Skip to content

זריחתה של השקיעה

יוני 7, 2008


אבי סבח – ציור

תערוכתם של מאשה זוסמן ואבי סבח בגלריה ברבור היא תערוכה של היענויות הדדיות. היענות בין הדימויים השונים, היענות חומרי הציור לפעולותיהם של הציירים, וכמובן היענות האמנים זה לזו וזו לזה (גילוי נאות: אנחנו מכירים). אף שמדובר בעבודות שונות של שני אמנים שונים, תליית העבודות בחלל התצוגה, המוותרת על ההפרדה הנהוגה בדרך כלל, יוצרת חיבורים ציוריים ועיצוביים, עד שנדמה כי אין מדובר בתערוכה משותפת, אלא בתערוכת יחיד של שני אמנים. כך, הרוך הדו-משמעי וחזרתיות דימוייה של זוסמן, האירוניה והכתמיות הבוטה והאלגנטית כאחד של סבח, וחומרי הציור המיוחדים של השניים, מאירים ומשלימים, תומכים ומחזקים זה את זה. מקבץ מפוזר של עבודות הופך כאן לגוף אחד וחווית הביקור בתערוכה, שאצר ינאי סגל, שונה לגמרי מחוויית ההתבוננות בכל עבודה בנפרד.

זוסמן מציגה עבודות שצוירו בסגנונה המוכר, הכולל רישום מקווקו בעטים כדוריים על גבי לוחות עץ. פרשנויות שונות שניתנו לעבודתה של זוסמן בעבר, התמקדו בדימויי הפרחים המופיעים בציורים ומצאו בהם סמלים מיניים נשיים המתכתבים עם יצירתה של הציירת האמריקאית ג'ורג'יה אוקיף. זו פרשנות מיידית ונוחה מאד האהובה על אספנים ואוצרות מוזיאונים, אולם דיבור כזה, מפתה ככל שלא יהיה, מתעלם, כך נדמה לי, מן הפעולה היוצרת את העבודות ומן האפקט המכונן שלהן, ומפספס את המשמעות האסתטית וההצעה האתית הגלומה בהן. זוסמן אינה מבקשת לצייר פרחים וציפורים ועושה זאת באמצעות עט ודיקט, אלא להיפך: היא מבקשת לצייר בעט ודיקט, ודימויי הפרחים והציפורים המופיעים בציוריה הם תוצריה של החלטה זו. זה גם מקור חזרתיות הדימויים, המבוססת על פעולה אובססיבית ושיטתית יותר מאשר ארוטית, ויוצרת קונפליקט פנימי בין המראה המתפרץ של הדימויים ובין החומריות הדקדקנית שלהם. אמנם יש חושניות בעבודותיה של זוסמן, אך היא מתוחכמת בהרבה מן המטאפורות הוגינאליות הפשטניות שמוצמדות אליהן בדרך כלל.

עטים ועצים הם חומרים שאינם מתאימים זה לזה, ובמיוחד כשמדובר ברישום מקווקו ואינטנסיבי כמו הרישום של זוסמן. דיקט לא נועד לרישום בעט ועט לא נועד לרישום על דיקט. חוסר ההתאמה בין החומרים בא לידי ביטוי ברור בעבודות, כאשר הדיקט נחרץ על ידי העט הרושם לתוכו, פשוטו כמשמעו, את הדימוי, ובו בזמן, מרקם העץ פוגע בעט ולבסוף הורס אותו. פעולת יצירה מתוך אי-התאמה הופכת את הציור של זוסמן לתוצר של קריסה הדדית; העט קורס אל תוך העץ, העץ נכנע ונחרץ למגע העט, והיענותם של השניים זה לזה, הכרוכה בהרס כפול, היא שיוצרת את עבודת אמנות.

תחושת הזיקה הדיאלקטית, המתנה את הולדת הציור בכניעתם ההדדית של חומריו ועבודת הכנתו, מתחזקת למראה הלוחות עליהם בוחרת זוסמן לצייר. חלקם שימשו בעבר כארגזים והם גדולים, מוצקים וחזקים מאד. אחרים פריכים ושבירים, ונראים כקליפת דיקט קלה המתעופפת ברוח. לכל לוחות העץ, שנמצאו באזורי תעשיה שונים, יש היסטוריה שבאה לידי ביטוי בעבודות, שכן זוסמן מותירה את פגמיו של העץ והופכת אותם לחלק מן הציור עצמו. כך, חורי מסמרים משתלבים בדימויים, יחד עם סיכות, כתוביות משלוח, שאריות דבק, שברים וסדקים. קורותיהם של הלוחות, הטבועים במרקמם, הופכים לקצוות הפתוחים של הציור המתיר לשכבותיו השונות לצוץ ולהתקיים יחדיו – תוך שיתוף פעולה. יש בציורים הללו, הנפתחים כלפי סביבתם, מידה זהה של שבירוּת וביטחון, כהיסוס העומד על זכותו להתקיים.


אבי סבח – עוד שקיעה (ציור)

מול היסוסה הבטוח של זוסמן נראים ציוריו של אבי סבח כמכת גרזן, אולם גם במקרה זה, שיפוט מהיר עשוי לפספס את התנועה המיוחדת שמופיעה בציורים. יש בהם מכות גרזן, כמובן, אך אלו מכות מעודנות ומדויקות המבוססות על חומריות נוזלית ומתפשטת ודימויים אירוניים. על הגרזן של סבח מופיע סמל של גוצ'י, או של ג'סי קיי, שכיכב בתערוכה קודמת.
האירוניה של סבח, המציג בתערוכה עבודות על נייר וסדרת ציורים שצוירו על גבי לוחות נחושת עגולים, מתחילה כבר בשמות הציורים, כמו למשל הציור שנתן לתערוכה את שמה – "עוד שקיעה". "שקיעה" היא שם סופני, שלא לומר פתטי, "עוד שקיעה" לעומת זאת, היא כותרת פארודית שמרמזת על מחזוריות. במרכז הציור המדובר, המשוח בצבע חום מדולל, מופיעה שמש גדולה היורדת אל בין ההרים. הן השמש והן ההרים נראים כמעט כמו שבלונות שהוצמדו לנייר ונמרחו בצבע באמצעות מכשיר מאולתר דמוי מסרק עץ. שני זרמים אמנותיים סמליים מופיעים בציור הזה: רומנטיקה (שקיעה, הרים), וציור פעולה (מריחות הצבע). את שניהם מחבר סבח באמצעות ציור עכור אך שקוף החושף את שכבותיו ואת מילון המושגים שלו, מבקר אותו ובו בזמן נענה לו וצומח מתוכו.

פארודיה ומחזוריות מופיעות גם בלוחות הנחושת המצוירים. יש ללוחות הללו שיק אלגנטי ואלים גם יחד. הם צבועים בצבע אקרילי והדימויים – הרים, עצים ודגלים שגולפו-נקרעו מתוך הצבע – קורצים מתוכם. לוח הנחושת נענה למשחק שכופה עליו שכבת הצבע, מנצנץ מבעד לסדקיה כמו שן זהב המציצה לרגע מבין שפתיים מחייכות. הלוחות הללו, כמו גם ציורי השקיעה, משתמשים בארגז הכלים של הציור האקספרסיבי וציור הפעולה, מרוקנים זרמים אלו מן הפאתוס הנלווה אליהם, פותחים אותם מחדש ונענים להצעותיהם של ציירי המאות ה-19 וה-20, עבור ציירי המאה ה-21. זוסמן וסבח מציגים, כל אחד בדרכו, אופציה ציורית ומושגית רהוטה ומעודכנת, המפרקת את המדיום לגורמים בסיסיים כמו פעולה, מצע, סמל וחומר, חושבת בקול רם על מעשה הציור וההיסטוריה שלו, וחשוב לא פחות – עושה זאת מבלי להפסיק לצייר.

פורסם במארב

From → ביקורת

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: