Skip to content

בתקופת בית ראשון לא היה עם פלסטיני

יוני 2, 2006

השבוע פרסם אורי קציר, הידוע גם כמפעיל האתר אפלטון, את רשימת הבלוגים הנבחרים לשנת 2006. "חוסר סדר מאורגן" זכה להיכנס לרשימת עשרת הבלוגים המבטיחים (יחד עם עוד שני חבר'ה מהשכונה). זהו כבוד עם אחריות בצדו, שכן איש מבלוגרים שמופיעים ברשימת ההבטחות של 2006 אינו רוצה למצוא את עצמו ברשימת האכזבות של 2007. מכיוון שכבר מזמן חשבתי לגוון קצת את בלוג האמנות הזה, אני פותח מדור שטח חדש.

והפעם, במיוחד לרגל יום ירושלים: בתקופת בית ראשון לא היה עם פלסטיני

יום רביעי אחר-הצהריים. הרובע היהודי. על שלט קטן ברחוב בוני החומה, פינת רחוב פלוגות הכותל, הדביק מישהו את הסטיקר "אין ערבים – אין פיגועים". מתחת לסטיקר עומד ערבי בחלוק לבן ומסדר כיבוד על השולחנות. אין ערבים – אין קייטרינג. הכיבוד מוגש באדיבות אריאל – מרכז לתולדות ירושלים בימי בית ראשון, ובטקס שיחל בעוד כמה דקות יחנך מיצג חדש שמתאר את תולדות התקופה. בדפי ההסבר מצוין כי מדובר בתקופה שטרם פוענחה לאשורה, ומשמשת עילה למחלוקות מחקריות רבות. פרופסור עמי מזר, שזוכר את החפירות הראשונות "מהתקופה שהאוכלוסייה במקום הייתה עדיין פלסטינית", מספר שבשנים האחרונות התגלו באזור ממצאים מפתיעים, שמעמידים את הסיפור המקראי בסימן שאלה גדול. "האם בבל בכלל הייתה קיימת בימי מלכות דוד ושלמה?", שואל מזר, "ואם לא, מה זה אומר על המידע שיש לנו על ירושלים?". המיצג עצמו אינו מתייחס למחלוקות הללו, מה שבוודאי יספק עילה למחלוקות נוספות בעתיד.

נאומי הפתיחה מסתיימים במהרה, והקהל מוזמן להיכנס אל האולם החשוך. על המסך מופיע הצייר בצלאל (גיל פרנק), שמבקש לצייר את ירושלים, יצירת חייו, אבל יוצאים לו רק רישומים וקווים. "ירושלים, קטונתי מלציירך", מכריז בצלאל, ומתחיל לספר את תולדות העיר מימי שלמה המלך ועד הכיבוש הבבלי וחורבן בית המקדש. דגם העיר קטן למדי (בקנה מידה של 1:460). הוא נבנה על סמך הצלבות בין ממצאי חפירות ובין הכתובים, וכולל בתי מגורים, מבני שלטון, חומות וביצורים. דגם בית-המקדש נבנה על פי השערה. מסתבר שמדובר במבנה קטן למדי, בסביבות שלושים מטר. ירושלים המתוארת במיצג היא עיר "צנועה בחומר ועשירה ברוח". עיר של ערכים, אור לגויים. "הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט" מצוטטת תוכחתו של הנביא ירמיהו. בזכות ערכים אלו, נאמר, תהיה ירושלים עיר הנצח.

כעבור שעה האירוע מסתיים, ואני פונה לכיוון מרכז העיר. ביציאה משער יפו, קרני שמש אחרונות עוד משתהות לרגע, צובעות את גגות משכנות דוד בכתום. האורות בחלונות הקומפלקס היוקרתי כבויים. רחובותיו ריקים. אין דבר מעיק יותר מעיר רפאים השרויה בחשיכה. אני חולף על פני פתחו האימתני של חניון ממילא, ומטפס לרחוב בן-סירא. מימין ומשמאל ניצבות גדרות גבוהות שתוחמות את מה שעתיד להפוך למוזיאון גדול על שם הסובלנות, שמקימיו הצהירו כי לא יטפלו בנושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

From → מסביב

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: