Skip to content

אנשים רגילים

דצמבר 19, 2006

יעל ישראל כתבה כאן על האנטישמיות של הבמאי הגרמני ריינר וורנר פאסבינדר. היא לא הראשונה שחושבת ככה. לדעתי זה לא נכון. יום אחד, כשיהיה לי זמן, אנסה להסביר למה הטענה שפאסבינדר אנטישמי בגלל שהדמויות היהודיות בשניים מסרטיו אינן מושלמות, מגוחכת בדיוק כמו הטענה שהסרט "עלי, פחד אוכל את הנשמה" עושה אובייקטיפיקציה למרוקאים מפני שהוא מציג מהגר מיואש שעובד במוסך ואוהב לאכול קוסקוס.
פאסבינדר אינו עושה הנחות לאיש (גם לא לעצמו), אך עיקר הביקורת שלו מופנית כלפי החברה הגרמנית. עדות עדכנית לתקפות טענותיו ניתן למצוא בסרטו החדש של הבמאי הגרמני מיכאל ורהובן "החייל האלמוני", שהוצג השבוע בסינמטק במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי, ומתאר את התגובות שעוררה תערוכה היסטורית בשם "תערוכת הורמאכט".

במשך שנים רבות טענו הגרמנים כי השמדת היהודים במלחמת העולם השנייה נעשתה על ידי חיילי האס-אס בלבד, וכי חלקו של הורמאכט – הצבא הגרמני הסדיר – במעשה, "בטל בשישים", כדברי קנצלר מערב גרמניה קונרד אדנאואר. "תערוכת הורמאכט", שהוצגה לראשונה ב-1999, חשפה כי לא רק שה"חיילים הרגילים" ידעו על ההשמדה המתרחשת, הם אף לקחו בה חלק פעיל.

מי שכבר היה כאן כדי לעקוב אחרי סרטיו של פאסבידר בזמן שיצאו (בשנות השבעים), לא יופתע לגלות את השדים הרדומים שמתעוררים בעקבות התערוכה. אינטלקטואלים בורגנים מופיעים בסרטו של ורהובן, לצד מפגינים גלוחי ראש, חיילים וותיקים ובני משפחותיהם, ומסבירים, מי בעדינות ומי באלימות, כי הם/אבא שלהם/הדוד שלהם/העם הגרמני כולו, היו אנשים טובים וחפים מפשע, וכי התערוכה, שמכונה בין השאר כ"קונספירציה של הירוקים והליברלים", "מאופיינת בדיסאינפורמציה", ו"מוציאה שם רע לעם הגרמני". בין השורות צצות מחדש דיעות קדומות ומוכרות שבאות לידי ביטוי במסווה של מהוגנות חברתית. בחירתו של הבמאי לקטוע עדויות מצמררות בצילומי מקהלת א-קפלה של גברים מעונבים בגיל העמידה, משקפת היטב את עמדתו ביחס לתגובותיהם של חלקים גדולים מן החברה אותה הוא מתעד, החברה בה הוא חי.

בערב ההקרנה נערכה לכבוד ורהובן קבלת פנים ברוח חג החנוכה. תחילת האירוע הופרעה על ידי הקב"ט של בנייני האומה, שסירב להכניס לבניין אדם ערבי שלא הציג תעודת זהות. העובדה שאותו אדם עבר בדיקה גופנית כמו כל אחד שנכנס לקולנוע לא הפריעה לקב"ט, שהבהיר כי "זכותו להחליט שהערבי לא יכנס", ולאחר מכן נבח על אישה אחת "מי את שתקראי לי גזען?".
תגובות הקהל שהתגודד סביב הכניסה, מי באצבעות דביקות מריבה ומי ובפה מלא בצק של סופגניה, נחלקו ברובן לשניים. היו שטענו כי "הקב"ט צריך לבצע את עבודתו", ואחרים שחשבו שזו חוצפה, כי "מדובר בערבי שעובד כאן".

From → ביקורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: