Skip to content

יש פה משהו בבת-ים

אפריל 27, 2008

מי שנתקל בעבר בעבודותיו של האדריכל והאמן אלון כהן-ליפשיץ בוודאי יופתע למראה עבודה שהציב לפני שבועיים בחורשה קטנה בבת-ים. בעבודות שהציג בעבר, בגלריה החדשה באצטדיון טדי, בבית האמנים בירושלים ובמקומות נוספים, יצר כהן-ליפשיץ מבני עץ דיסוננסיים, לא שימושיים ולא פרופורציונאליים, שערערו את שלמות החללים בהם נבנו, הדגישו את הסתירות ויצרו מתחים בינם ובין סביבתם. העבודה החדשה לעומת זאת, שמוצגת במסגרת הביאנלה הראשונה לאדריכלות בבת-ים, בנויה בקווים הרמוניים ומשתלבת בסביבתה באופן אורגני.

את העבודה "בית ארץ מרחב טריטוריה אדמה" יצר כהן-ליפשיץ תוך שיתוף פעולה עם נציגי העדה האתיופית בבת-ים בחורשה קטנה הסמוכה למגדל המים של העיר – אתר שהפך בשנים האחרונות למרכז בו מתקיימים טקסי האבלות של הקהילה. במרכז החורשה נבנתה סוכת עץ מעגלית המשמשת כמרכז מורשת, ומבקשת לסייע לבני העדה לגשר על הפער הדורי החריף שמעיב על חייה. הסוכה זוכה לתגובות חמות ואוהדות מצד תושבים ילידי אתיופיה, ומעניין שדווקא עבודה עם אוכלוסיה המאופיינת בשבר כפול – שבר בין דורי פנימי ושבר בין בני העדה לכלל החברה – גרמה לאדריכל שעסק בסתירות ומתחים ליצור מבנה הוליסטי ונושם.


פיצוץ בצנרת – שלי פדרמן. מקור התצלומים

עבודתו של כהן-ליפשיץ היא דוגמא לסוג הפרויקטים שהוקמו בביאנלה, ומבקשים ליצור מרחב ציבורי פתוח, שמיש ונגיש, תוך ניסיון לענות על צרכי התושבים באמצעות הידברות ושיתוף פעולה עמם. זה גם סוד הצלחת התערוכה, שגייסה, לצד יוצרים ותקציבים, גם את תושבי העיר ואפילו את אגפי העירייה השונים. את הביאנלה אצרו סיגל ברניר ויעל מוריה-קליין, שאצרו בשנים האחרונות גם את התערוכות הישראליות בביאנלות לאדריכלות בוונציה וברוטרדם, ותמר דראל-פוספלד. השלוש הזמינו אדריכלים, מעצבים ואדריכלי נוף לשוטט בבת-ים ולהציע פרויקטים שישפרו את פני העיר ויהוו מעבדה, יישומית לא פחות מאשר תיאורטית, שאת פירות ניסיונותיה ניתן לחוות כאן ועכשיו. הן מספרות כי היוזמה לטפל במרחב הציבורי נולדה על רקע העובדה שגודל הדירה הממוצעת בבת-ים הוא 60 מ"ר, מה שמדגיש את נחיצותם של "שטחי אוורור" עבור התושבים.

אחד המוצלחים מבין עשרים ותשעת הפרויקטים הפזורים ברחבי העיר הוא "פנס רחוב עם שאלטר", שיצרו המעצבות שירי כנעני וטלי אריאלי. השתיים בחרו במדשאה שמחברת בין שיכונים גדולים וצפופים, לאחר שהופתעו לגלות כי חרף צפיפות הדירות, נותרו הדשא ורחבת המדרכה שלצדו שוממים לגמרי בכל שעות היום. על מנת למשוך את התושבים למקום, הציבו השתיים פנסי תאורה (עם שאלטר), שמיכות פיקניק מעשה ידיהן, וכסאות משוק הפשפשים שנצבעו בצבע מכוניות כדי שיוכלו לעמוד בתנאי האקלים בחוץ. התוצאה מלבבת, ובביקור במקום בשעות הערב היא גם מתגלה כשימושית מאד. הרחבה שוקקת חיים. ילדים משחקים על הדשא, הורים יושבים על הכיסאות האדומים ומפטפטים, ובפינה, ליצן מעביר שעת סיפור.

לא רחוק משם, על גבול העיר, ברחוב כ"ט בנובמבר הנחתך בגסות על ידי קיר הבטון התוחם את כביש איילון, יצרו אבי ליזר ודנה הירש, אדריכל נוף ורקדנית, את The real estate – עבודת נוף אורבני המבקשת לרכך את המעבר החריף בין שכונת מגורים וכביש ראשי, באמצעות מעין שמיכת דשא המטפסת מן הרחוב לקצה הקיר. דראל-פוספלד, שהייתה חברה בצוות תכנון הנוף של כביש 6 (פרויקט שהיווה בתחילה דגל אדום עבור ארגונים ירוקים, והפך לבסוף למצמצם זיהום ולאחד הכבישים היחידים בארץ שמהם ניתן לראות נוף טבעי), מכנה את העבודה "גבול דיפוזי", המנסה להחליף את המונומנט האפור, הגס והמכוער שהשאירה חברת הבנייה, בשטח המאפשר חיים משני צדיו.


פנס רחוב עם שאלטר – שירי כנעני וטלי אריאלי

הסיור בביאנלה (לרשות המבקרים הועמדו הסעות וזוגות אופניים להשאלה), ממשיך ל"גן עדן קטן" – רצועת אדמה צרה שמפרידה בין השיכונים והפכה למרכז שכונתי לחקלאות אקולוגית ובו מגדלים התושבים ירקות ותבלינים, חולף על פני "פיצוץ בצנרת" – מזרקה פארודית שיצרה שלי פדרמן ונראית, כשמה כן היא, כפיצוץ בצנרת המים הפורץ מן המדרכה (באחד הימים הראשונים אחד התושבים אף ניסה לסתום את המזרקה), וממשיך לעבר "טבע בעיר" – מגרש נטוש ששימש במשך שנים כמזבלה מאולתרת ותחנת סמים. לקראת הביאנלה נוקה המגרש והפך לגן חולי המשחזר את צמחיית הדיונות בסביבה, שהטיפול בו הועבר לאחריותם של תלמידי בית-ספר סמוך. בכלל, "אחריות" היא מושג שחוזר ועולה בשעת הסיור, שני רק ל"שיתופיות" ו"דיאלוג".

פורסם במארב

רוב העבודות אמורות להישאר ברחובות גם לאחר נעילת הביאנלה, שאחת ממטרותיה המרכזיות, מלבד שיפור פניה ותדמיתה של העיר, היא טיפוח הקשר והמחויבות של התושבים והעירייה כלפי עצמם. קשה לדעת כיצד יראה הפרויקט בעוד שנה, שנתיים או עשור (עבודה אחת כבר הושחתה), אולם עצם הרצון, הנכונות וההצלחה הנוכחית לשתף פעולה הן עם האוכלוסיה המגוונת והן עם העירייה, על מערכותיה הבירוקרטיות המתישות, מותירות את המבקרים בתחושה אופטימית, וזה אינו דבר של מה בכך.

From → ביקורת

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: