Skip to content

בעיית הבית היא בעיית התקופה

יולי 4, 2006

לה-קורבוזיה – שארל אדוארד ז'נרה בשמו המקורי – האיש שטבע את המכתם "בעיית הבית היא בעיית התקופה", נולד ב-1887 בעיירה שוויצרית קטנה. את כינויו – וריאציה על המלה Corbeau (עורב, בצרפתית) – קיבל בזכות תווי פניו החמורים ואפו המחודד. אביו השען התעתד להוריד לו מקצוע, אך לה-קורבוזיה הצעיר הצטיין בלימודי אמנות דווקא, ומשסיים את לימודיו בתיכון החל לעבוד כשוליה במשרדי אדריכלות. תחילה בווינה, ולאחר מכן בפריז ובברלין. ב-1917, לאחר טיול ביוון, טורקיה, ארצות הבלקן ואיטליה, התיישב בפאריז והחל לפתח את עיקרי משנתו הארכיטקטונית. את עבודותיו הרבות ניתן לראות עד היום בהודו, ברזיל, בלגיה, שווייץ, צרפת ועוד.

קווים נקיים, צורות טהורות

לה-קורבוזיה, שהאמין כי הוא חי בתקופת מפתח, שאב השראה מהסביבה התעשייתית והאורבנית המתהווה, ונתן לרעיונות המודרנה תרגום ארכיטקטוני. "אין אומדים די הצורך את ממדי הנתק שהתרחש בין תקופתנו לתקופות הקודמות", כתב בספרו 'לקראת ארכיטקטורה'. "מכירים בכך שתקופתנו הביאה איתה תמורות גדולות, אך יהיה זה מן המועיל להשוות בין הפעילות האינטלקטואלית, החברתית, הכלכלית והתעשייתית לא רק עם התקופה הקודמת, אלא עם ההיסטוריה של הציוויליזציה בכלל".
במסגרת עקרונות התכנון והבנייה החדשים שביקש לאמץ ולהנחיל, זנח לה-קורבוזיה את האבן, העץ והרעפים, לטובת הבטון, הברזל והזכוכית. את הקישוטים והעיטורים דחה בשאט נפש יחד עם כל אלמנט בנייה לא שימושי אחר, וביקש ליצור אדריכלות ב"קווים נקיים וצורות ראשוניות וטהורות". באמצעות עמודי בטון תומכים שיחרר את הקירות החיצוניים מחובתם לשאת את משקל המבנה, ובכך סלל את הדרך להקמת בנייני השיכונים הסדרתיים. הפטור מקירות האבן העבים אפשר ללה-קורבוזיה להכניס אור טבעי אל הבתים, באמצעות הגדלת החלונות ושימוש בקירות חיצוניים העשויים מחומרים קלים כמו זכוכית, וכן להגמיש את תכנון הדירות השונות, ולעצב אותן בהתאם לצרכיו האישיים של כל דייר.

מכונות מגורים, מכונות ישיבה

אף שלה-קורבוזיה חתום על כמה מסמלי האדריכלות המודרנית, חדשנותו אינה ייחודית לו. "הפונקציונליות היא אחד מכללי מהפכת האדריכלות החדשה", כתב ולטר גרופיוס, מייסד בית הספר לבאוהאוס, כבר ב-1919. 11 שנה קודם לכן כבר הכריז האדריכל והמבקר האוסטרי אדולף לוס כי "הקישוט הוא פשע". האדריכל לואי סאליבן היה אחד מאדריכלים אמריקאים רבים שהשתמשו בבטון ובברזל זמן רב לפני שלה-קורבוזיה "גילה" אותם – ועם זאת, כפי שמסביר האדריכל שרון רוטברד באחרית הדבר למהדורה העברית של 'לקראת ארכיקטורה', נראה שאיש לא היטיב כמוהו לנסח דוקטורינה בסיסית וסדורה לארכיטקטורה המודרנית. "בית הוא מכונת מגורים", קבע לה-קורבוזיה בספרו, "כורסה היא מכונת ישיבה. כיורים הם מכונות רחצה".
הקווים הנקיים והצורות הראשוניות המאפיינים את יצירותיהם של לה-קורבוזיה ורבים מעמיתיו המודרניסטים ביטאו שאיפה לבנייה סדרתית ושימושית שתתאים לצורכי העידן המודרני. בו בזמן ניתן למצוא במשנתם הדים לחיפוש אחר תמצות מזוקק שיוחס לא פעם לכמיהה רוחנית דווקא. לכן יכול לה-קורבוזיה לכתוב כי "המהנדסים עושים ארכיטקטורה משום שהם משתמשים בחישובים שמקורם בחוקי הטבע", ובאותה נשימה להסביר גם כי "הארכיטקטורה היא עניין של אמנות, תופעה של ריגוש, מחוץ לשאלות הבנייה, ומעבר להן… ארכיטקטורה היא יחסים, יצירה טהורה של הרוח". שניות זו של תכליתיות ורוחניות באה לידי ביטוי גם במבנים שתיכנן לה קורבוזיה, כפי שניתן לראות בהשוואה בין בלוק המגורים המפורסם שבנה בעיר מרסיי, והפך לסמל הבנייה העירונית, הפונקציונלית והסדרתית, ובין בניין הכנסייה בעיירה רונשאן – מבנה פיסולי שמשלב בנייה בבטון עם עיצוב אקספרסיבי בהשראת ימי-הביניים. על הדעת עולה גם ביתן שתיכנן לה-קורבוזיה לחברת האלקטרוניקה פיליפס – מבנה פיסולי שמאופיין בצורה של פרבולה כפולה, ואמור, כדברי לה-קורבוזיה, "להביע את המקורות הבלתי ידועים של האלקטרוניקה".

ובינתיים בעולם

מבין האדריכלים הרבים שפעלו במקביל ללה-קורבוזיה, כמו גרופיוס בגרמניה, מיס ואן דר רוהה וחברי קבוצת דה-סטיל בהולנד, ופרנק לויד רייט באמריקה, נדמה שרייט הוא היוצא דופן ביותר. רייט גדל בערבות המערב התיכון של ארצות הברית, ותפיסתו האסתטית עוצבה במידה רבה על ידי תבנית נוף מולדתו. בניגוד לאדריכלים אירופאים כלה-קורבוזיה וחבריו, רייט סלד מן העירוניות המודרנית, דבר שבא לידי ביטוי באופן שבו מזער את חלונות הבניינים הציבוריים שתכנן. בדומה ללה-קורבוזיה, גם רייט שאף לפשטות ויזואלית הפועלת על פי חוקי הטבע. אך בניגוד לעמיתו, תפיסה זו הניעה אותו ליצור בתים המהווים יחידות עצמאיות וייחודיות משתלבות בנוף הטבעי, בנויות מחומרים טבעיים כגון עץ ואבן, ואינן חפות מדקורציה. "אדריכלות אורגאנית" כינה זאת רייט, בניגוד ל"אדריכלות הסדרתית" של לה-קורבוזיה. תפיסה זו באה לידי ביטוי בתכנון הבתים הפרטיים שבנה רייט, כמו יצירתו המפורסמת בית מפל המים. אך גם בבניינים ציבוריים וגדולים כמו המבנה הספיראלי והמפורסם של מוזיאון הגוגנהיים בניו-יורק.

בדומה ללה-קורבוזיה, גם חברי תנועת דה-סטיל מהולנד שאפו ליצור אדריכלות שתתאים לצרכי העידן החדש, אך בניגוד גמור לו, שאיפה זו הביאה אותם לתכנן מבנים אוטופיים המאופיינים בקומפוזיציות חמורות סבר. בהקדמה לכתב העת של התנועה כתב האדריכל תיאו ואן-דוסברג: "לאמן המודרני האמיתי, דהיינו לאמן המודע, יש מטרה כפולה: א – ליצור את האמנות הפלסטית הטהורה. ב – להכין את דרך חשיבתו של הציבור לקראת אמנות זו". במסגרת השאיפה להוביל את הציבור אל הקדמה ביקשו חברי דה-סטיל ליצור אמנות (ואדריכלות) אוניברסלית. האדריכל יעקובוס אוד, ממייסדי התנועה, כתב כי "אפשר לומר שמאבקו של האמן המודרני הוא מאבק נגד רגשות. האמן המודרני שואף להגיע אל האוניברסלי, ואילו הרגשות (כלומר הסובייקטיבי), מובילים אל הפרטי ואל המיוחד". אף שהוקסמו מן הניקיון והפשטות ביצירותיו של פרנק לויד-רייט, לא הסכימו חברי דה-סטיל עם חיבתו לחומרים טבעיים, והעדיפו את החומרים התעשייתיים החדשים ואת תוצרי המכונה. מבין הקולגות נראה שוולטר גרופיוס הוא הקרוב ביותר לרוחו של לה-קורבוזיה. גם הוא דגל בבנייה חדשה וסדרתית, והקים מבני מגורים המשמשים כטיפוס-אב עד עצם היום הזה.

לה-קורבוזיה וחבריו, כמו גם תלמידיהם בארץ ובעולם, ראו עצמם כאמנים טוטליים ונביאים בראש המחנה. מבקריהם טוענים כי פעלו כאילו האמת נתונה בכיסם, וסיפקו פתרונות יומרניים שביטאו עיוורון וחוסר רגישות. אחרים רואים בפתרונות אלו תגובה יצירתית, מופלאה ונוגעת ללב. לא לחינם זכה ראיון שערכה כתבת הארץ אסתר זנדברג עם האדריכל צבי אפרת, לכותרת "זה מה שעשינו כאן, לטוב ולרע".

From → מסביב

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: