Skip to content

ארט-פול

אוקטובר 22, 2007


יאנה רייקובסקה – דקל בשדרות ירושלים, וורשה

מבקר שיצעד בשדרת ירושלים – אחד הרחובות הראשיים בוורשה – לא יתקשה להבחין בפרט יוצא דופן: עץ דקל מלאכותי הניצב במרכז השדרה. העץ – 15 מטרים של פלסטיק, ברזל ובטון – הוצב במקום בשנת 2002 על ידי האמנית יאנה רייקובסקה. שנתיים של סחבת בירוקרטית נדרשו לרייקובסקה לצורך קבלת אישור להקמת הפסל, והצבתו עוררה המולה תקשורתית. הדקל, שהוצב במקום בו נוהגת העירייה להציב מדי שנה את עץ חג המולד, הצליח להרגיז לא מעט מתושבי וורשה ומנהיגיה, שטענו כי מדובר בפרובוקציה.
הדקל בולט במוזרותו. זקיפותו הדוממת ומראהו המזרח תיכוני עומדים בניגוד מוחלט לנוף העירוני האירופאי שסביבו. מראהו, כמו גם סיפור התלאות שעברה האמנית במהלך העבודה, משקפים היטב את תחושותיה לגבי החברה בה היא חיה ועובדת. רייקובסקה, שאינה יהודיה ולא עסקה בשואה או בישראל בעבודותיה הקודמות, ביקשה להצביע על חוסר יכולתה של החברה הפולנית לקבל את השונה ממנה, ועל הקטסטרופה האנושית שנוצרת במצב כזה. התגובות שעורר הפסל בתחילה המחישו את טענתה, אבל למרבה האירוניה, חמש שנים לאחר הקמתו, הפך הדקל מסמל להפרה בוטה של הסדר הטוב לאתר צילומי כלולות פופולרי.

פוסט-סטאליניזם

הכלכלה הפולנית מתחזקת בשנים האחרונות, ועמה גם סצנת האמנות המקומית. מאז נפילת הגוש הקומוניסטי נפתחו גבולותיה של המדינה הן מערבה והן מזרחה. כך גם גבולותיה האמנותיים. האמנים הבולטים עוסקים בוידיאו, מיצג וניו-מדיה, ומודעים מאד להיבטים טקסטואליים ולמושגים כמו שיח ביקורתי ומעורבות חברתית. אדריכלים כוכבים מוזמנים לעצב את בנייני העיר החדשים. נוכחים נפקדים הם הציירים. למערביים רבים נדמה שתנופת היצירה הנוכחית החלה בשלהי שנות השמונים, עם עלייתה של תנועת "סולידריות", הדמוקרטיזציה והקבלה לאיחוד האירופי, אולם מי שבקיא בעולם האמנות הפולני יתאר את השינוי הגדול כתוצר של שנות השישים, ואף קודם לכן.
"אם רוצים לדייק, השנה המשמעותית עבור האמנות הפולנית היא 1953– שנת מותו של סטאלין", אומר ווצ'ק קרוקובסקי, מנהל מרכז אויז'דובסקי לאמנות עכשווית. "זה רגע מכריע משום שהוא מסמל את תחילת פיזור הערפל ופתיחתה של פולין לעולם. החל מסוף שנות החמישים אמנים פולנים הורשו לבקר מחוץ לפולין ונחשפו לזרמים המרכזיים באמנות האירופית של התקופה. כך צמח פה גל של אמנים קונספטואליים ואוונגרדיים, שהתבגרו בשנות השישים ויצרו עבודות שחותמן ניכר עד היום".

קרוקובסקי, בשנות השישים לחייו, מלווה את האמנות הפולנית כבר שנים רבות. במרכז אותו הוא מנהל, השוכן בטירה שנבנתה במאה ה-17 ושימשה גם כבניין משרדים ובית חולים צבאי, מוצגות מדי שנה עשרות תערוכות המלוות בעבודה מחקרית. בנוסף הוא מוציא לאור את Obieg – כתב העת הגדול והידוע ביותר לאמנות בפולין, ומארח אמנים זרים המוזמנים לשהות ולעבוד במקום לתקופות קצרות. על חזית הבניין מופיעה עבודה של האמן האמריקאי לורנס ווינר, שחקק מעל שער הכניסה את המשפט "Far too many things to put in such a small box".
לאחרונה הוצגה במקום תערוכה מקיפה בשם "לה-קורבוזיה והסוציאליזם", שעסקה בהשפעת האדריכל על הבנייה בפולין בשנות החמישים והשישים. מדובר בנושא שהשלכותיו מעסיקות לא מעט אמנים בפולין של ימינו, כמו גם בארצות פוסט-קומוניסטיות נוספות, עקב נטייתן של הרשויות להזניח אזורים שלמים שנבנו בתקופה הקומוניסטית ואז למכרם במחירי מציאה ליזמים שהורסים את הבניינים. כך מודרות אוכלוסיות חלשות ממרכזי הערים, ונמחקים בניינים שרבים טוענים כי הם ראויים לשיפוץ ולא להריסה. נראה כי אחרי חצי מאה של תהפוכות לא מוצלחות, פולנים רבים קצו בניסיונות למחיקת העבר לטובת הווה מבטיח יותר. תחושה כזאת עולה מעבודותיהם של אמנים רבים דוגמת ניקולס גרוספייר, קרולינה ז'דנק וקטרינה יוזפוביץ', העוסקים בנושא באמצעות צילום, רישום ומיצב.

ניקולס גרוספייר – צילום

כאשר קרוקובסקי נשאל על מקומו של סוציאליזם חדש באמנות הפולנית, ואפילו על גלי נוסטלגיה לתקופה הקומוניסטית, הוא מצטמרר וממהר לומר כי רק מי שלא מכיר את התקופה יכול לחוש נוסטלגיה כלפיה. מי שאינה מצטמררת היא אגנישקה רייזכר, אוצרת שותפה בגלריה Lokal 30 השוכנת בבניין דירות ברחוב פוקסל האופנתי שבמרכז וורשה. לטענתה, לצד אמנות פמיניסטית, המבט החדש על הסוציאליזם הוא הנושא החשוב ביותר באמנות פולנית עכשווית. בין הסיבות לכך היא מזכירה את הממשלה הימנית והשנויה במחלוקת של פולין. "האמנות הפולנית עוברת בשנים האחרונות מפורמליזם לאקטיביזם", טוענת רייזכר. "החברה הפולנית היא חברה שמרנית מאד, ולכן נושאים שכבר נדונו בעבר בארצות מערביות רבות עדיין מעוררים בה התנגדות ורגרסיה, שבאה לא פעם בתגובה לתהליכים דמוקרטיים. מצד אחד הקפיטליזם השתלט על החיים בפולין והפך אותה לארץ עם פערים כלכליים גדולים, ומצד שני לקראת שנת הלימודים החדשה, למשל, החליט משרד החינוך לחזור ולחייב את התלמידים להגיע ללימודים בתלבושת אחידה. החיבור הזה, לצד חשדות להפעלת לחצים פוליטיים על מוסדות תרבות ואף על אזרחים מן השורה, יוצר מתחים רבים שבאים לידי ביטוי באמנות".

שאלת הלחצים הפוליטיים טעונה במיוחד בימים אלה, שבוע לפני סיומה של מערכת הבחירות במדינה (בינתיים נערכו בחירות ומפלגת השלטון הפסידה. י.א). בשנים האחרונות הקימה ממשלת פולין – קואליציית ימין-מרכז קתולית ושמרנית – משרד מיוחד למלחמה בשחיתות. לטענת רבים אין הרבה מן המשותף בין שמו של המשרד ובין פעילותו. הם מוסיפים כי למעשה מדובר בזרוע כוחנית הפועלת בשירות השלטון ובניגוד לכללי הדמוקרטיה. קרול זינקביץ' ואנה לזאר, עורכי כתב העת לאמנות "סקציה", סבלו לא מעט בגלל המדיניות הזו. בשנה האחרונה נאלצו השניים לפעול ללא תמיכה ממשלתית, לאחר שסירבו לחתום על הצהרה שלא שיתפו פעולה עם הממשלה הקומוניסטית. חובת החתימה, שבוטלה לאחרונה בהוראת בית המשפט העליון בפולין, היא עניין מגוחך. ברור שהשניים, שבשנותיה האחרונות של הממשלה הקומוניסטית עוד למדו בבית הספר היסודי, לא לקחו חלק בפעילות כזו סירובם לחתום על המסמך הוא עניין עקרוני הנובע מהתנגדות למה שהם מכנים סתימת פיות והשתקת קולות אופוזיציוניים.

פוסט-סטייליזם

לצד גלריות אלטרנטיביות ומרכזים ממשלתיים צומחות בוורשה גם גלריות מסחריות. רובן שוכנות במרכז העיר ועיצובן מזכיר גלריות אופנתיות ומבוססות בערים רבות בעולם. הן מציגות אמנות אלגנטית למדי שמזכירה לא פעם יצירות דומות המוצגות בגלריות במרכז תל-אביב, ומנוהלות על ידי גלריסטיות מטופחות וחמוצות, בדיוק כמו אחיותיהן בתל-אביב.
אחת הגלריות המסחריות המרכזיות היא גלריה Le Guern, שהוקמה לפני שלוש שנים על ידי אגתה סמוצ'ינסקה-לה גרן, "שהתחתנה עם גבר צרפתי ששמו נראה לה מתאים לגלריה לאמנות", כדבריה. זו גלריה נעימה ונקייה למראה, המייצגת כמה מן האמנים הפולנים המרכזיים של ימינו, דוגמת הצלמת סופיה קוליק, אנה באומגרט ואלכסנדרה פולישיוויץ', שיצרה את פרויקט Wartopia – משחק מילים המשלב בין וורשה, מלחמה ואוטופיה. מדובר בעבודת אנימציה תלת-ממדית בשני חלקים. הראשון הוא הדמיה של וורשה, כפי שהייתה עשויה להיבנות לו הנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השנייה, והשנייה היא הדמיה של העיר ע"פ החזון הסוציאליסטי, שלא הוגשם גם הוא.

אלכסנדרה פולישיוויץ – וורטופיה (פרט)

אם עולם האמנות בוורשה מזכיר לא פעם את הסצנה בתל-אביב, קרקוב היא הווריאציה הירושלמית. הדבר בא לידי ביטוי קודם כל במראה העיר, שמשלבת בין בנייה חדשה ובין רובעים עתיקים עתירי סמטאות מרוצפות אבן וצריחי כנסיות מתקופות שונות, וכן בקהילת האמנות הקטנה והלהוטה שפועלת במקום. הביקור בעיר מתחיל ב"בונקר לאמנות" – חלל תצוגה עירוני גדול. חלקו האמצעי של הבניין נבנה במאה ה-19, בעוד צדדיו המודרניים חסרים חלונות ועשויים גושי בטון כהה המונחים זה על גבי זה בסדר אקראי למראה. מכאן גם נובע שמו של הבניין.
לאחר הביקור מתאספת סביב שולחן בבית קפה קבוצה רב-דורית של אמנים. המבוגר שבהם הוא ארתור טייבר – אמן מיצג ידוע ומנהל המחלקה לניו-מדיה באקדמיה לאמנות בקרקוב. אחריו מגיעים כריסטוף קליימק וברברה מרון – אוצר עצמאי ועורכת כתב העת לאמנות "Fort sztuki", גוול ומגדלנה קובנצ'קה, המנהלים עמותה וחלל אלטרנטיבי לאמנות, ופבל גרדיניק ויאן פלטר-ז'יברק – צמד סטודנטים בני עשרים וארבע שפתחו לאחרונה את גלריה ארט-פול. שמה של הגלריה הוא פרודיה על התוספת pol לכל דבר שקורה במדינה, מספרים השניים, ומזכירים לי את כרטיס הישרא-כרט בארנקי.
השיחה בבית הקפה קולחת. רבים מן הצעירים היו בעבר תלמידים של טייבר, וההערכה ההדדית בין המשתתפים ניכרת. בדומה לסצנת האמנות בירושלים, גם בקרקוב נראה כי אנרגיות ויצירתיות נבלמות עקב בעיות תקציב, ולא פחות מכך בגלל קוטנה של קהילת האמנות בעיר. החלל שמנהל קליימק פתוח לקהל במשך שעתיים ביום, גלריות מסחריות כמעט אינן קיימות, וחללים אחרים נאבקים על קיומן באופן יומיומי. כמו בירושלים, גם בקרקוב זריקות העידוד האמנותי מתקבלות בעיקר בפסטיבלים ואירועים חד-פעמיים.
את ההבדלים בין וורשה וקרקוב מתארים המשתתפים בשיחה כהבדלים מסורתיים בין מרכז ושוליים, ואת פריחת אמנות הוידיאו והמיצג ודעיכת הציור בשתי הערים הם מסבירים בריאקציה לאמנות שנות השמונים בפולין – שנות קרב המאסף של המפלגה הקומוניסטית. בשנים אלה פרח בפולין ציור ריאליסטי דתי ומסוגנן שזכה לעידוד הממשל, בעוד אמנים אחרים סבלו ממצוקת תקציב ותצוגה. בשבע-עשרה השנים שחלפו מאז, רובם המוחלט של אמני שנות השמונים נשכח לגמרי, ויהיה מעניין לגלות מה יעלה בגורלם בעוד כמה עשרות שנים. האם יחזרו אל האופנה בתערוכה מקיפה ואמביציוזית, או שיישארו בגדר קוריוז חולף.

פורסם במארב

From → ביקורת

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: