Skip to content

נותן את עצמו גם בעניין הצורני

יוני 27, 2006

ספטמבר 2005. על קיר הסטודיו של אמנון בן עמי תלוי במאוזן מקל נחייה לעיוורים. משני צדדיו של המקל מוטבעים סימני חוליות שדרה. "זה עניין אותי בגלל הקווים" הוא אומר, "אבל גם בגלל שעיוורון קשור בהתבוננות עצמית. הסתכלות עצמית קשורה במעגלי אינפורמציה שקיימים בך, אבל מקל הוא גם קו, ואני נותן את עצמי גם בעניין הצורני".
בן עמי הוא טיפוס מורכב וחידתי –  אדם שאוהב את הסתירות, כדבריו. בוקר בוקר הוא מגיע לעבוד בסטודיו הגדול והנזירי בתלפיות. מאות אם לא אלפי העבודות שיצר לאורך השנים – ציורים, רישומים, פסלים ואובייקטים, כמו גם ספרי סקיצות ורשימות שונות – דחוסים בצפיפות במחסן הגדוש לעייפה. תערוכות פחות מלהיבות את בן עמי. בשנות השמונים והתשעים הוא הציג במקומות שונים, אך בניגוד למרבית היוצרים, נראה שאין לו צורך מיוחד לחשוף את עבודותיו. "אני לא מסתדר עם קצב היסטרי של תצוגות" הוא אומר. "חוץ מזה, אפילו כשאתה נורא רוצה להציג, לא יקרה לך שום דבר רע אם תישאר בסטודיו".

השיחה בינינו מסתעפת במהרה. הניסיון לחלץ מבן עמי משפטים קונקרטיים או אמירות מחייבות מגיע פעם אחר פעם לצמתים סבוכות או לדרכים ללא מוצא. מאוחר יותר, כשאני עובר על משפטים שרשמתי במהלך השיחה, הפנקס שלי מזכיר פתאום פנקס שירה. "אין לי מערכת של משפטים שתקשר את עבודות האמנות עם הדיבור", אומר בן עמי, כמתקומם נגד השאיפה העיתונאית להציב את הדברים במסגרת. "הדיבור באמנות הוא דבר שסותר את עצמו, וזה אחלה, ואני שמח כשהולכים עם הסתירות. אבל כתיבה על אמנות היא כמו ספרות. היא לא צריכה להיות דידקטית".

המתחים והניגודים שעולים בשיחה, בין פעולות שכלתניות ורגשיות, צורניות ומושגיות, מודעות ואינטואיטיביות, ניכרים גם בעבודות, שמסרבות להתחייב ולצעוד במסלול אחד קבוע. כך לצד כפפות מנייר צלופן שהוצמדו אל הקיר במסמר, ניתן לראות גם ציורים גדולי מימדים שנעשו על פי שרטוט אנטומי של מיתרי קול. לצד מגב ירוק תלוי ציור שמתאר לשון שלוחכת שד. אחד האובייקטים המעניינים והחידתיים שעל הקיר, הוא ספרו של הפילוסוף הגרמני היגל "הפנומנולוגיה של הרוח", שאקדח סיליקון הוחדר מבעד לדפיו. בן עמי מבצע פעולה אינטלקטואלית מושכלת (או אנטי-אינטלקטואלית, אבל עדיין מושכלת), ויוצר פסל-קיר תלוי בעל נוכחות אלימה ואלגנטית כאחד. תוצר של פעולת שיסוף בוטה, שהופכת לבסוף למעודנת, כמעט. "אנשים נמצאים בחורים, בביבים, ועושים אמנות. העשייה האמנותית לא יוצאת נפסדת מזה", הוא מסביר. "אז אתה בפריפריה, ואתה רואה דברים אחרת, וגם לא צריך לתת לעצמך דין וחשבון, כי אתה אמן. אפשר להצמיד לאמנות כותרות, כמו מופשט, ולהכניס אותה לזרם ספציפי, אבל ציור הוא תמיד חיצוני לנושאים הרגילים".

From → ראיונות

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: