Skip to content

נתחלף?

יולי 20, 2008


סלע קורן – רישום ודיו על נייר אורז, מודבק על דלת ארון (פרט)

בראיון שנערך לרגל תערוכתו הראשונה, שהוצגה בגלריה נחשון בשנת 2005, הגדיר סלע קורן את עבודתו כ"שאיפה לשקיפות". למה הכוונה בשאיפה לשקיפות? נדמה לי שבמקרה של קורן, מדובר קודם כל בבקשה להתבונן בדברים כמות שהם. קרי, להפשיטם ממטאפורות נלוות וסמלי תרבות שונים, להתבונן בדבר ולא בנדבר. הפשטה זו היא גם התפשטות, והיא נוגעת הן לצופה והן לצייר עצמו, הנותר כמתווך שקוף ככל האפשר בין הרגע (אמיתי או בדיוני – אין זה משנה. צבים מרחפים בשמיים?! למה לא, בעצם?) ורישומו על הדף. כך, מתקבל ציור של חוויה נקייה – כתצלום הרגע המכריע, כשיר הייקו.

בוקר קר –
עפרונים יושבים צמודים
חסרי צוואר (הקט*).

שירי הייקו עלו בראשי כבר בפגישה הראשונה עם עבודותיו של סלע קורן. הייקו הוא גם הצורה האסתטית שבאמצעותה אני מציע להתבונן בעבודותיו – במבט שאינו מבקש את הסיבות והנימוקים לנוכחותם של דימויים כאלה או אחרים ואינו מנסה מייד למקם את הציור על ציר היסטורי, בין אמני העבר ואמני ההווה, בין מגזרים חברתיים, זהויות שונות וכדומה. זהו מבט המבין כי אין פה עניין מיוחד בדימוי, בפעולה הציורית או בחומר כשלעצמם, אלא בתמונת הרגע שהם מציגים: ציפורים, ענפים, פרחים וצבים. זה הכל, ומבחינות מסוימות זה באמת הכל – עולם שלם הנפרס בפני הצופה כשהוא מנוסח בקצרה ובתמציתיות, תוך התבוננות מתמסרת בתמונה קצרה שהיא עולם – תמונת עולם.
תמונת העולם עולה מעבודותיו של קורן בזכות השפעות ציור הזן מן המזרח הרחוק על דימויים וטכניקות בעבודתו (לאחר לימודיו בבצלאל למד קורן ציור בדרום קוריאה), ובשל תפיסת העולם שתמונה זו צופנת בחובה. שיר הייקו הוא קודם כל פריים או תמונה קצרה. רוב מה שנאמר בו, אינו נמסר במילים או בדימויים ישירים אלא במרומז. באופן כמעט פרדוקסלי, ההייקו עמוס בסמליות וריק ממטאפורות. הציפורים על הענף אינן מייצגות עצב או שמחה, בדידות או אושר, אלא את עצמן בלבד. ההייקו מבקש מן הקורא (ובמקרה זה הצופה) להתבונן בהתרחשות אחת פשוטה וכמעט סתמית, שאלמלא התבקש להביט בה סביר להניח שכלל לא היה נותן עליה את הדעת. אם יענה לבקשה יתבונן הצופה בהתרחשות, ולכאורה באמת שאין בה דבר, אולם כפי שכתב במאה ה-13 מורה הזן היפני דוגן:
באגל טל
הנושר ממקור אנפה
ש
וכנת בבואת הירח


לי שהולך

לך שנשאר –
שני סתווים (בוסון)

ספטמבר סתיו, ערב שקט
עלה נושר
סיני מת (חנוך לוין)

התחלתי רשימה זו בהצעה להשהות את הדחף הראשוני למקם את העבודות ולהכניסן למגירות הנכונות. עתה אסייג את דברי. סלע קורן לא גדל כאן כעץ בודהי במגרש החנייה של צומת ביל"ו, ובנוסף למחשבת הזן בעבודתו, מופיעים בה הדים לאמנות המקומית, המוכרת יותר, זו שאליה נחשף הצייר במהלך לימודיו. בשילוב בין בהירות מחשבה זנית וצמצום מקומי יש משהו מתעתע. אפשר לומר שזו אמנות רזה (ומהדרין אף יאמרו – דלה), ולקשר זאת לאסתטיקה ישראלית מאד. לחילופין, אפשר לדבר על צמצום ואיפוק, על ההחלטה להותיר חשופה את מחוותו הישירה והפיוטית של המכחול, את הדימוי הישיר, הנא ולפרקים גם ילדותי, ואת הרקע העירום שמאפשר לו לזנק בחיות מן הבד. אפשר לדבר על מידה של שלומיאליות מכוונת ומקומית המופיעה בציורים, ולחילופין לחשוב על התפעמות זנית מיופיו של הלא-מושלם. בסופה של שיחה, מתיישבות עבודותיו של קורן על הגדר המפרידה בין פואטיקה מינימליסטית וחדה, ובין פארודיה על מינימליזם עודף היוצרת, בתורה, פואטיקה מינימליסטית מסוג חדש. על הגדר בין בוסון ודוגן לחנוך לוין, יושבות העבודות. יושבות, רגל פה רגל שם (זו כשלעצמה תמונת הייקו), מביטות לפה ומביטות לשם, ושואלות, לשם השאלה בלבד – נתחלף?

סלע קורן – נתחלף?

גלריה ונטה – הרכבים 4, תלפיות, ירושלים

* תרגומים מיפנית ומאנגלית: יעקב רז (הופיעו במקור באחרית הדבר לתרגום העברי של ספרו של המשורר מאצואו באשו "הדרך הצרה לאוקו". חרגול ועם עובד, 2006).

From → תערוכות

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: