Skip to content

השלד שנשאר

יוני 6, 2006

לפני: גלעד אופיר – מחנה אנסאר, 1997

משהו מפתיע קורה בתערוכה של גלעד אופיר, "מעשים וימים", המוצגת בגלריה גורדון. התערוכה דומה לקודמותיה בסגנונה אך שונה במהותה, ועל כן היא מפתיעה בעיקר במבט שני. אופיר, שהתפרסם בעבר בזכות תצלומי בסיסי צבא נטושים ואתרי בנייה, מציג הפעם שלוש סדרות חדשות, שמתארות מבנים ארעיים בנגב, שלוליות ושיחי קקטוס. פורמט הצילום הגדול והישיר נותר כבעבר, אך מבטו של הצלם השתנה. העבודות צולמו בחודשים האחרונים, ואופיר מדבר על תחושת דחיפות שאינה אופיינית לפרויקטים ארוכי הטווח שעשה בעבר. יומיים לאחר הפתיחה, אגב, רוב העבודות בתערוכה כבר נמכרו.

"היענות גופנית לאובייקט"

"זה צבע טרי שקשה לי להסביר אותו, אולי כדאי להתרחק ממנו קצת ולקבל פרספקטיבה", אומר אופיר. "בתערוכה הזו אני עוסק בחומריות יותר מאשר בדימוי מסוים. כשאני מצלם בריכה, למשל, זה לא נובע מרצון לעסוק בבריכות או שלוליות, אלא בחומר שלהן. לאובייקטים שצילמתי בעבר היה סיפור שקשור במיקום, בהיסטוריה ובמטען התרבותי שלהם. תמיד גם ציינתי ליד כל עבודה את המקום והתאריך של הצילום. הפעם המקום בכלל לא חשוב. רוב העבודות, אפילו המבנים הבדואים מצפון הנגב, נקראות 'ללא כותרת', ונראה שהאובייקטים החדשים קצת משוחררים ממשקל המקום שלהם".
אם אין חשיבות למקום, מה מביא אותך לבלות חורף שלם באזור בדווי ולצלם שרידי מבנים?
אלה מבנים עונתיים, הם לא נטושים או הרוסים, לפחות לא במובן של חורבה. האנשים שגרים באזור משתמשים בהם בהתאם לצורך, ובזמן שהם לא בשימוש השלד נשאר. אדריכלים שראו את הצילומים התרגשו מהתכנון, מהמיידיות ומפשטות החומרים. זו אדריכלות שיש בה אלגנטיות שקשורה לכך שהיא נעוצה רק חמישה סנטימטרים בתוך הקרקע, ובכל זאת חוזרת לעצמה בכל פעם. זה לא מבנה אינסטנט.
בעבר דיברת על נופים שעברו טראומה ועל מצב פוסט צבאי שנוכח בעבודות שלך. נראה שבתערוכה הנוכחית יש ניסיון להשתחרר או להתנער מתחושת הריקנות הזו.
זו בפירוש תערוכה שונה, גם אם היא קשורה לדברים שעשיתי בעבר. אין לתערוכה נושא. בעצם, זה לא שאין נושא, זה שאין כותרת. יש בצילומים עניין חדש בחומריות ובקשר לאובייקט. יש פה מטא-צורה מסוימת – רחבה, מלאה. אני לא יודע אם כבר אפשר לדבר על מעבר מריקנות למלאות, אבל זה נשמע טוב. בתקופת לימודי בניו יורק לקחתי קורסים בסמיוטיקה, וכשבאתי לארץ היה לי ברור שאני הולך להפעיל את הצילום ככלי מחקר סמיוטי שבוחן את המקום, כלי שמאפשר לך לנקוט עמדה ביקורתית כלפי הדבר שאתה מצלם, אבל בסופו של דבר הצילום הרבה יותר מורכב ואמביוולנטי מזה.
איך יוצרים עמדה מורכבת בצילום?
זה צריך לבוא מהצלם. כשאני עובד, נוצרת ביני ובין האובייקט המצולם מערכת יחסים. זו ממש היענות גופנית לאובייקט, לא במובן הפטישיסטי אלא ברמת הרוח. המורכבות נולדת מהאופן שבו אתה מתבונן על הדברים ומבין שצילום לא עושה רק פעולה טכנית של הצבעה על נושא מסוים. אתה מבין שנושא אחד יכול ליצור עמדות שונות. לכל צילום יש שני צדדים – בצד אחד המשקל ההיסטוריוני-ארכיאולוגי, ובצד שני הכוח של התמונה כדימוי שמתמצת ולא רק מתעד. מתמצת לא במובן של צמצום, אלא במובן של העצמה. צילום טוב מבודד כיוון מסוים ונותן לו הגברה, מכוון את הצופה להסתכל עליו.


אחרי: גלעד אופיר – ללא כותרת, 2006

ירושה שהולכת איתנו

נעים לשבת בסטודיו של אופיר, וניכר שהוא מבלה בו שעות רבות. ספרים וקטלוגים גודשים את הספרייה והספה, ועבודות רבות מכסות את הקירות. בפינה תלוי ציור קטן של משה קופפרמן, מתנת הגלריסטית ברטה אורדנג, שאצלה עבד בתקופת לימודיו בניו יורק. רוב עבודותיו של אופיר מודפסות בגודל של מטר וחצי. את הבחירה בפורמט הוא מייחס, בין השאר, לאהבתו הגדולה לציור המופשט האקספרסיבי באמריקה, ובמיוחד לעבודתם של ווילם דה-קונינג ורוברט מאת'רוול. הוא בן 49, נשוי ואב לשניים. בעבר ציין את היותו בן לניצול שואה כהשפעה מכוננת על עבודתו, והשתתף בתערוכות קבוצתיות שעסקו בנושא. "נקרופוליס", סדרת צילומי הבסיסים הנטושים שיצר בשנות התשעים, רוכזה בספר שהקדיש לזכרו של אביו, ש"זיכרונותיו מתקופת השואה ואחריה התמזגו בחיי ועבודתי".
בעבודות החדשות התכנים הללו אינם נוכחים באופן ישיר ומפורש כמו בעבר.
יש ירושה שהולכת איתנו, נרצה או לא נרצה, אבל היא באה במינונים שונים. בעבודה על 'נקרופוליס' זה היה ברור – אי אפשר שלא לחשוב על מחנות השמדה כשמצלמים בסיסי צבא נטושים. אבל השנים וההתעסקות המתמשכת בנושא יוצרים מצב שבו אתה קצת משחרר. לא שנפרדתי מזה, אבל אני חושב על כך פחות. ובכל זאת, אני יכול להראות לך אי-מייל שקיבלתי היום מהאוצר חיים מאור, שתמיד מוצא את זה אצלי. לא משנה מה אני מציג, הוא תמיד ואומר, 'אתה רואה, זה שם. גם אם חשבת שזה איננו, זה ישנו'".

דרור בורשטיין על נקרופוליס

From → ראיונות

One Comment

Trackbacks & Pingbacks

  1. חוסר סדר מאורגן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: