Skip to content

הראשון כיבה את האור

אוגוסט 1, 2006

כבר שבועיים שטרמינל 1 בנתב"ג הומה אדם. תערוכת בוגרי בצלאל המוצגת במקום, מושכת מבקרים רבים שנמלטים מהחום והחדשות אל תוך חלליו הממוזגים והמבודדים של המתחם הנטוש והמסוגר. עשרת אלפים אורחים הגיעו לטקס פתיחת התערוכה, ומהנהלת בית הספר נמסר כי בשבועיים שחלפו ביקרו במקום עוד למעלה מחמישים אלף איש. כמו כן נמסר כי תלמידים רבים יצרו קשרים עם אספנים, גלריסטים ומשקיעים. כמה תלמידים אף הצליחו למכור את כל עבודותיהם.

לפני חודש וחצי כתבתי שאני מתנגד להעברת התערוכה מבניין בצלאל בקמפוס הר-הצופים. עיקר הביקורת עסקה בנטישת ירושלים מחד, ובבחירה בשדה התעופה מאידך. חשבתי, ואני חושב כך גם היום, כי מדובר בבחירה לא ראויה, שמעידה על היבדלות וניתוק לצד לטישת עיניים ראוותנית. שילוב בין פינוק אקדמי ותאוות רייטינג. הכתבה עוררה תגובות רבות של תומכים ומתנגדים, ששלחו אי-מיילים זועמים לצד סמסים אוהדים. בדיעבד אפשר לומר שהנוסחא הצליחה והגימיק עובד. חמישים אלף מבקרים בשבועיים הם מספר חסר תקדים, המכירות גם הן חסרות תקדים, ואפילו התקשורת מפרגנת, ולא רק מדורי האמנות. האם בדיעבד, לאחר ביקור בתערוכה, אני אוכל את הכובע? לא. למה? כי בנוסף לנימוקים שהוצגו בעבר, עכשיו אני יודע גם שהביקור בתערוכה עצמה הוא חוויה בעייתית, בלשון המעטה. אני לא כותב זאת בגלל העבודות (כבכל תערוכת בוגרים, גם בתערוכה זו יש עבודות מצוינות לצד כאלו שלא), אלא מפני שאופי המתחם אינו מאפשר לצפות באף תערוכה בשקט. בניגוד לרבים מבין בוגרי המחלקות לעיצוב, שהצליחו, מטבע הדברים, להשתלב יפה במרחבי הדיוטי-פרי לשעבר, רק סטודנטים מעטים במחלקות לאמנות וצילום (אני לא מאשים איש, רק מציין עובדה), נענו לאתגר ויצרו עבודות שמתייחסות לחלל הייחודי. עבור יתר הבוגרים המחיצות הארעיות, התפאורה, ההמולה הכללית ומערכת הכריזה שברקע, הפכו לאילוץ ותו לא. חלקם נחלצו ממנו בשלום. אחרים פחות. התוצאה היא שעבודות מתערבבות אחת בשניה, מפריעות אחת לשניה ומסתירות אחת את השניה. במרבית המקרים, התצוגה הייחודית אינה יוצרת עניין חדש, כך שבניגוד למעצבים, האמנים סובלים. אז מצד אחד בבצלאל גאים לומר שהמספרים מדברים בעד עצמם. מצד שני, בתי ספר לאמנות לא אמורים לדבר במספרים.

הגעתי לתערוכה בטרמינל בלי תופים וחצוצרות ובלי להודיע מראש לאף אחד. חרף ה"חשאיות", מסתבר שזהותי "נחשפה", שכן במהלך הביקור ניגשו נציגי הנהלת בצלאל אל הסטודנטים ששהו במקום, ואסרו עליהם לשוחח או לתת קטלוג ליונתן אמיר (האויב, כדבריהם). אם יורשה לי, הייתי ממליץ להנהלת בצלאל לשלוח את אותם נציגים עלומים לשתי השתלמויות. הראשונה במדעי המדינה (כדי שיבינו את מקומה ותפקידה של התקשורת במשטר דמוקרטי), והשנייה בביטחון שדה (כי כשהאויב בשטח, הוא עלול להאזין).

From → ביקורת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: