Skip to content

יש"ע זה כאן

מאי 12, 2008

הדיון השטחי ביחסי אמנות ופוליטיקה בישראל נע ברוב המקרים בין תיאורית האליטה ("כל האמנים והממסד שמאלנים"), ובין תיאורית האוטונומיה ("אמנות היא מעבר לשאלות פוליטיות"). אל שתי הקלישאות החבוטות הללו מבקש האמן והאוצר אבנר בר-חמא לצרף טענה חדשה: "יש אמנות ימנית, אבל היא לא נחשפת". בתערוכה יו"ש-עו"ש, שאצר בר-חמא ב"גלריה האחרת" במכללת תלפיות בתל-אביב, הוא מציג עבודות של חמישה עשר אמנים: מחציתם מתגוררים ביהודה ושומרון ואילו החצי השני, כותב בר-חמא, מזדהה עם מפעל זה. בטקסט הנלווה לתערוכה מצר האוצר על הפער בין המקום שתופסים המתנחלים בשיח התקשורתי הפוליטי, המדיני והביטחוני, לבין העדרם (הבלתי מוצדק, לטענתו), של בני ובנות המגזר משדה האמנות. לא צריך להיות שמאלני גדול בשביל לחשוב שזו זווית ראיה מיתממת, אולם לא בביקורת תקשורת עסקינן אלא בביקורת אמנות, וזו אכן מאותגרת לנוכח העבודות המוצגות בתערוכה. מהי בכלל אמנות "ימנית" או "שמאלנית"? ומה מאפיין את נטיותיה הפוליטיות של יצירה – האם דעותיו המוקדמות של האמן הן שמעבירות את המסר, האם זו היצירה עצמה, או שמא אופן הצגתה ופירושה על ידי הצופים? כל אחת מן השאלות הללו מקבלת תשובות שונות בתערוכה, וזו כשלעצמה סיבה מספיק טובה לבקר בה.


אפרת יוקל – שכנים

בכניסה לגלריה – חדר קטן שככל הנראה שימש בעבר כמשרד – תלויים ציוריה של דבי קמפל תושבת אלון שבות, המציגה ציור של נוף בשומרון וציור של מחסום צה"לי. אם מקבלים את טענתו של בר-חמא בדבר אמנות המביעה תמיכה בהתנחלויות, מדובר בציורים המביעים הזדהות עם ההתיישבות היהודית בשטחים, אולם שיחה שערכתי עם הציירת לפני כמה שנים הותירה בי רושם מורכב יותר, וגם מבט בציורים עצמם עשוי להצביע על השקפה מנוגדת. אם יש עמדה חד-משמעית בציורי המחסומים של קמפל, זו ביקורת על חרמנותם של החיילים המופיעים בהם. אתר הבנייה המופיע בציור הנוף, נראה דווקא כחטוטרת.
אמביוולנטיות דומה עולה למראה דיוקן הרב מנחם פרומן שצייר חגי הלברטל. שום פרט בציור אינו מוסר לצופה מידע על דעותיו הפוליטיות של האמן או של מושא היצירה. תיאורו של פרומן, המתמקד בתווי פניו, שיערו וזקנו הלבן והסמיך, מזכיר אינספור ציורים של אנשי דת מתקופות שונות, ואלמלא היה מוצג בתערוכת "אמנות ימנית" ספק אם הייתי משייך אותו למחנה זה. אגב, פרומן, המשמש כרב הישוב תקוע בגוש עציון, הוא פעיל שלום ותיק ומשתתף קבוע במפגשים עם אנשי דת מוסלמים. מבחינות שונות הוא אדם פתוח ורב-תרבותי יותר מרוב "אנשי השמאל" בישראל.

האפשרות לפרשנות כפולה מופיעה גם בציור "שכנים" של אפרת יוקל, המתאר בצורה ריאליסטית בתי יישוב ערבי המבצבצים מעל גדר בטון מסיבית. ציור קטן ויפה זה יכול היה להיות מוצג באותה המידה גם בגלריה של עמותת זוכרות, המבקשת לעורר בציבור היהודי מודעות לנכבה הפלסטינית. כך גם עבודתה של נחמה גולן, המציגה בתערוכה תצלום קבר טרי שדגל ישראל מצויר עליו, ויכול היה להתפרש כאמירה "שמאלנית" נגד פולחן הלאומיות והמוות, וכן דיוקנו של משה זר, שציירה אפרת שנלר. זר, מאצולת המתנחלים ואחד הקיצונים מביניהם, מצויר כשהוא יושב נינוח ושבע רצון על גבי פסל אריה שואג. ספק אם זו הייתה כוונתה המקורית של הציירת, אך הוא נראה כקריקטורה של עצמו.


חגי הלברטל – הרב מנחם פרומן

לא פעם נטען כי בדומה ליתר חבריהם לדרך, גם אמנים מתנחלים אינם מסוגלים לראות את שכניהם הערבים ולהכיר במצבם הקשה ובעוול שנגרם להם (מידינו ומידי עצמם). אני חושב שטענה זו נכונה ברוב המקרים, אולם האינסטינקט הגורם לשלוף אותה בכל פעם שנתקלים בציור נוף שצויר על ידי מתנחל יאה למחקרים בסוציולוגיה יותר מאשר לביקורת על אמן יחיד. כשם שלא כל אמן שאינו מתגורר בשטחים מצופה לעסוק ביחסי ישראל-פלסטין (למעשה, רובם אינם עושים זאת, אבל זה כבר סיפור אחר), אין סיבה להניח שחייהם של אמנים תושבי התנחלויות מצומצמים להיבט אחד בלבד. מלבד זאת, האשמת המתנחלים בעיוורון היא פיתרון נוח למדי עבור אלו הרואים את יפו, למשל, רק ב"הפנינג אמנות רחוב פלוס שוק איכרים וסיור אל השקיעה (הסעות מארלוזרוב)". אז נכון שעוולה אחת אינה מבטלת עוולה אחרת, אך המרחק בין האוריינטליזם של הימין ("כיכר השוק ריקה"), לאוריינטליזם של השמאל ("מזרח תיכון חדש"), קטן מכפי שרובנו רוצים להאמין.

על איכות אמנותית לא כתבתי כמעט מילה, אולם נדמה שזה כלל אינו הנושא המרכזי בתערוכה זו. אומר רק שחרף שאיפתו של בר-חמא להצביע על קשר בין "טיב מסריה ואיכות דימוייה" של "אמנות הימין", העבודות המוצלחות בתערוכה הן אלו הצופנות בחובן משמעויות מרובדות, ולא אלו המדבררות מסרים ממוקדים באמצעות טיפול אמנותי פשטני להחריד. אני חושב שהייתי אומר את אותו הדבר על השמאל.

יו"ש – עו"ש: הגלריה האחרת, מכללת תלפיות
רחוב הזרם 10, ת"א (נעילה: 19.5.08)

ארכיון: הירוק היום ירוק מאד

פורסם במארב

From → ביקורת

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: