Skip to content

אינסומניאק סיטי

דצמבר 18, 2005


רן סלוין. מתוך Insomniac City

סך המרכיבים של הסרט "אינסומניאק סיטי" יכול היה להפוך בקלות לסרט מתח אמריקאי פר אקסלנס. יש אקדח, יש גופה, יש נסיעה לילית מהירה בסביבה אורבנית ונטושה, ויש בחורה ערומה בחדר בית-מלון. יש עלילה (בערך), ותסריט (כמעט). יש גם אזכורים רבים לעיר ניו-יורק, ואפילו מחווה לאסון התאומים – צמד מגדלים שקורס תחתיו בשעה שהגיבור ממלמל "Is it Me or a dream?". אם זה לא היה סרט מהורהר כל-כך, אפשר היה לשווק אותו בבלוק-באסטר כדרמת מתח למבוגרים.

אין זו הפעם הראשונה שרן סלוין, המוח, הצלם, מחבר הפסקול והעורך החתום על הסרט, עוסק בחומרים אורבניים הזויים. גם סרטו הקודם, "אורגניק אורבניק", התרחש ברחובות (ובשמי) תל-אביב, ונוצר במניפולציות דיגיטליות רבות. ב"אינסומניאק סיטי" צועד סלוין צעד קדימה, והופך את הוידיאו ארט הקצר לסרט שלם שכולל, בנוסף לצילום והפסקול האקספרימנטליים, גם שחקנים ועלילה (בערך וכמעט).

הסרט, כשמו כן הוא, מתרחש בתל-אביב ומתואר מנקודת מבטו של אדם ירוי הנתון במצב של אינסמוניה – חוסר יכולת לישון שגורר בעיות תפקוד, טשטוש, אבדן זיכרון ותחושת זמן. הגורם המכונן שמוליך את הסרט הוא המצלמה שמדמה את מבטו המעורער של הדובר. באמצעות מארג מקוטע של סצנות חלומיות שאינן ערוכות על ציר ליניארי, מנסה הגיבור להבין כיצד הגיע למצבו הנוכחי כגופה ששכובה מחוץ למכונית בחניון תת-קרקעי שומם. קצת מזכיר את "ממנטו", אבל בעצם לא. ב"ממנטו" הבלבול נמצא בשליטה מופתית בזכות עריכה ווירטואוזית ומתוכננת בקפידה. ב"אינסומניאק סיטי" דווקא הבלגן הוא זה שמכתיב את הכיוון. מדובר, אם כן, בטשטוש ולא במחיקה.

מרבית המבטים בסרט מצולמים מנקודות לא מאוזנות. יש מבטים נמוכים, שמצולמים בחניון התת-קרקעי ומתחת למים, ויש מבטים גבוהים, שכוללים צילומי לוויין וצילומים של גגות תל-אביב ומגדליה. מעט המבטים שמצולמים על הקרקע ובגובה העיניים ערוכים בתזזיתיות קופצנית שמערערת את היציבות ומטשטשת את הראייה. בכלל, נדמה שאין מניפולציה או אפקט אחד שסלוין אינו מנצל לצורך הבניית מבטו המבולבל של הגיבור. זה מתחיל בצילום, שנעשה באמצעות מגוון של עדשות קונבנצינליות יותר ופחות, עבור דרך עיבוד התמונה והעריכה הדיגיטלית, שיכולה לגרום לבניינים לרקוד ולגלים לנוע לאחור, וכלה בגימור המיוחד של הצבעים, בטשטוש המכוון ובפסקול. משפטים ספורים ממולמלים על ידי הגיבור במהלך הסרט. גם הם, כמו המבט, מבולבלים. "I lost the city. I am the city", אומר הגיבור, וצולל אל תוך מערבולת סמי-פיקטיבית של עיר שהיא גם מצב נפשי.


רן סלוין. מתוך Golden Twilight Moments

באתר החדש של סלוין ניתן לצפות בשני הסרטים, וכן במגוון עבודות וידיאו וסאונד נוספות.

פורסם במקור בכל-העיר

From → ביקורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: