Skip to content

ירושלים תחתית

מאי 4, 2006


אתי אברגי'ל – ללא כותרת. להגדלה

17 אמנים מציגים בתערוכה "ירושלים תחתית". כולם פועלים בסדנאות האמנים בתלפיות, ירושלים. באופן טבעי, תערוכה קבוצתית כזו כוללת חתך רחב של עשייה, שכן בין האמנים המשתתפים בה יש נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים. אנשים שגדלו בסביבות שונות, למדו אצל מורים שונים ויוצרים בטכניקות שונות. ובכל זאת, למרות ההבדלים הרבים, נדמה שההחלטה של כל אחד ואחת מן האמנים לפעול בירושלים מקרבת ויוצרת דיאלוגים לא צפויים ביניהם. בשעה שנדמה כי כמעט טבעי להיות אמן בתל-אביב, לעשות אותו הדבר בירושלים זו כבר בחירה. האמנים העובדים בסדנאות האמנים בחרו לחיות ולעבוד בירושלים, ותוצאות הבחירה הזו מוצגות בתערוכה.

עיר קשה, ירושלים. "פצועה במזמורי התהילה / שנחרתו בפגיונות" כדברי המשורר דן פגיס. עיר חצויה, קשת יום וטעונה. עיר בירה מוזנחת. עיר קדושה ומחולקת, הרצופה בבתי קברות השוכנים לצד משרדי רשויות שלטון, צדיקי העם וצדיקים בעיני עצמם. עיר ששער הרחמים הקבוע בחומתה, כלל אינו שער, כי אם ציור. זהו דימוי חקוק בסלע, דלת ללא פתח, מצבה לגאולה.
כולם חרדים בירושלים, ללא קשר להשתייכותם הדתית. חרדים מפני שמיים, מפני סביבתם או מפני עצמם. החרדה הירושלמית הזו נוכחת, באופנים גלויים וסמויים, ישירים ועקיפים, בעבודתו של כל אחד ואחת מן האמנים. על כן, גם אם "ירושלים תחתית" אינה תערוכה על ירושלים, היא בהחלט תערוכה מירושלים – תערוכה שמביעה את המציאות המורכבת שתושבי העיר חיים בה. מגדיל לעשות הצייר אסף בן צבי, שצרב בעבודתו את הכותרת "חי וזר בירושלים".

באופן מפתיע במקצת, איש מן האמנים המשתתפים בתערוכה אינו מתייחס לשאלות המרכזיות שמעסיקות את שדה האמנות העולמי בימינו, וקשורות בגלובליזציה, במגדר ובתרבות הצריכה. מבחינה זו ניתן לומר כי האמנים כמו פועלים בעולם משלהם, באוטונומיה תרבותית ורב-תרבותית גם יחד. כך יוצרים במקביל אמנים כמו שי אזולאי, הרואה את העיר מבעד לחרכי הירי של עמדת השמירה הזכורה לו מתקופת שירותו הצבאי, לצד טליה טוקטלי, שיוצרת אריחי קרמיקה פריכים על סף שבירה, ועוסקת במרקם הרב-גוני ומט לנפול של המקום. אבי סבח, שמציג ציור שומני וקשוח שכמו מייצג במישרין את איזור המוסכים בו נוצר, לצד אריאן ליטמן-כהן, שעוסקת בפרימה וטווייה מחדש של גבולות העיר.

התערוכה מוצגת בשני חללים במקביל – מתחם הצוללת הצהובה בתלפיות, וגלריה ברבור בנחלאות. הבחירה בשני מוקדי התצוגה אינה אקראית. נחלאות היא שכונה עם מיתולוגיה פורחת ומציאות מורכבת, המקושטת בציורי רחוב שנטמעים ברחובות "ציוריים". את צדה האחד של השכונה תוחמים מרכז העיר ורחוב אגריפס – שם מיתולוגי בפני עצמו – ואילו צדה השני נושק לשכונת רחביה וגן סאקר, בואך גבעת רם. תלפיות לעומת זאת, נראית במבט ראשון כמו כל איזור תעשיה ומסחר בכל עיר, עם המוסכים, הקניונים ופקקי התנועה הנצחיים. אופני התכנון והבנייה באזור יצרו מצב שבו רק התבוננות בוחנת יכולה לחשוף את הכפר בית-צפאפא, למשל, שנראה כמובלעת ערבית כפרית בתוך מתחם אורבני שוקק, או את שכונת תלפיות הישנה, שמופיעה בסיפוריו של ש"י עגנון, וכמו מסתתרת מפני תלפיות החדשה באמצעות כביש ראשי, צומת בנקים ושדירת עצים.

מכלול העבודות המוצגות בתערוכה מתייחס למציאות מורכבת זו, ומצייר תמונה רב-גונית של חיי היצירה בירושלים – עיר טעונה וקסומה, חצויה ושלמה, אלמותית, ובו בזמן עומדת על סף קריסה.

פתיחת התערוכה: יום שישי, 5.5.06, 12:00, הצוללת הצהובה – רחוב הרכבים 13, תלפיות, ירושלים.

אירועים נוספים:

פתיחת חלקה השני של התערוכה (במקום יערך גם יריד קומיקס): יום שישי, 12.5.06, 13:00, גלריה ברבור – רחוב שיריזלי 6, נחלאות.

ביקורי סטודיו וגראז' סייל (מכירת עבודות של אמני הסדנאות): יום שישי 19.5.06, 13:00, מוסך דוידוב – רחוב האומן 26, תלפיות.


מאשה זוסמן – טייגר


שי אזולאי – מוצב עמדה #3, טריפטיך


מיה מוצ'בסקי פרנס – ללא כותרת


אבי סבח – DT


אמנון בן עמי – כפכף


טליה טוקטלי – נאום החפץ.

From → תערוכות

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: