערבי? אני לא בטוח שכל מי שיש לו משהו נגד ערפאת/הנייה אפשר ישר להאשים אותו בגזענות. השוואה בין הזקן של אלי ישי והרב עובדיה היא גם גזענות?
    לא שזה כלכך חשוב. אבל.

    דבר אחר לגבי אסופת השירה, אני חושב שהאמירה שאי אפשר לשפוט את השירה על האסתטיקה והאיכות השירית שלה כיוון שהיא אמורה להיות פוליטית היא אמירה הזויה. אם אתה לא רוצה שישפטו אותה אסתטית אז אל תכתוב שירה, תכתוב מאמר מנומק היטב שמסביר למה לדעתך המבצע בעזה הוא שגיאה כולל דוגמאות היסטוריות וכן הלאה וכן הלאה, זה אולי יהיה גם יותר אפקטיבי למטרה. כל עוד בחרת במדיום של השירה, תצפה שיתייחסו אליה כשירה. מהמירה שלך אפשר להבין כאילו כל המשמעות של החוברת הזו הוא קיומה ולא תוכנה. וזו גם כן, אמירה מעט בעייתית.

  2. כן, בטח, הוא בסך הכל חושב שהגולגולת של ערפאת רקובה ואין לזה שום קשר לערבים, לז'רגון אנטישמי ולתפיסות גזעניות. אפשר אפילו לומר שזו קביעה מדעית.
    בתוכנית על עיצוב זקנים דיון בשאלת ההבדלים בין זקן כזה לזקן אחר אולי אינו מעיד על גזענות, אבל בתוכנית אקטואליה קלילה שמדברת על פוליטיקה זה בהחלט כן.
    גם לי, אגב, יש המון דברים רעים לומר גם על ערפאת וגם על הנייה, אבל כולם נוגעים לתפקוד ולאידיאולוגיה שלהם ואף אחד אינו נוגע למראה החיצוני שלהם ולמחלות שמהן הם אולי סובלים.

    בעניין לצאת! – לא כתבתי שאי אפשר לשפוט את האיכויות הליריות אלא שבמסגרת הקונטקסט טפשי לעשות זאת. מדוע? כפי שהסברתי, אני חושב שהאסופה המדוברת, שיצאה ברגע מסוים ובמציאות מסוימת, היא הפגנה ולא בדיוק אסופת שירה רגילה. לומר למשוררים שלא להביע את דעתם בשירה זה כמו לומר להם לשתוק. הם משוררים ולכן הם כותבים שירים ולא מאמרים פובליציסטיים (אגב, בד"כ לא תוקפים פובליציסט בגלל סגנון הכתיבה אלא בגלל דעותיו), ובהחלט יתכן שחלקם אינם משוררים טובים שלא כותבים שירים טובים, אבל ברגע הנתון שבו יצאה האסופה, נראה לי יותר מעניין וראוי להתייחס למכלול מאשר לשיר כזה או אחר. לא רק קיומה של החוברת חשוב – גם תוכנה חשוב לא פחות, אך שוב, זהו תוכן כמכלול יותר מאשר כשירים בודדים.

  3. יפה. אז אתה מודה שהשירים לא טובים. יצירה לא טובה בדרך כלל מצביעה על חוסר הכנות של מי שכתב אותה. במקרה של יצירה שנובעת מזעם, ביקורת או צורך אמיתי, אי אפשר לפספס באיכות. לצאת הוא פמפלט פוליטי, שאינו שונה בהרבה מרשימת הליכוד.

  4. אני לא חושב שהשירים לא טובים אלא שיש בין השירים הטובים גם שירים פחות טובים. אני גם לא מסכים עם הטענה בדבר חוסר הכנות של היוצר. אדם יכול להיות זועם, ביקורתי ובעל צורך אמיתי להתבטא, ובכל זאת להיות משורר,צייר או מוזיקאי בינוני.
    ובעניין הפוליטי – מישהו טען שלצאת! אינה פוליטית? האם אשכול התערוכות פופ ספוג אינו פוליטי?

  5. פופספוג פוליטי מאד אך אינו עשוי כרשימת בחירות. הוא מושתת על היוצרים שלו, לא על מסר כללי

  6. גיורא לשם permalink

    שירים לא טובים הם שירים לא טובים, לא פחות ולא יותר. שיר לא טוב אינו מצביע על חוסר כנות של היוצר או על כנותו. שיר לא טוב מעיד, בסך הכל, על העדר הכישרון של כותבו. וחמור מזה, על ליקוי בחוש הביקורת.

  7. בובי שלום permalink

    אין ספק שלצאת הוא אסופת שירים בטעם רע שנועד לנצל את הבמה (לא פחות) בכדי לפרסם את כותביו על עמדתם הפוליטית הילדותית אך מספיק לעיין ברשימת הכותבים בכדי לדעת זאת ואין צורך כלל להכנס ולקרוא בשירים ובשאר העבודות בכדי לדעת זאת. מה שהכי עצוב בלצאת זה הניצול הציני והמתמשך וניכוס העמדות והביקורת הווה אומר בעשותם את לצאת כיסו הם על קולות משמעותיים יותר ובעלי איכות ותרמו לסירוס המתמשך של עולם האמנות ושל השמאל החלש ממילא בכל אופן אסור לשכוח שאותם אנשים שמאחורי אסופת השירים הם יקירי הממסד וכך ימשיך להיות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: