Skip to content

טבע דומם – הערה על תערוכת בוגרי בצלאל

יולי 16, 2008

מבחינות רבות, תערוכת הגמר של ארבעים וחמישה בוגרי המחלקה לאמנות בבצלאל אינה שונה מקודמותיה. כמה הברקות, כמה כישלונות, והשאר באמצע. אולם בניגוד לתערוכות קודמות, בהן כל קשר בין העבודות, מלבד הזמן והמקום, היה מקרי, בתערוכה הנוכחית מופיע מכנה משותף ומפתיע המחבר יצירות רבות, וקשור בהפצעתו המחודשת והמיוחדת של הטבע.
רבות נכתב ונאמר על יחסי התרבות והטבע בצילום הישראלי, יחסים שכבר הפכו (בדומה לדיבור עליהם), לקלישאה. בתערוכה הנוכחית מתבצע מהלך הפוך: בעוד הצילום תיאר את חילול הטבע על ידי התרבות (למשל באמצעות בניה בנוף הפתוח), וחזרתו בכוח למרכז התמונה (למשל באמצעות תהליכי בלייה טבעיים או פגעי מזג אוויר), בעבודות החדשות הטבע הוא כבר תוצר תרבותי בפני עצמו המופיע, מפוקסל או חנוט, מאופק ומוקפד, כטבע שקם לתחייה – באופן פתולוגי.
הדבר בא לידי ביטוי בפרחים המפוסלים של דליה אפלבאום, ה"צומחים" לאור נברשת, במיצב הפארודי של איציק כהן, שמגדל עצי קרטון בחלל החממה, בפרחים החצובים בקיר של דותן מעגן, בריח העלים היבשים האופף את תצלומי האוויר המוקרנים במיצב של שי ניר, בחדר השחמט הסוריאליסטי של נאווה איזסקו, בעבודותיהם של יובל שרון, ברק זמר, דקלה אבישר ואילה לנדאו-פינסקי, במיצב של לריסה קופמן, שתלתה מן התקרה סלע מלאכותי וקל משקל המתנדנד ברוח ה"טבעית" שמופקת ע"י מאווררים, ובעבודות נוספות, כמו למשל ההשתקפות המדומה של בתי הכפר הסמוך עיסאוויה בתוך שלולית מים על גג הבניין, שיצר מתן ישראלי. גם כאן חוזר הטבע כחי-מת. העובדה שמדובר בציור של השתקפות ולא בהשתקפות עצמה, הופכת את העבודה להדמיה מלאכותית של אשליה טבעית.

From → ביקורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: