Skip to content

אפקט המראה הוא גם סחרחורת אהבה

יוני 15, 2006

שוקי בורקובסקי – מתוך הסדרה רשימות, פאריז

ספר האמן של שוקי בורקובסקי "הטרוטופיה: קברים וקברי שייח'ים – מחברות 3,4", הוא אובייקט "סיפרי" לא פחות מאשר ספרותי. לא קוראים אותו – קוראים בו. מטיילים לאורכו ולרוחבו של הספר, המהווה מיני-מוזיאון שחלליו עוצבו בהתאמה למרחב שבין העיניים ליד. זו שכיית חמדה למשוגעים לדבר, המודפסת במהדורה מוגבלת ויקרה, כרוכה בבד בצבע בורדו, ועטופה במארז הכולל שני ספרי צילומים, ומחברות טקסטים בעברית, אנגלית וערבית, מאת בורקובסקי, אריאל הירשפלד, והמשורר הפלסטיני יליד סאפורי (ציפורי), טאהא מוחמד עלי. זהו ספרו השני של בורקובסקי. קדם לו ספר צילומים של ציורי חאג', שיצא בשנה שעברה. השקת הספר מלווה בתערוכה בגלריה נגה, הכוללת ציורים וצילומים מתוך הסדרות "אכו ונרקיס" ו"רשימות, פאריז".

ספרו של בורקובסקי מתאר ומזמין יציאה למסעות שונים, כאשר המסע הראשון הוא, כמובן, מסעו הגיאוגרפי של האמן, ששוטט במהלך עשר שנים ביהודה, שומרון, עזה ומצרים, בחיפושיו אחר קברים וקברי שייח'. הצילומים – עכבות המסע – שמופיעים בספר, אינם ערוכים ומסודרים על פי סדר כרונולוגי או טופוגראפי, כי אם על פי זיקה אישית הקשורה בצורתם של הקברים וביחסים ביניהם. לעיתים מתוארים הקברים בתקריב, ולעיתים בצילום בזווית רחבה החושפת גם את סביבת הקברים, את עיטוריהם ואת המבנים הקטנים שבתוכם הם נמצאים.

בתי קברות יכולים ללמד לא מעט על החברה שיוצרת אותם. במאמרו של הירשפלד מתוארים כמה מן ההבדלים המהותיים בין בתי קברות של פאריז, נאפולי, בתי קברות יהודיים במזרח אירופה, והקברים שצילם בורקובסקי. כך, בעוד מתיה של פאריז טמונים בין סלסולי אבן קלאסיציסטים ותיאטראליים, ומתיה של נאפולי קבורים ב"בית קברות רועש ומצלצל; גם אם שורר בו שקט יחסי, נדמה שהכל מתנפנף בו ומקים שאון שאינו פוסק גם בחושך", הקברים המוסלמיים משדרים שקט, פשטות וחיבור אל הנוף. אף שמדובר במקומות קדושים, אופיים המיוחד והשתלבותם האורגאנית במרחב, מעידים על מקומם הטבעי של הקברים בחיי הקהילה. "הם אינם דומים למקדשים, ובדימוי הקרוב ביותר למהותם הוא של בית. אלה בתים עיוורים וחרשים, והם בתים לאנשים שוכבים, אבל הם בראש ובראשונה בתים", מסביר הירשפלד.

פירוש שמו של הספר – הטרוטופיה – הוא "מקום אחר" (הטרו – אחר, טופוס – מקום). הטרוטופיה היא גם כותרתה של הרצאה מפורסמת שנשא התיאורטיקן מישל פוקו, ועוסקת במרחבים המתקיימים במקביל זה לצד זה, באופן רשתי. פוקו מזהה את בית הקברות כמרחב המקיים יחס דו-משמעי של הכפלה ואחרות לסביבתו. על פי כלל זה, קברי השיח' מטשטשים את הגבול הברור שבין חיים ומוות, ויוצרים מקום שהוא בו בזמן שיקוף של עולם החיים, לצד הסטה שלו.

היחס הדומה אבל שונה בין בית הקברות לסביבתו, יכול להוות מפתח לפרשנות עבודתו של בורקובסקי, הקשורה באופני התבוננות, ייצוג ומורכבות הקשר בין המציאות למבט שמכונן אותה (או להיפך). לא לחינם נקראת סדרת הציורים "אכו ונרקיס", על שם העלם היפה שמתאהב בבבואתו המשתקפת במים, במעין "סחרחורת אהבה ללא אובייקט אחר זולת התעתוע", כפי שמתארת הפסיכואנליטיקאית ז'וליה קריסטבה בספרה "סיפורי אהבה". בהשתקפות יש סוג של גילוי, והצללים, העיוותים וההשתקפויות המופיעות בציורי "אכו ונרקיס" (ובאופן שונה גם בסדרת הצילומים "רשימות, פאריז"), קשורים בתהליכי הגילוי המתרחשים מול מראה – כל מראה – שיכולה לומר את האמת ובו בזמן לשקר. זהו מסע שבו יוצא הצופה (החי?) אל עבר האובייקט (המת?), וחוזר אל עצמו, מעצמו.


צילום מתוך הספר

From → ביקורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: