Skip to content

גנדרנות שימושית – יונתן אמיר

מרץ 24, 2007

אני אוהב אמנות ואוהב היסטוריה. לעיתים שתי האהבות הללו משלימות זו את זו, לעיתים הן מקבילות זו לזו ולעיתים מתנגשות זו בזו, שכן איש האמנות עוסק בהישגים אסתטיים, בעוד שהיסטוריון יתייחס גם לציור גרוע במיוחד כאל מקור ראשוני אמין ומסמך אותנטי של תקופה. ההקדמה המתנצלת הזו נועדה בעיקר עבור אנשי האמנות. היא באה להסביר מדוע אני מפרסם מאמר שמבוסס באופן בלעדי על ציור אחד, מבלי לומר אף לא מילה אחת על הציור עצמו.

במג'מין ווסט – דיוקן הגנרל רוברט מנקטון, 1762.

"פילוסוף אמריקאי אומר באיזשהו מקום: גבר צעיר הוא עשיר כשיש לו שכל בראשו וחליפה טובה בארון. הפילוסוף הזה צודק. הוא מכיר את בני האדם. מה יועיל השכל אם אי אפשר להבליט אותו באמצעות בגדים טובים?" אדולף לוס, אופנת גברים.

הקצין הבריטי הססגוני והמגונדר שמופיע בציור למעלה עומד בגבו לשדה קרב בוער. שמו רוברט מנקטון, גנרל. שימו לב לבגדיו של מנקטון. הוא נועל נעליים שחורות ומבריקות, גורב גרביים לבנים, לובש חולצה לבנה, אפודה צהובה ומעיל אדום, וחובש לראשו כובע שחור המעוטר בסרטי זהב. לכאורה, אף פרט בלבושו אינו מעיד על פעילותו הצבאית, ולמעשה הוא נראה כמו פקיד. בגדיו נקיים ומגוהצים, פניו וכפות ידיו נקיות ללא רבב, ואפילו לחרבו יש מראה אלגנטי, נקי ונוצץ, כמו הייתה תכשיט ולא כלי לחימה. אלמלא עמידתו הסמכותית של הגנרל, קנה התותח מימינו ועמוד העשן השחור שמיתמר מאחוריו, קשה היה לנחש כי מדובר בקצין בכיר שזה עתה ניצח בקרב מכריע וקשה.

מדי צבא מודרניים היו חידוש בתקופת חייו של מנקטון. בספר על תרבות הביגוד, מספר ההיסטוריון דניאל רוש על ציור מן המאה ה-17 המתאר חיילים בבגדים רגילים, כאשר הדבר היחיד שמפריד בינם ובין החברה האזרחית ובינם לבין עצמם הוא נשקם. במאה השנים שחלפו השתנתה המגמה, והמודעות לחשיבותם ותפקידיהם השונים של מדי צבא סדירים ואחידים התפתחה. באותה תקופה החלו חיילים להתלבש בהתאם לצרכים שהכתיב תפקידם, אולם נדמה כי במקרה של מנקטון ושל יתר בעלי דרגות הקצונה הגבוהות, דרישות בסיסיות ממדי צבא – יצירת זהות בין חברי קבוצה ובידול מקבוצות אחרות, הסוואה, עמידות, בידוד והגנה מפגעי מזג האוויר, חסינות לפגיעת חיילי האויב וכדומה – אינן באות לידי ביטוי. מדוע, אם כך, עוצבו המדים בגזרות אלגנטיות ונתפרו מבדים צבעוניים כל-כך? סיבה אחת יכולה להיות העובדה שבמאה ה-18 עדיין לא נוצרה הפרדה ברורה בין צבא ואזרחות, ומלחמה נחשבה אז בסך הכל כ"המשכה של הדיפלומטיה". זהו הסבר חלקי בלבד. הוא מבהיר אמנם מדוע מדי קצונה דמו לבגדי אזרחים רשמיים, אך אינו מספק הסבר לססגוניותם. ההסבר השני קשור בחשיבות המשמעתית שמעניק רוש למדי הצבא בכלל, ולעיסוק השוטף, הדקדקני והממושך בתחזוקתם. בספרו מתאר רוש את מערכות כלי הכביסה והניקוי, וכן סדר פעולות הכיבוס, הגיהוץ, העמלון, הצחצוח, המירוק ולבסוף – לבישת המדים, שכל חייל נאלץ לבצע במסגרת פעילות סיזיפית ואנטי-אינדיבידואליסטית שאינה נובעת מצרכים מלחמתיים ישירים, כי אם מן הצורך למשטר את החיילים ולהכפיפם למרות אחת. גם הסבר זה אינו מספק, שכן א: הציור מתאר את הגנרל מייד בתום המלחמה ולא בזמן אימונים. ב: ניתן להניח שלקצין בדרגתו של מנקטון היו עוזרים ומשרתים שהתקינו את התלבושת עבורו. מדוע, אם כן, לובש הגנרל מדים ייצוגיים ובולטים כל-כך?

צבע כסמל מעמד

בשנת 1603 הלכה לעולמה המלכה אליזבת', שהנהיגה אופנת לבוש בשחור-לבן. מותה סימל את מות אידיאולוגית האופנה בה דגלה וסלל את הדרך לפיתוח סגנונות חדשים. עם זאת, אף שבגדים צבעוניים נעשו מקובלים באנגליה במהלך המאה ה-17, טכנולוגיות צביעה, שהגיעו לאי עם הפליטים הפרוטסטנטים שברחו מן היבשת, עוד לא זכו להכרה רחבה, והצבעים עצמם, שמקור רבים מהם בשווקים של אסיה וארצות מרכז אירופה, היו נדירים וקשים להשגה עד למאה ה-19. על כן, בגדים צבעוניים לא היו נפוצים באנגליה של אותם ימים, ובוודאי שלא בקרב המעמדות הנמוכים שלא יכלו להרשות לעצמם מותרות כאלו. עובדה זו מסבירה, בין השאר, מדוע באותה תקופה נצבעו מדי החיילים הפשוטים בגוונים של לבן, אוקר, אפור וכחול. מדי הקצונה הבכירה, לעומת זאת, עוצבו בצבעים חזקים ובוטים בהרבה. כפועל יוצא מכך, הצבע הפך מאליו לסמל מעמד.

בספרו "אימפריית האופנה", עומד ג'יל ליפובצקי על מאפייניו התיאטרליים של הלבוש. הוא טוען כי כל בגד הוא גם תחפושת, ובכל התלבשות יש מידה של התחפשות. דבריו של ליפובצקי נוגעים בנקודה מהותית לתולדות הלבוש בכלל ולגנרל מנקטון בפרט. מרגע שנקבעה הבחנה ברורה בין מדי החיילים ומדי מפקדיהם, ומטבע הדברים גם בין מדים ובין בגדי יומיום בכלל, הופך כל ניואנס עיצוב לבעל משמעות סמלית. מבט זה מעמיד את מדיו של מנקטון באור חדש, כאשר דמותו של הגנרל "נחוות במישרין, אך מורחקת לכלל ייצוג", כדברי גי דבור, מחבר הספר "חברת הראווה". מערכת הבגדים המשוכללת שלובש הגנרל מנקטון היא מערכת שימושית. זהו שימוש החורג מן המאפיינים הרגילים והמוכרים של פעילות מלחמתית והוא קשור בהשלטת סמכות. המדים משמשים במקרה זה כמנגנון הפרדה, זיהוי והבדלה. בלעדיהם מנקטון אינו אלא אדם בשר ודם, ואילו באמצעותם הוא ממקם את עצמו במסגרת היררכיה פיקודית-מעמדית כמפקד, מנהיג ואסטרטג – מדינאי של מלחמות ומהלכים צבאיים. לא אזרח מן השורה. גם לא לוחם. בגדיו הם "השקפת עולם שהיתרגמה לחומר. ראיית עולם שהוחפצה", ויוצרת "יחס חברתי בין אנשים, בתיווכם של דימויים". מאחר ובתקופה האמורה דרגות קצונה הוענקו לבני אצולה על סמך מעמדם החברתי וקשריהם המשפחתיים, חליפת מדיו הצבאיים של מנקטון מעידה גם על מעמדו האזרחי. ליפובצקי טוען כי חיקוי אופנות מתרחש באופן מעמדי, מלמעלה כלפי מטה, ומדרבן את בני המעמד הגבוה להמשיך להתחדש. על רקע זה ברור פתאום מדוע בגדיו האלגנטיים, הרשמיים והבולטים של הגנרל מנקטון משדרים מסר לכלל החיילים ומזמינים אותם לצעוד אחריו. שכן, בפרפאזה על דברי אדולף לוס, מה יועילו כושר מנהיגות וכשרון אסטרטגי אם אי אפשר להבליט אותם באמצעות בגדים הולמים.

One Comment
  1. לאורך ההסטוריה ידעו איך ללבוש בגדי גברים אלגנטיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: