Skip to content

מוציאה את הדברים החוצה

פברואר 27, 2007

"לפני שנה שלחתי עבודה לתערוכה אוברקראפט שהוצגה במוזיאון חיפה" מספרת האמנית ורה קורמן. "זו הייתה הדפסה גדולה על נירוסטה, והיא יצרה השתקפויות שעשו המון בעיות לתאורנים של המוזיאון. יום שלם הם עבדו וקיללו בלי לשים לב שהפרחים והדימויים שמופיעים בעבודה מורכבים מאברי מין ודימויים פורנוגרפיים, אבל ברגע שהם הבינו הם נהיו הרבה יותר רגועים ונחמדים".

הדודות לא קולטות

האנקדוטה במוזיאון חיפה לא הייתה הפעם הראשונה שעבודותיה של קורמן – יצירות פוטומונטאז' מעובדות על ידי מחשב – בלבלו את הצופים. ההכלאות שהיא יוצרת בין סקס לבין יצירות מופת מתקופת הרנסנס והבארוק גורמות לעבודות למתוח גבולות בין היפה, המפתה והמגעיל. לא תמיד מבחינים בכך במבט ראשון, ורק התבוננות בוחנת חושפת את אברי המין הפעורים, הזקורים והנוטפים שמסתתרים מאחורי הפרחים ושאר הדימויים, או את חתך האשכים שנראה מרחוק כמעט מופשט, ובעצם מתגלה כוואגינה. "כל מיני דודות פולניות לא קולטות את זה", מספרת קורמן. "הן עומדות מול העבודה ומתפעלות מן הפרחים והצבעים היפים, עד שפתאום זה מכה להן בפרצוף".


ורה קורמן – הדפסה דיגיטלית

קורמן, 28, נראית כמו ילדה טובה. היא גרה עם חבר בדירת סטודנטים, לובשת ג'ינס וסוודר לבן, ושותה תה כי היא "קצת מצודדת". רק כשהצלמת מגיעה היא קמה ומחפשת "משהו מעניין ללבוש". על פניו לפחות אין בה אפילו קמצוץ מן האקסהיביציוניזם שבא לידי ביטוי בעבודותיה. זה די מפתיע בהתחשב בעובדה שלא רק פורנו, סאדו-מאזו, וציורי מופת מופיעים בציורים, אלא גם דיוקנאות עצמיים.
היא נולדה בקולומביה, התגוררה בברזיל, ובגיל שבע עלתה עם אמה לישראל. את לימודי האמנות החלה במכון אבני וסיימה במדרשה, שם הציגה בעיקר ציורים וקצת קולאז'ים. אל הפורנו והציור במחשב הגיעה רק אחרי הלימודים. "בתקופת הלימודים יש המון התעסקות בפוליטיקה, במה שיגידו המרצים ואיך יראו הביקורות. אתה לומד ולא עובד, וזה הבדל מהותי. רק כשיצאתי מבית הספר הרגשתי שאני מתחילה שלב חדש, שאני באמת יכולה לעבוד".
איך התחלת?
"אני חושבת שהעניין נולד כשהתחלתי לעבוד עם המחשב, דבר שקירב אותי לפנטזיות שלי ואפשר לי לבטא אותן. זה לא קרה בגלל האינטרנט – אני דווקא עובדת עם דימויים מחוברות סקס ולא מהרשת – אלא בגלל שמחשב מעבד תמונה ולא יוצר אותה. זו תמונה שכבר הייתה ולכן אני רק עובדת עליה. סוג העבודה הזה עזר לי להתחבר לזיכרונות. פתאום, בשלב העבודה על המחשב, התפרצו זיכרונות ילדות שכלל לא הייתי מודעת אליהם. ילדות בקולומביה ובברזיל מטביעה בך זיכרונות של התרבות קתולית. זה מורגש בכל בית, בכל רחוב ובכל כיכר. הפסלים הנוצריים, הדימויים מן הכנסיות, התמונות שאנשים תולים בבית, אלו הדברים שאני זוכרת משם".
ומה הקשר לפורנו?
"גם חלק גדול מתרבות הפורנו יונק מן התרבות הנוצרית. בתמונות של גבר שיורד לאישה, למשל, זה תמיד נראה כמו מריה וישו. אבל חוץ מזה פורנו זה מקום של סבל ועונג. יש לכך המון השלכות. מצד אחד זה מוסתר, ומצד שני זה קיים בכל מקום. לכל החברים שהיו לי יש דברים כאלו בבית, שלא לדבר על האינטרנט. מצד אחד זה דוחה אותי ואני לא יכולה להסכים לניצול המיני שכרוך בדבר, ומצד שני יש בזה משהו מפתה ומדליק. מבחינה זו אני לא מסכימה עם הביקורת הגורפת על הפורנו. אני לא נגד, אלא שואפת ליצירת פורנו שוויוני, פורנו שנעשה גם על ידי נשים ולמען נשים. הפורנו הופך לטאבו רק במקום של חטא. אז במקום לאסור, צריך להוציא את הדברים החוצה. ומבחינתי, הדרך היחידה להתמודד עם הנושא היא לפרק אותו – לשכתב ולהתבונן מחדש".

העדינות משתלמת

כשקורמן החלה לעבוד היא יצרה עבודות מבעיתות שכוללות דימויים של בשר חשוף וצינורות ואביזרי מין הנעוצים במקומות שונים בגוף. העבודות נדחו על ידי מספר גלריטים שטענו כי הן בוטות מדי. עם הזמן למדה קורמן ללטש ולעדן את העבודות, וכן להוסיף להן מימד של קישוטיות הבא לידי ביטוי בעושר הפרטים הצבעוניים ובהשראת הדימויים הבארוקיים הגדושים בפיתוחים. כיום כבר נראה שהמשחק והמתח בין ציור בורגני ובין פורנו מתחיל להיות משתלם, ובשנה האחרונה הצליחה קורמן למכור עבודות רבות לאספנים מוכרים. כשהגעתי לדירתה נותרו בו רק טסטים, ואת רוב העבודות נאלצנו לראות על מסך המחשב.


ורה קורמן – הדפסה דיגיטלית

לצורך עבודתה סורקת קורמן דימויים שהיא מוצאת במגאזינים, ומשלבת אותם עם צילומי דיוקן שלה. "זו עבודת נמלים עם המון התלבטויות הדרך", היא מספרת תוך כדי דפדוף בקבצים המכילים גלגולים שונים של אחת העבודות. "אנשים חושבים שעבודה במחשב היא קלה, אבל כדי להגיע לתוצאה מספקת ומקצועית צריך לטפל בהמון פרטים קטנים. אני יושבת שעות על שעות כדי לשלב את התמונות באופן המעודן שבו אני אוהבת אותן".
מה גורם לבחור דימוי אחד על פני האחרים?
"הרבה מן המגזינים שאני מוצאת בארץ יצאו בשנות השמונים. זה קצת מצחיק, עם כל התסרוקות והפוזות המאולצות אל מול המצלמה, וזה מתחבר לי לציורים כי אני אוהבת לעסוק בעודפות, בגודש, בעומס של פרטים קטנים עד שבא להקיא. גם בציורים שאני סורקת וגם בחוברות באים לידי ביטוי סטריאוטיפים נשיים מאד מוכרים וברורים – אישה מצועפת, תמימה, ילדותית אך כוחנית, ועוד.
את מבקרת את הסטריאוטיפים הללו, ובו בזמן חיה איתם בשלום יחסי.
"כן. אני לא מאמינה גדולה באידיאולוגיות גדולות. יותר מעניין אותי להיות בתוך התרבות ולחפש מתוכה, לא כלפיה. אני חושבת שככה חיים. כמו הפורנו, שדוחה ומדליק אותי באותה מידה, גם הנושא של דימוי האישה ויחסי הכוחות הוא מורכב. תמיד התעניינתי בכוח שמופעל במערכות יחסים שונות – בחיבור בין העונג לכאב. אישה היא אובייקט, מוזה, ומושא, ולכן כל הדמויות שאני בוחרת לציורים שלי הן דמויות של נשים חזקות ומורכבות. בלאדי מרי, קליאופטרה, או הציירת ארטימיסיה ג'נטלסקי – האישה היחידה לזמנה שהצליחה להביא למשפט את הגבר שאנס אותה, תלמיד של אביה. אני מאד אוהבת גם את סינדי שרמן – אמנית מאד ביקורתית כלפי החברה המערבית. אבל אני לא כמוה. אני לא רוצה להתבונן מבחוץ. יותר חשוב לי להיות בפנים".
את ההצלחה המסחרית מסבירה קורמן באמצעות הסתירות. "אני חושבת שאנשים פשוט אוהבים את המקום שבו אני יוצרת. מצד אחד זה באמת יפה, ומצד שני זה לא עוד ציור של פרחים או רפרודוקציה של ציור ישן. מצד אחד אני מכניסה סקס ומצד שני תולדות האמנות וגם קצת מעצמי. יש בעבודות שלי משהו נושך אבל ידידותי. גם סקסי וגם אמנותי".

פורסם בנוסח דומה בהעיר, אביב 2005

From → ראיונות

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: