Skip to content

עקום איל פו

מרץ 18, 2006


עבודה של אליסף קובנר

בוקר אביבי בבית בנמל, "מקום ששם דגש על ערכים של עונג", כדברי הקומוניקט. יום נעים היום, והים רגוע. שתי בחורות ממותגות מכף רגל ועד ראש מטופפות ברחבה המרכזית. הן עוצרות לצחקק מול הכניסה לחנות אבזרי המין Sisters ("אפילו לביישנית ביותר"), ומשתהות ליד חלון הראווה של Uma, ("גלריה אתנית המביאה לנמל עולם רב-תרבותי של חפצים שימושיים"). "כמה טוב לחיות בעידן שחרור האשה" חושבות השתיים בעודן מעיינות בקטלוג חורף 2006 של בית האפנה קום איל פו ("מראה של בוקר עד ערב"), ומהדסות אל עבר רדיקאל, ("המרחב הרדיקלי של בית האפנה"). אין ספק, חזונה הרוחני של  מייסדת המקום סיביל גולדפיינר, הולך ומתגשם.

בדומה ל'מקדונלדס' ו'וול-מארט', גם קום איל פו נולדה כחנות הקטנה שמעבר לפינה. מייסדות בית האפנה, קרול גודין וגולדפיינר, ביקשו לבנות "בית משפחתי שמהווה מקור להתפתחות העצמה וקידום נשים באשר הן". השנים חלפו ואל החנות הקטנה נוספה חנות קטנה נוספת, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. נולד גם בית קפה מתוקשר, שהשמועות מספרות כי בעבור ביצה עין עם מלח גס והפוך נטול קטן בלי קצף, אנשים השאירו במקום סכום של חמש שעות עבודה בשכר מינימום. "בית בנמל" הוא מיזם נוסף של החברה, שמבשר על "חזרה אל כיכר העיר המיתולוגית" – הצהרה מופרכת לגמרי, ולו רק בזכות התוספת "אנו מזמינים אותך לעצור את היום, לקחת את הזמן בקפה, במרחבים המשותפים או בחנויות, לקול גלי הים הנשקף כמעט מכל פינה". כיכר העיר או לא כיכר העיר, אורגיית הליטופים העצמיים כוללת גם הצגת תערוכות אמנות מתחלפות במקום. בדצמבר שעבר הוצגה ברחבה המרכזית של המתחם התערוכה "סימני אהבה ישראלים", שכללה מאה צילומים שקובצו על פי "רעיון סימני האהבה שפותח על ידי אמן השיווק קווין רוברטס", ואתמול נפתחה במקום התערוכה הקבוצתית "סדוקציה", שאצרה מעיין שלף.

"סדוקציה" היא משחק מילים בין פיתוי (seduction) וצמצום (reduction). בטקסט המלווה את התערוכה מתעכבת שלף על האופן בו כרוכים שני המושגים זה בזה. היא מוצאת בפיתוי הקפיטליסטי סימנים של צמצום או הפחתה: "רדוקציה של נפש האדם לתחושות אחידות ותגובות צפויות מראש, רדוקציה של האהבה לכלי שרת של תרבות הצריכה, רדוקציה של האשה לאוסף של חלקי גוף שהפיתוי הוא מהותם, ורדוקציה של האמנות לסחורה למכירה.
"הסדוקציה היא הפיתוי לחבק את הרדוקציה" היא מוסיפה. "לחיות בעולם פשוט להבנה, עולם של כובש ונכבש, שולט ונשלט. לקנות עוד ועוד מוצרים, להניח להם להקנות לנו רגשות, אמונות וזהות. להאמין שאנו שולטים בגורלנו ובחלומותינו, ולחלום על חתונה ובית בפרברים עם שני ילדים, כלב ופיליפינית".

לא צריך להיות מבקר אמנות מדופלם כדי להבחין בהלקאה העצמית שעולה מן הטקסט. ביטויים כאלו, שמייצגים את יחסי האהבה-שנאה של אמנים בני זמננו עם עולם המותגים והמדיה שבו הם פועלים, זוכים להתייחסות במספר הולך וגדל של תערוכות נושא קבוצתיות. שלף, שאצרה בעבר תערוכות ב"סלונה" והתמנתה לאחרונה לאוצרת של גלריה קו 16, מספרת כי הרעיון לנושא התערוכה עלה דווקא בגלל מיקום התצוגה במרכז קניות עכשווי. "עניין אותי לבדוק איך היצירות פועלות במרחב טעון כמו בית בנמל, שמעוצב שסגנון נקי אך מפתה. חיפשתי את האמביוולנטיות הזו בין מרחב שיווקי ובין יצירות שעוסקות באותן השאלות, אך באופן ביקורתי" היא מספרת. לצורך העניין קיבצה שלף מספר רב של אמנים מעניינים, ביניהם יוחאי אברהמי, נלי אגסי, דרור דאום, קרן שפישלר, אליסף קובנר ורבים נוספים, שיציגו עבודות במגוון טכניקות.

לא ברור מה סוד ההצלחה של 'קום איל פו'. האם זו הרטוריקה הניו-אייג'ית, או שמא הפמיניזם בגרוש שמאפיין את הצהרות השיווק של בית האפנה. עולה השאלה האם בכוחה של שלף "להתחבר" אל "מקור ההעצמה" ולהתגבר על מרחב שנראה תרבותי כמו ג'ודי ניר מוזס שלום, אותנטי כמו הבלונד של טלי ליפקין שחק ומשכנע כמו המענה הקולי של ביטוח ישיר? במבט ראשון נראה שכן, וגם במשפחות "מועצמות" יש ילדים חורגים.

פורסם בהעיר

From → ביקורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: