Skip to content

חוגג, מסכם, מגרד את הראש ומתכונן

דצמבר 9, 2006

  • לפני שנה בדיוק פתחתי את חוסר סדר מאורגן. "בגדול – בלוג על אמנות. בקטן – בלוג חובק עולם", כפי שקבעה אלכסנדרה ינאי מ-נרג'. במהלך השנה פרסמתי קרוב למאה וחמישים פוסטים. ממוצע של שלושה לשבוע, בערך. לאחרונה ירד קצב הפרסומים באתר. אני מתנצל בפני קוראים שמחו, ובצדק, על הרעת התנאים. לא קל לכתוב בימים אלה; על פי המסמך עליו חתמתי לפני שלושה חודשים, אם לא אמלא את חובותיי כבן זוג אקנס בח"י זקוקים. לא נעים, מה גם שבתקופה זו אני זקוק לכל זקוק. חוץ מזה, כבר כמה חודשים שאני כמעט לא כותב בעיתון. אפשר לקרוא לזה חופשת לימודים. בנוסף שקעתי לאחרונה בכל מני יוזמות אמנותיות ועסקיות שאולי יצאו לפועל ואולי לא. כך או כך, אני מקווה שאוכל לחזור לכושר הכתיבה הרגיל בסוף הסמסטר, אם הוא יגיע. בינתיים, הנה סיכום שנתי קצר, פלוס הזמנה, פלוס פרומואים:
  • הפוסט המעצבן: שני הפוסטים שהכי עיצבנו את מושאיהם הם ראיון עם הבמאי אבי מוגרבי, וביקורת על ההחלטה להציג את תערוכת בוגרי בצלאל בנתב"ג. תגובת הנהלת בצלאל מובנת, גם אם קצת מוגזמת לטעמי. הראיון, שפורסם לראשונה בהעיר לרגל הקרנת סרטו של מוגרבי "נקם אחת משתי עיני", זיכה אותי במתקפת צרחות וקללות שלא הייתה מביישת את כרישי האייטיז של מרכז הליכוד. האמת היא שעד היום אני לא מבין מה כל כך עצבן את מוגרבי. הראיון עימו זרם בנעימים, וכפי שהוא עצמו הודה מאוחר יותר, כל מילה שהופיעה בטקסט אכן נאמרה. כנראה שמוגרבי, שבאחד מסרטיו בחר לעטר צילומים של אריק שרון בפסקול געיות של שור, חש שלא הייתי מספיק עדין במהלך העריכה.
  • בפוסט המביך ביותר שפרסמתי באתר החלטתי (לא ברור למה), לכתוב שאני מתכוון להצביע למפלגת העבודה (לא ברור למה). למרבה המזל, הפוסט הזה לא הוציא את ההמונים לקלפיות. מצד שני, נראה שהדבר היחיד שיכול היה להיות שקול למבוכה שבבחירה הזו, הוא בחירה בכל אחת מן האלטרנטיבות.
  • בחיים לא הייתי מנחש שמאמר ארוך על ייצוג השואה באמנות הישראלית, יהפוך לפוסט הפופולרי ביותר באתר. הנתון הזו גורם לי לגרד את הראש ואני מתאר לעצמי שלגוגל יש יד בדבר, כמו גם בהבדלים הגדולים בין מספרי הכניסות לראיונות שונים. פרוייקט פופולרי נוסף הוא אינדקס אתרי האמנים שממשיך לגדול בקצב איטי ומספק חומרים לשעות שוטטות רבות.
  • שני פוסטים שלא זכו לתשומת הלב הראויה, לטעמי, כוללים שתי עבודות שאני מאד קשור אליהן – התחריט פרח באגרטל, והצילום בית שמש, מחצבה. מצחיק לגלות שגם הרייטינג של מדור היח"צנות לא הצליח להתרומם (כמו גם המדור עצמו).
  • תערוכה חדשה: ביום חמישי הבא, 21.12 בשמונה בערב, תיפתח בגלריה ונטה תערוכת יחיד של הצייר חן שפירא, שהציג גם בתערוכה שומן. בפתיחה, כמו תמיד, לידיה המפיקה תתקלט, הקהל ינשנש, האמן ידבר והאוצר ימלצר. כאמור: יום חמישי ה-21.12, שמונה בערב, בגלריה ונטה – רחוב הרכבים 4, תלפיות, ירושלים.
  • עוד מתבשלים במיי-דוקיומנט לקראת השנה החדשה: פוסט נוסף על ולטר בנימין, הרחבה על צילומיה של דליה אמוץ, קצת ביקורות שוטפות וקצת צילומים חדשים.
  • יקירת הבלוג היא כמובן MOON הבלתי נלאית, שמקפידה לקרוא, להתבונן ולהגיב כמעט על כל רשימה וכל דימוי שמופיעים פה. מון עברה לאחרונה לאכסניה חדשה ונאה. מומלץ לבקר.

From → יומן

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: