Skip to content

מלחמות שוורים

ינואר 10, 2006

כתבת "דה-מרקר" מירב ארלוזרוב, תיבלה את רשימתה היומית בסיפור הצתת אחד מפסלי השוורים שהוצבו בשדרות רוטשילד, לציון 70 שנה להקמת הבורסה בתל-אביב. "אחרי שמקלפים את היומרות האורבניות-חתרניות לכאורה", כתבה, "כל שנותרים איתו הוא מעשה אלים, שבו אמן אחד סתם בכוח את פיו של אמן אחר". שיפוט אמנותי אינו עניין שכתבים כלכליים אמורים להתעסק בו, בדיוק כמו שמדד המעו"ף אינו נושא לביקורת אמנות. לכן חבל שעיתונאית רצינית כמו ארלוזרוב בוחרת להכניס את ראשה אל גוב השוורים, ולקבוע כי מדובר ב"סמל תמים שנתרם לסביבה כחלק מתערוכת רחוב פתוחה לכל".
הצתת השור אינה מעשה אמנותי, ולא משום שאנשים אומרים שזה לא נאה, אלא משום שאמנות, קשה ובוטה ככל שלא תהיה, כוללת יסוד של רמז, סוד ועידון, שמפרידים בינה ובין היומיום. המציתה האלמונית שהתראיינה בגאווה למקומון "טיים אאוט", אינה אמנית, רק מטאדורית-אקטיביסטית קטנה ומתלהבת. גאוותה בתעלול שעשתה שקולה רק להתלהבות העצמית של אנשי הבורסה מן המיזם המכוער והוולגארי שכפו על תושבי תל-אביב. בסופו של דבר, הן אנשי הבורסה היצירתיים והן המציתה האלמונית מתעסקים בטינופת. האחד מלכלך, והשני שורף. אך בניגוד לאנשי הבורסה, למציתה האלמונית אין גדוד של בעלי הון, פונקציונרים אומרי הן ועיתונאים דוגמת ארלוזרוב, שיכשירו עבורה את הקרקע לזיהום הסביבתי.

המשך הסיפור

From → יומן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: