Skip to content

אקטיביזם צילומי

ינואר 10, 2007

בשבוע שעבר דווח ב'הארץ' על הריסתם של 17 מבנים בכפר הבדואי הלא-מוכר אל-טווייל שבצפון הנגב. הפעולה בוצעה בהוראת שר הפנים ובסיוע כוחות משטרה ומג"ב, זאת למרות שועדת הפנים של הכנסת המליצה שלא לנקוט בצעדים מסוג זה. במוצאי שבת, שלושה ימים לאחר ההריסה, נפתחה בגלריה ברבור תערוכת הצילום של טל אדלר "לא מוכרים", שנוצרה בשיתוף בדואים תושבי צפון הנגב. אדלר, אמן ומרצה בבית הספר לצילום מוסררה, מוכר לתושבי ירושלים בזכות פעילויות נונסנס אנרכיסטיות כמו מפלגת "פתק" שהקים לקראת בחירות 2003, גלויות ששלח בשם עיריית ירושלים ובאמצעותן נשאלו התושבים מה יש לעשות לדעתם כנגד האיום הדמוגרפי, קמפיין "שמעון ושמעון", ועוד. בשנים האחרונות חבר לתושבי הכפרים הבדואים במסגרת פרויקט בעל אופי פוליטי כמו קודמיו, אך הומוריסטי פחות.

אל הבדואים הגיע אדלר בעקבות ידיעה בעיתון. "בכתבה סופר כיצד מדינת ישראל שכרה מטוס ריסוס שנשלח לרסס את שדות הבדואים", הוא מספר. "חומר הריסוס שפוזר לא היה חומר נגד מזיקים, אלא נגד היבולים עצמם. הזעזוע מהידיעה גרם לי להתחיל לחקור את הנושא. גיליתי היסטוריה שהמדינה מנסה להחביא".
ראשי המתיישבים בצפון הנגב מתריעים כבר שנים על כך שהאוכלוסייה הבדואית מהווה סכנה דמוגרפית וגיאוגרפית לאזור. כשאדלר שומע טענה זו הוא מתקומם. "איך אפשר לומר שהבדואים משתלטים על אדמות כשחלק מן הכפרים שלהם הוקמו על ידי אותן המשפחות לפני מאות שנים? יש 45 כפרי בדואים לא-מוכרים בנגב. אוכלוסייתם מונה כשמונים אלף איש. לאחר קום המדינה הקרקעות הולאמו ותושבים שסירבו להתפנות אל ערי הבדואים החדשות הוכרזו כפולשים. מאז עושה מדינת ישראל כל שביכולתה כדי לנשל אותם מאדמותיהם. זה מתחיל באי מתן שירותי בריאות וחינוך, אי הקמת תשתיות כבישים, חשמל, טלפון ומים זורמים, וממשיך בהריסת בתים ובהשמדת יבולים. הפתרון שעומד בפני התושבים הוא פינוי לערי הבדואים הגדולות כמו רהט ולקייה, שמספקות לתושביהן בעיקר אבטלה, עוני, ופשיעה. תושבי הכפרים רואים זאת ומסרבים, בצדק, להצטרף למפעל שכישלונו ידוע מראש. על הסירוב הזה הם משלמים ביוקר".

אדלר, שעבר להתגורר בנגב לצורך העבודה, מסתובב בכפרים, אוסף סיפורים ומצלם, במטרה להגביר את המודעות לבעיה ולקדם הכרה מדינית בכפרים. חשוב לו להדגיש את האופי השיתופי של עבודתו. "כשאני מגיע לכפר, אני קודם כל יושב עם האנשים ושומע חוויות וסיפורים. אחרי שקצת מכירים אנחנו מתחילים לחשוב ביחד איך לבנות את הצילום. בוחרים את המיקום, את התנוחה, את מספר המצטלמים. בסופו של דבר מקבלים סיפור ותמונה שמלווה אותו, כשגם הסיפור וגם התמונה אינם תיעוד של המבט שלי על הדברים, אלא תוצר של שיתוף פעולה".


טל אדלר – מחמד אבו-ג'ודה וסלימאן אבו-אג'ג' ליד המסגד ההרוס באלזערורה. להגדלה

עוד על הפרוייקט באתר מארב

From → ביקורת

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: