Skip to content

הערות על הדפס ותחושת אל-חזור

ספטמבר 2, 2006


אלכס קרמר – הדפס

טכניקות ההדפס למניהן (תחריט, ליטוגרפיה, הדפס רשת וכו') פותחו במקורן לצורך מוגדר – דפוס, ושימשו במשך מאות שנים לשכפול איורים, שרטוטים וטקסטים בספרים, לצד מוצרי דפוס כמו כרזות, גלויות וכדומה. פיתוח אמצעי הדפוס המודרניים ביטל, לכאורה, את הצורך בסדנאות ההדפס, אך כפי שאמר פעם הצייר דדי בן-שאול, אחד הדברים היפים באמנות הוא, שגילוי מכשיר חדש אינו מחייב להיפטר מהמכשיר הישן. להיפך.

דוגמא לשימוש מודרני ויצירתי ב"מכשירי ציור" ישנים ניתן היה לראות בתערוכה "מצבי ביניים", שהוצגה לפני שנה בסדנת ההדפס בירושלים. שמה של התערוכה העיד לכאורה על כך שמדובר בתערוכה דידקטית, כזו שמדגימה את אופן יצירת ההדפסים, ונועדה בעצם למילוי חורים בלוח השנה. רושם זה השתנה מיד בכניסה לתערוכה, שכלל לא הייתה עוד תצוגת "הדפסים מן האוסף". כל אחד מהאמנים המשתתפים – משה גרשוני, דב הלר, רענן לוי, מיכאל קובנר, ליליאן קלאפיש, אלכס קרמר ויגאל תומרקין – הציג הדפס אחד, כשלצדו נתלו גרסאות רבות שנוצרו במהלך העבודה. בניגוד לגרסה הסופית, שניתנת להדפסה במספר עותקים רב, להדפסים שבדרך יש רק עותק אחד, שכן לאחר הדפסת הניסיון ממשיך האמן לפתח את היצירה.

הסדרות שהוצגו בתערוכה הן עבודות מתפתחות שמאירות את הגלגולים האמנותיים (להבדיל מן הטכניים) שעובר אמן במהלך היצירה. גלגולים אלו מבהירים שוב כי טכניקות ההדפס השונות, שיש אמנים שנוטים לבטלן כארכאיות, אינן אלא טכניקות ציור ייחודיות שמאתגרות את האמן, כופות על דרכו פניות בלתי צפויות, תכנונים שבירים והחלטות אל-חזור. בניגוד לרישום או לציור בצבעי שמן – טכניקות שמאפשרות לאמן לחזור אל פרט זה או אחר ולתקן, לשנות, לטשטש ולמחוק אותו – פעולות ההדפס נעשות לרוב ללא דרך חזרה. אמן ההדפס יכול לצעוד קדימה בלבד, מפני שכשאבן הליטוגרפיה ולוחות המתכת והעץ נחרטים, מגולפים או נצרבים בחומצה, הסימן שמוטבע בהם הוא סופי. מבחינה זו, מעניין היה לראות כיצד התמודד משה קופפרמן (שלא השתתף בתערוכה), צייר שאמנותו הושתתה תמיד על ההליכה בשני צעדים קדימה, צעד וחצי אחורה וחוזר חלילה, התמודד עם מגבלות הטכניקה.


משה גרשוני – הדפס

מאחר שאמנות נוצרת לרוב בהחלטות אינטואיטיביות ולא על-פי חוקים מדעיים, התבוננות בהדפסים שבדרך מעלה שאלות לגבי "נכונותן" והכרחיותן של החלטות ובחירות אמנותיות כאלו ואחרות. כיצד קובעים כי גרסה X  דורשת שיפור, שכלול וליטוש, בניגוד לגרסה Y המוכנה להדפסה סופית? אם לשפוט לפי תגובת הקהל לעבודותיו של אלכס קרמר למשל, מקצת ההדפסים שיצר בדרך עולים ביופיים על ההדפס הסופי. קרמר, אמן שמטפל בדימוי (דמות אדם כפופה, במקרה זה) במגוון רחב של פעולות אקספרסיביות, בחר למרוח את לוח התחריט בשכבות צבע רבות המבצבצות מבין סדקי השכבות החדשות. התוצאה עומדת בזכות עצמה, אך נדמה שניתן היה בה במידה לבחור באחת הגרסאות הקודמות. שאלת ההדפס הנכון עולה גם למראה עבודותיהם של ציירים קולוריסטים מובהקים כמו מיכאל קובנר וליליאן קלאפיש, שמציגים כמה גרסאות צבעוניות למתווה אחד לציור נוף. האם הגרסה הסופית בירוק ובצהוב עולה על זו האדמדמה? קשה לומר.

בניגוד לעבודות שהוזכרו לעיל, שהן וריאציות על נושא ספציפי, בעבודותיו של משה גרשוני זוכה כמעט כל גרסה למשמעות שונה. בעבודה המפורסמת "אל מלא רחמים", למשל, לבחירת הצבעים, עומק הצבע השחור וגימור הנייר יש השלכות מרחיקות לכת על אופיה של העבודה. בגלגוליה השונים היא הופכת מכתב יד מוכתם, אקספרסיבי ומלוכלך-משהו, שנוצר באמצעות לוח תחריט, להדפס משי דמוי פוסטר צבעוני ומבריק.
משמעות חדשה מקבלת גם עבודתו של רענן לוי: תחריט דיוקנו של איש הסדנה סידון רוטנברג. תחילה רשם לוי את ראשו של רוטנברג בעיפרון. לאחר מכן העביר את הרישום ללוח התחריט, שיחק בו, שיפצר אותו והדפיסו כמות שהוא. אז, כמו בהחלטה של רגע, חתך לוי את צדו השמאלי של לוח התחריט ושינה לחלוטין את מערכת האיזונים הפנימית בתמונה. השחור הסמיך שמאפיל את צדו השמאלי של הראש היה פעם מרכז התמונה. עכשיו הוא הקצה. מעבר לו אין כלום.


רענן לוי – הדפס

From → ביקורת

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: