Skip to content

עקבות של ג'סטה אירוטית

יולי 13, 2006


משה גרשוני – ציור

תחושת נחיצות וחיוניות המלווה בעצב גדול עולה מתערוכתו החדשה של משה גרשוני, המוצגת בגלריה גבעון. שלוש סדרות של ציורים גדולי ממדים מוצגות בתערוכה המרגשת הזו, המכסה כמעט כל סנטימטר של קירות הגלריה. חלק מן הציורים, שניתן לכנותם בזהירות מופשטים, מבוססים על גווני אפור שונים. בציורים אחרים מפעפע ומבליח מבעד לשכבות האפור גם הצבע הסגול. למרות העומס החזותי שיוצרת התלייה הצפופה, לא בטוח שהצגת גוף העבודות בחלל מרווח היה מיטיב עם התערוכה. למעשה, המרווחים הקטנים וגודש החומר תורמים אף הם לרוח החיוניות הקודרת, הגדושה ובו בזמן מתומצתת.

בדומה לעבודות דומות שיצר בשנים האחרונות, גם בציורים החדשים עושה גרשוני שימוש בג'ל ציור שקוף ועכור במקצת שמעורב בפיגמנט. אך בניגוד לנוכחות הגופנית ולתחושת הארוטיות המלוכלכת שהותיר החומר בעבודות הקודמות, נדמה שהפעם מעביר הג'ל המשחתי העכור תחושה של הרס נטול אירוניה וחף מקונוטציה מינית, שרומז למעין חתירה סיזיפית נגד השעון. הציורים מציגים עקבות או שיירי ציור, מה שנותר ממנו לאחר שכמעט כל שכבות הדימוי קולפו. הציור אינו דחוס כבעבר, והזרימה שלו מתפוגגת באופן שיוצר קרעים בשכבות המשחה. פה ושם מתגלים חורים במעטפת הצבע, וגם ההשפרצות שחוזרות בכמה מהציורים אינן השפרצות העבר.
הציורים צוירו בתנועות גריפה ארוכות. לפעמים הן מזכירות תנופה גדולה, ולעתים דווקא ניסיון אחיזה נואש. כל מריחת צבע הופכת להיות גם פעולת חישוף. כל ג'סטה ציורית כמו סותרת את עצם היומרה לבנות ציור צעד אחר צעד. המשיחות הרחבות – עקבות המעשה הציורי – יוצרות ציור מקולף שמצליח להיות בו בזמן חומרי ומתומצת, שמן ורזה. כך נעים הציורים הלוך וחזור בין פעולה בטוחה לציור על סף קריסה.

בריאיון עם החוקרת דנה אריאלי-הורוביץ (שפורסם בספר "יוצרים בעומס יתר – רצח רבין, אמנות ופוליטיקה") ערך גרשוני השוואה בין ציור לאמנויות אחרות. ציור, קבע, אינו מדיום לינארי. הוא אינו נבנה לאט, אלא מוגש לצופה בבת אחת. זה נכון, בהסתייגות. הציור אמנם מוגש לצופה ב"מכה אחת", אך ההתבוננות בציור בהחלט נעה על ציר זמן. הדבר בא לידי ביטוי ביתר שאת במהלך השהות הממושכת בגלריה, שחושפת בשלבים נדבכים שונים בציורים. בביקור שני בתערוכה, היא מרגשת לא פחות.

כשנשאל פעם רפי לביא מה מסתתר מאחורי הציור, ענה, בדרכו האופיינית, כי מאחורי הציור מסתתר קיר. אם ישאלו את גרשוני מה נמצא בסוף הציור, יכול להיות שישיב כי בסוף הציור יש בית קברות. בינתיים הוא ממשיך לעבוד מהבטן, ואיזה בטן יש לו, רק שיהיה בריא. בשעה שאמנים רבים עסוקים בניסוח הערות רטוריות על מנגנוני כוח ומערכות יחסים בשוק האמנות, נעים לפגוש שוב אמן שמשמר דווקא את מערכות היחסים הגופניות-רגשיות שבין הצייר למצע הציור וחומריו, ויוצר ציור חי, ציור שאמנם נושם בכבדות, אך בכל זאת – נושם.

From → ביקורת

One Comment

Trackbacks & Pingbacks

  1. משחקים בונקר « חוסר סדר מאורגן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: