Skip to content

בצהרי היום

דצמבר 14, 2005

"קו הרקיע המפואר של יפו העתיקה הוא קו רקיע משגע. אלא מה – הוא משגע רק מתל אביב או מהים, או מבחוץ. יפו היא סט של תפאורה, והתושבים של יפו הם ניצבים". את המשפט היפה הזה כתב יוני רז פורטוגלי. הוא מופיע במאמר "יפו של מנחם גולן", שמפורסם בגיליון הבכורה של מגזין חדש לקולנוע – בנו הצעיר של כתב העת לשירה מעין – בעל השם הדו-משמעי "מערבון". את מערבון עורך יהושע סימון, שחורג ממנהגו ומשבץ הפעם בין הכותרות גם כמה מאמרים. זהו מגזין צעיר ובטוח בעצמו, השואף להיות חתרני וגם מגניב; אינטלקטואלי בלי להעיק; עשוי בכובד-ראש, אבל נעול בכפכפים. כל הווייתו אומרת רוח נעורים ומצלמות כתף, טלנובלות כעמדה פוליטית ותקציב דל כבחירה אמנותית.

אסטרטגיית ה"גם וגם" של "מערבון" באה לידי ביטוי קודם כל בבחירת התכנים, שמחברים כתף אל כתף כותבים כמו בני בן-דוד, רועי רוזן ונמרוד קמר: הראשון כותב על זנות כמצב נפשי נטול פנטזיית הצלה, כפי שמתואר בסרט "אור"; השני מפרסם סדרת הגיגים פילוסופיים-ביקורתיים על קולנוע ותרבות, פורנוגרפיה ושואה; ואילו השלישי כותב מאמר (עאלק), שנון (כאילו) וחתרני (היה מת), על החיים הסטודנטיאלים בבית הספר לקולנוע סם-שפיגל.

עלעול ב"מערבון" חושף סדר יום מגוון למדי. בוקר שבת אחד הספיק לי כדי לגלות שבשנות השמונים צולמה בברזיל טלנובלה שעסקה ברפורמה האגררית, להתוודע לסרטיו של הבמאי הסיני העולה ג'יה זאנג קה, וללמוד ש"ילדים טובים", סרט חדש שיצר הבמאי יאיר הוכנר, מחזיר את ההוויה ההומו-סקסואלית אל מרתפי התלישות הקיומית הזכורה מסרטיו של עמוס גוטמן – ועל הדרך מכניס את הפסאודו-שפיות הוורדרדה מבית פוקס את אוחובסקי חזרה למקום ממנה באה (הקדם אירוויזיון).

כמו כן למדתי שיהושע סימון מתנגד לקרנות הקולנוע שתומכות בתעשייה המקומית. לטענתו, הישענות על קרנות מחייבת שמרנות, שמקדמת אך ורק סרטים המשתייכים לז'אנר ה"חיבוקי" ("כנפיים שבורות"), או לחילופין לז'אנר המתחכם ("האסונות של נינה"). כך נוצרות דמויות של דוס מחמד, ערבי מחמד ומתנחל מחמד, המופיעות בסרטים שמבוססים על "רוקוקו של מילוי טפסים". זהו קולנוע ש"חסר מתח אידיאולוגי", וזוהי "סם שפיגליזציה של הקולנוע הישראלי", שיוצרת "סרטים משפחתיים, שכשהפוליטיקה מופיעה בהם, היא מופיעה כנושא – אין פוליטיות", כדברי סימון.
ניתן אמנם להתווכח עם חד ממדיותה של טענה זו, אך אי אפשר להתעלם מכך שחרף העובדה שקולנוע מושתת על בימוי, משחק, צילום, עיצוב וכו', הקריטריון הכמעט בלעדי שעומד בפני ועדות חלוקת תקציבים נשאר תסריט הדוק ומנומס ותו לא. מדיניות כזו מכתיבה צייתנות ללא עוררין, ויוצרת קולנוע שמבוסס על דיאלוגים משוכתבים מראש, בלי הפתעות ובלי טעויות – "חבילות לתסריטים המוגשים במסגרת של מנהל תקין".

עוד ב"מערבון": נועם יורן כותב על מין, התבגרות וגבריות בסדרת סרטי "אסקימו לימון"; הקולנוען והתיאורטיקן הברזילאי המנוח גלאובר רושה על "האסתטיקה של הרעב"; יוסי עטייה מספר סיפורים על בתי קולנוע ירושלמיים; וארי ליבסקר ועמנואל גנדלמן מציגים סטוריבורד לפיצ'ר "אני שכבתי עם ארי ליבסקר", שמעולם לא צולם.

לזכותו של סימון ייאמר כי הוא אינו נותן להעדפותיו האסתטיות בתחום הקולנוע להשפיע על צורתו של המגזין, שאינו פנזין של זירוקס ומגזרות נייר, אלא מוצר הלוקח את עצמו ברצינות הראויה, ומעוצב ומודפס בהתאם – באופן נגיש, נהיר ונעים לעין וליד. המגזין עולה 17 ₪ בלבד. מתאים בול לשבת בבוקר.

פורסם במקור בהעיר

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: