Skip to content

יהודי וגרמניה נפגשו במסיבה

ספטמבר 24, 2006

"מה עושים שני חברים בתנועה מרקסיסטית" שואל טיל רהמן. "מתפצלים", הוא משיב לעצמו. "ומה עושה חבר אחד באותה תנועה? חוטף סכיזופרניה".
יום רביעי בערב. סביב שולחן קפה על המדרכה ברחוב שלומציון המלכה יושבים רהמן, המוכר גם בשם די.ג'י גליטרבורג, ובת זוגו רוני שן-דר. הוא יוצר גרמני ואורח קבוע במסיבות ואירועי תרבות בירושלים. היא מנהלת ה"דילה", פאב הופעות ומקום מפגש פוליטי-חברתי שנמצא משמאלנו. יחד הם יזמו ואצרו את פסטיבל c.sides שייערך בשבוע הבא (29-31 באוגוסט) במרכז הקונגרסים (בנייני האומה) בירושלים. מאה אמנים ומוזיקאים, מקומיים ובינלאומיים, ישתתפו בפסטיבל שיתקיים זו השנה השנייה, ויכלול הופעות, תיקלוטים ומיצגי אמנות.
שן-דר: "הפסטיבל נולד כי רצינו לעשות אירוע שיתבסס על דיאלוגים ויציג מוזיקה ואמנות אלטרנטיבית, אבל לא יתפשר על איכות של הופעות, סאונד ותוכן. באירופה דבר כזה קורה בכל שבוע. אמנים ומוזיקאים נוסעים מפסטיבל אחד לשני, פוגשים יוצרים חדשים, מעשירים את התקליטייה שלהם ומרחיבים אופקים. פה זה לא קורה".
איך אפשר להגיד שזה לא קורה כשיותר מחצי מהמשתתפים בפסטיבל הם יוצרים מקומיים?
שן-דר: "הפעילות התרבותית המקומית לא נוצרת בגלל מה שאנשים מוצאים פה, אלא בגלל שהם יוצאים החוצה ופותחים את הראש. ליוצר מקומי אין כל-כך לאן להסתכל. אין חנויות ווינילים, אין אירועים בסדר גודל בינלאומי, אין דיאלוג תרבותי. מאותה סיבה הוקם גם הדילה. הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, שמממן את עיקר הפעילות במקום, רצה להקים מרכז מידע ופעילות. אמרתי להם שזה לא ילך בלי שהמרכז יתפקד גם כמרכז תרבות, וכך נולד מקום שהוא גם בר-הופעות, גם מקום מפגש לקבוצות חברתיות ופוליטיות שונות, וגם מרכז מידע".

עושים קו

השיחה עם שן-דר ורהמן קולחת וגולשת בקלילות מנושא לנושא, כשכל שאלה קטנה פותחת דלת לדיון רחב. השניים מדברים איתי וגם זה עם זה, משלימים זה את דבריו של זה, מעירים הערות ומספרים חוויות. אחת לכמה זמן רהמן מתעשת לפתע, עוצר ואומר "טוב, אז אם נחזור לעניין שאיתו התחלנו…" ובמהרה השיחה שוב גולשת. הם נפגשו לפני שלוש וחצי שנים "דרך חברים של חברים", ומאז חיים על הקו ישראל-אירופה. כמו אקטיביסטים רבים נוספים, גם שן-דר ורהמן השתפשפו לא מעט בפעולות פוליטיות רדיקאליות. בניגוד לפעילים רבים, יש להם חוש הומור. על הפקת הפסטיבל הם עבדו במשך שנה שלמה.
איך מגייסים כספים לפסטיבל עצמאי בירושלים?
שן-דר: "ברור שזה קשה, ובמיוחד בפעם הראשונה. בהתחלה רצינו פסטיבל של שבוע, עם 30 אמנים ושום תלות ממסדית. רק האילוצים הכלכליים הורידו אותנו לשלושה ימים ו-14 אמנים, כפי שעשינו בשנה שעברה. השנה זה כבר היה קצת יותר קל, אבל עדיין, סיוט. באירופה אפשר לנדוד בחודשי הקיץ מפסטיבל לפסטיבל בכל סוף שבוע. בישראל פני הדברים שונים כמובן. עם עיריית ירושלים אין הרבה על מה לדבר. במכון-גתה רצו לעזור לנו, אבל המשרד המרכזי שלהם מחויב לפעילות בתל-אביב. גם תורמים פרטיים הם בעייתיים. היה לנו קשר עם תורמת גרמניה שהסכימה לממן את כל עלויות הפסטיבל, בתנאי שהנכבה תוצג בו כמקבילה לשואה. זה כמובן תנאי שלא היינו מוכנים לקבל".
רהמן: "תחשוב מה היה קורה אם גרמני בלונדיני ולא יהודי כמוני היה מגיע לירושלים ומשווה בין הנכבה לשואה".
הדילה הוא מקום שמזוהה עם אג'נדה פוליטית שמאלית וברורה. מה הקשר בין זה ובין מסיבות טכנו אל תוך הלילה?
שן-דר: "הפסטיבל הזה נולד קודם כל בגלל תחושות מצוקה אישיות. לשנינו יש עבר עשיר בפעילות פוליטית רדיקאלית. אני הסתובבתי, רצתי, הסתתרתי ונאבקתי במציאות בשטחים במשך שלוש שנים, וטיל היה מעורב בפעילויות פוליטיות-חברתיות שונות באירופה. בשנתיים האחרונות שנינו הגענו לנקודה שבה לא יכולנו להמשיך לפעול באותה צורה. נתקענו. הרגשנו שהמלחמות הללו מעוורות ומשטיחות את העולם שלנו. שהן מחלקות אותו לשחור ולבן. התחלנו להרגיש חוסר נחת בסביבות אידיאולוגיות מובהקות מידי.
ומה החלופה?
רהמן: "מודעות. כשאנחנו מדברים על יצירה ועל קונטקסט, אנחנו בעצם מתכוונים למודעות כללית, ולא לבחירה באידיאולוגיה ספציפית ומובהקת. לא הזמנו אמנים שיוצרים אמנות פוליטית באופן מופגן, מפני התחושה שלנו היא שאמנות כזו הופכת בדרך כלל לסיסמא מאוירת, וזה ממש לא הכיוון שמעניין אותנו. אמנות שמשתייכת לאידיאולוגיה מובהקת מבטאת בדיוק את ההיפך ממודעות ומורכבות".
"מודעות כללית" היא קריטריון די כללי לבחירת אמנים.
רהמן: "הזמנו מגוון של אמנים. מגוון שנועד ליצור מורכבות. אנחנו לא מחזיקים באמת אחת ומוחלטת, ולכן תומכים בדיאלוג. לו היינו מזמינים מספר מצומצם של אמנים שמשתייכים לאותו הזרם, הדברים היו הופכים למשעממים". "וימנים", מוסיפה שנדר.
ימנים?
ימנים במובן של חוסר פתיחות לראות צדדים נוספים.
ובכל זאת, כל היוצרים הם חברים שלכם. אנשים מהצד שלכם, שאתם מכירים באופן אישי.
שן-דר: "לתשובה על כך יש שני חלקים. האחד הוא שבאופן טבעי האנשים שסביבנו פועלים בראש דומה לשלנו ופתוחים לניסיונות חדשים. דבר שני, חוץ מטיסה ומגורים אצל חברים, אנחנו בעצם לא משלמים לאף אחד מהם כמעט כלום. כמה יוצרים כבר היו מוכנים להגיע לכאן במיוחד ולעבוד בתקציב אפסי בעונה החמה של הפסטיבלים, כשיש שפע הצעות להופעות ברחבי אירופה?

בלי חומות

ילד ערבי ניגש אל השולחן שלנו. מגש של מציתים בידו. שן-דר פונה אליו בערבית שוטפת, שולפת מטבע ובוחרת מצית בצבע וורוד. רהמן אומר בחיוך שהערבית שלו חלשה בדיוק כמו העברית, וזה מעיד על שוויון. סבו היה דיפלומט וקצין אס-אס, עובדה שגרמה לו לנתק את קשריו עם משפחתו. כיום הוא חי בקלן, גרמניה, והרזומה שלו כולל עבודה כשף, אח, עיתונאי, פועל בניין, מוזיקאי, אמן ועוד. באתר הפסטיבל הוא מצהיר בגאווה כי תמיד האמין שלכל אדם מגיעה חולצה וורודה ומחויטת בעיצוב דולצ'ה וגבאנה, שנרכשה בשוק הוגן ובשמינית ממחירה המקורי.
המניפסט של הפסטיבל מדבר על הצורך בפעילות יצירתית שמתייחסת לקונטקסט היסטורי, תרבותי, חברתי ופוליטי, ואני תוהה כיצד קשורים לכך האמנים הבינלאומיים שיופיעו.
רהמן: "לאמנים הזרים שיופיעו פה אין קשר ישיר למצב המקומי. מה גם שבדרך כלל מעורבויות של זרים במצבים מקומיים מלוות בעיוורון וחד-צדדיות. הקשר שלהם מתבטא בכך שכל האמנים ניזונים וקשורים במעורבות חברתית, פוליטית ותרבותית עמוקה. זו מעורבות במובן הרחב של המילה, ולכן היא אינה ספציפית לסיטואציה הישראלית-פלסטינית, אלא מתפרשת לכל מיני כיוונים. כמה מן האמנים שיגיעו מגרמניה, למשל, הם בעצמם דור ראשון או שני של מהגרים, שגדלו בסביבות תרבותיות טעונות לא פחות מאשר הישראלים והפלסטינאים, דבר שבא לידי ביטוי גם ביצירה שלהם. הרעיון הכללי הוא לעסוק בדברים בהקשר רחב. אולי בגלל זה לא תמצא את חומת ברלין באף אחת מן העבודות של האמנים הגרמנים. להראות את החומה זו לא דרך להמחיש את הבעיות שכרוכות בהפרדה ובמלחמה. החומה היא סתם סמל. זו סתם מניפולציה, וזה כל-כך שטחי ומשעמם.

From → ראיונות

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: