Skip to content

קולות מן החמאם

יולי 12, 2008


צילום: ג'ומאנה אמיל-עבוד

סולם עץ דק הוצב השבוע במרכז מפעל אריחים ישן הצמוד לגלריה אל-מעמל בירושלים העתיקה. הסולם – חלק ממיצב בשם "סולם יעקב, אין פה מלאכים" שיצר האמן הפלסטיני סמיר סרוג'י – יורד אל רצפת העפר דרך חור גדול ומרובע שקבוע בתקרה, ונראה כמו פרודיה פלסטינית על אתוס הקובייה הלבנה – סמלו המובהק ביותר של עולם האמנות המערבי והמודרניסטי. את העבודה יצר סרוג'י במסגרת התערוכה הקבוצתית "The Jerusalem show", שנפתחה ביום רביעי, והיא מתכתבת עם עבודות נוף דוגמת "החלל הרואה" – פסלו של ג'יימס טורל המוצג בגן הפסלים של מוזיאון ישראל. אולם בניגוד לחוויה המדיטטיבית שמציע טורל, סרוג'י מחזיר את החלום אל קרקע המציאות שאינה מורכבת רק מאוויר ושמיים כחולים (ומלאכים, כמובן), אלא גם מבלוקים מטויחים, חורבות מטות לנפול ואבק נטול הילה.

התערוכה בעיר העתיקה מתקיימת זו השנה השנייה, ובערב הפתיחה המו סמטאות העיר אמנים, עסקנים, תיירים וחובבי אמנות מקומיים, שכיתתו רגליהם בין אתרי התצוגה השונים והחליפו חוויות בשלל שפות. אם בשנה שעברה ריבוי חללי התצוגה היווה אילוץ, השנה הוא הפך לעקרון מנחה הכורך את הביקור בתערוכה בשיטוט החוצה את העיר לאורכה ולרוחבה. יצירותיהם של 26 אמנים פלסטינים ובינלאומיים מוצגות ב-17 אתרים שונים ולא תמיד צפויים, כמו בתי קפה, בתי הארחה, מרכזי תרבות ומרכזים מסחריים ואפילו חמאם אחד. מכיוון שחזותם החיצונית של רוב החללים אינה רומזת על מה שצפון בתוכם, הצופים מתבקשים לפקוח עיניים ולחפש את האמנות, מה שיוצר לא מעט הפתעות. זה קורה, למשל, בחלל הנראה מבחוץ כחנות ריקה, ומתגלה כמיצב תצלומים מבית לחם של האמן הבריטי פיל קולינס (אין קשר לזמר), שמרבה לעסוק בסכסוכים בינלאומיים.

במקביל לחדוות ההפנינג האמנותי, מציגה "The Jerusalem show" עמדה פוליטית ברורה. הדבר בא לידי ביטוי בהחלטתו העקבית והעקרונית של אוצר התערוכה, מנהל קרן אל-מעמל לאמנות עכשווית ז'אק פרסקיאן, שלא להציג אמנים יהודים ישראלים כל עוד נמשך הכיבוש, וכמובן בעבודות עצמן. כך, בנוסף לעבודותיהם הפוליטיות של סרוג'י וקולינס, מוצגות סדרות תצלומים של סופי אלבז, המבקשת לקשר בין התכלותם הכימית של התצלומים ובין המצב האנושי המקומי, ופיטר ריידלינגר, המציג את השפעות הכיבוש על הנוף בירושלים המזרחית וסביבותיה. לצד העבודות התיעודיות מוצגים גם פרויקטים הוליסטיים יותר, דוגמת נסיונו של סלימאן מנסור להשתמש במדיום הצילום על מנת לקרב בין אוכלוסיות שונות המתגוררות בעיר העתיקה, ועבודת הסאונד של ג'וואד אל-מלחי, שהקליט סיפורי חתנים שנהגו לרחוץ בחמאם ביום חתונתם. עקב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, רבים מן הדוברים אינם יכולים עוד לבוא אל החמאם, וקולותיהם מהדהדים בחלליו הריקים באמצעות רמקולים המופקדים על שמירת הזכר. אמנים זרים מציגים גם מבט גלובלי על ירושלים ומקומה במפה הדתית, הלאומית והמיתית העולמית, ובמשך התערוכה נערכים במקום סיורים, ערבי הקרנות של סרטים בינלאומיים וסדנאות אמנות.

נחמד להסתובב בין הגלריות המאולתרות, המתנערות בהצלחה מן הרשמיות המעושה שנלווית לא פעם לאירועים כאלה, אולם קשה להתעלם מן העובדה שעבודות רבות אינן מפותחות וסובלות מרעיוניות יתר ויצירתיות חסר. דוגמא לכך היא עבודתו של האמן הנורבגי הפועל ברמאללה הנריק פלכט "התנצלות". פלכט, בוגר אקדמיות לאמנות באוסלו ובברלין שעבודותיו מוצגות במוזיאונים רבים באירופה וארה"ב, מספר כי "התנצלות" נולדה לאחר שגילה כי ביום בו הוזמן להשתתף בתערוכה, התנצלה ממשלת אוסטרליה בפני האבוריג'ינים על דיכוי בן שנים רבות. ומה הוליד צירוף המקרים במוחו הקודח והיצירתי של אמן שהתחנך במיטב מוסדות הלימוד באירופה ומציג במוזיאונים הנבחרים, אקטיביסט הבקיא ברזי התיאוריה הפוסט-קולוניאליסטית, משמש כמרצה לאמנות באוניברסיטאות רבות ויועץ מיוחד לאקדמיה לאמנות ברמאללה? סיכות עגולות שעליהן נכתב בעברית ובאנגלית "אני מתנצל/ת". נו באמת.

פרטים על מיקום התערוכה, שעות פתיחה ופעילויות נוספות ניתן למצוא באתר:
http://www.almamalfoundation.org

פורסם במארב

From → ביקורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: