Skip to content

שטח פרתי

יוני 20, 2006

"אז אתה מבין", מסביר לי דייוויד, "ישו תפס אותי במקום שיכול היה למצוא אותי בקלות – בפאב. ישבתי עם חברים. שתינו. לא הרבה, לפחות לא בשביל סקוטים. בקיצור, ישבנו. פתאום ישו בא וביקש ממני להפסיק לחיות כמו שאני חי. ישר ידעתי שזה ישו. איך? לא יודע. ידעתי. זו מתנה. מתנה בחינם. במצב כזה לא שואלים שאלות מיותרות. אנשים מחפשים את אלוהים כל החיים שלהם, ואני מקבל אותו בלי לבקש".

ליפתא. כמעט שישים שנה אחרי עזיבת תושביו המקוריים, הכפר מיושב מחדש. בתים רבים שנותרו על תילם מאוכלסים בטיפוסים שונים שגרים בבית ערבי עם חור בתקרה, אך גם עם גינה, נוף ובריכת מים הבוקעים מתוך הסלע. על המים יושבת חבורה שכמו יצאה מסיפור של מארק טווין; מבוגר חבוש כיפה היושב בצל העץ, שותה גולדסטאר מבקבוק ומברך אותנו לשלום, אדם גבוה, רזה ומזוקן שמשתעל ללא הרף, וצעיר בעל שיער ארוך ומבטא רוסי. הזקן עם הגולדסטאר ממיין את האוכלוסיה לרוסים גרים בצד שמאל, נרקומנים בצד ימין, ומוסד גמילה משותף שנמצא מעל כולם. ריח מתקתק של תאנים מורגש באוויר, ופה ושם בין ערמות הזבל נראים סימוני שבילים של רשות שמורות הטבע. קשת האבנים שמעל נקבת המים מעוטרת בכתובת "נחמן מאומן", ועל כמה מקירות הבתים כתב מישהו באדום "שטח פרתי. הכניסה עסורה".

את דייוויד אני פוגש בעלייה חזרה. בשנת 79, כמה חודשים אחרי ההתגלות ארז תרמיל ויצא מסקוטלנד. הוא התחיל בלונדון, משם המשיך במסע דרך צרפת, בלגיה, איטליה ויוון. לירושלים הגיע לאחר ארבעה חודשים שהיו "כמו עוד התגלות", כדבריו. מאז ביקר כאן עוד פעמיים. גרושתו נשארה בבית, כמו גם שני הילדים ש"יודעים טוב מאד לבזבז כסף, אבל עוד לא למדו להרוויח אותו". לפרנסתו עובד דיוויד כרכז שליחויות בסופר-מרקט. מרוצה? "מה אכפת לי, אני כבר פגשתי את המשיח".

From → מסביב

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: